4. התביעה אותה מבקש המערער לנהל בשם החברה היא תביעה נגד חמשת המשיבים בטענה כי לפני כ-12 שנים, דהיינו בשנת 2006, כאשר המשיבים 5-3 פעלו יחד עם המערער כדירקטורים ונושאי משרה בחברה, נטלו המשיבים 3 ו-5 מהחברה רעיון פיתוח חדשני (רמקול דיגיטלי. להלן: "הרעיון") שהמשיב 3 פיתח במסגרת עבודתו בחברה, והעבירו לחברה אחרת שהוקמה על ידם באותה עת (המשיבה 1), והמצויה כיום בבעלות המשיבה 2, חברה הנסחרת בבורסה האוסטרלית.
5. בית המשפט קמא סבר כי אין לתת אישור לניהול תביעה נגזרת בשם החברה, וזאת מאחר שלא השתכנע, לאחר בחינת הראיות ושמיעת העדויות שהובאו לפניו, כי ניהול התביעה הוא לטובת החברה. בבסיס החלטתו זו עומדת התרשמותו כי מצע הראיות שהונח לפתחו אינו מבסס עילת תביעה טובה דיה, וזאת בשל שני מכשולים עיקריים:
ראשית, חומר הראיות שהונח לפניו, אשר כלל את עדויות המעורבים העיקריים בפעילות החברה באותה עת, אינו מאפשר להעדיף את גרסת המערער, לפיה הרעיון פותח במסגרת פעילות החברה, ולפיכך היווה את קניינה, על פני גרסת המשיבים, לפיה הרעיון פותח מחוץ למסגרת החברה, וכי היא כלל לא הייתה מעוניינת בפיתוחו במסגרת פעילותה בשעתו.
שנית, בין החברה לבין המשיב 3 נחתם בשנת 2009 הסכם פשרה, אשר קיבל ביום 19.10.2009 תוקף של פסק דין, והביא בכך לסיומה של תביעה שהוגשה על ידי המשיב 3 נגד החברה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (ע"ב 8259/06. [פורסם בנבו] להלן: "הסדר הפשרה"). הסדר פשרה זה נועד, על פי האמור בו, "להסדיר ולסיים באופן סופי ומוחלט את כל המחלוקות הטענות והדרישות שהועלו בגדרי ההליכים המשפטיים ... בבית הדין לעבודה, בקשר עם סיום העסקתו של [המשיב 3] בחברה...". מאחר שעניין פיתוח הרעיון עלה במסגרת התביעה בבית הדין לעבודה, טוענים המשיבים כי הסדר הפשרה חוסם את הגשת התביעה. בית המשפט קמא סבר כי על פני הדברים יש ממש בטענתם.
6. מסקנתו של בית המשפט קמא כי במקרה זה במבחן הסיכון-סיכוי ניהול התובענה אינו פועל לטובת החברה, מאחר שעלויות התביעה עולות על תוחלת התועלת הצפויה מניהולה, היא באופן מובהק מסקנה המבוססת על מערך הראיות והעדויות שהוצגו לפניו, וככזו אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה (ע"א 4170/14 כהן נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 7 (14.1.2016); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)).
7. לא זו אף זו, בית המשפט קמא נתן דעתו על כך שהדרישה המינימאלית לאישור הגשת תביעה נגזרת היא "הוכחת עילת תביעה לכאורית בלבד", ואולם בהינתן הצורך להשתכנע כי ניהול התובענה הוא לטובת החברה, ובשים לב להיקף הראיות והעדויות שהוצגו לפניו, ולמעמדו של המבקש בחברה והאינפורמציה המצויה בידיו, סבר כי מן הראוי לבצע במקרה זה בדיקה "מחמירה ומעמיקה" יותר של סיכויי התביעה (ראו פסקאות 52 ו-76 לפסק הדין קמא). גם בעמדה זו לא מצאנו כל פגם.