8. בחינת כדאיות ניהול התביעה בשלב הבקשה לאישור ניהול תביעה נגזרת, להבדיל מבחינת הכשל בממשל התאגידי ונאותות הייצוג, היא כמובן "לכאורית" בלבד, שכן המדובר בהליך מקדמי, במסגרתו הנתבעים אינם חייבים עדיין לפרוש את מלוא הגנתם. ואולם אין כל פסול בכך שבית המשפט יעמיק בשלב זה, ויעריך את סיכויי, סיכוני ועלויות התביעה בשים לב למכלול חומר הראיות שלפניו (ראו והשוו: עניין אפריקה ישראל, פסקאות 18-16; תנ"ג (מחוזי ת"א) 13663-03-14 ניומן נ' פיננסיטק בע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 31-29 (24.5.2015). וכן ראו יישום בעניין ע"א 7735/14 ורדניקוב נ' אלוביץ [פורסם בנבו] (28.12.2016)). במקרה בו עסקינן נפרשה לפני בית המשפט קמא תשתית ראייתית רחבה, אשר כללה את עדויותיהם של המעורבים העיקריים בפרשה, וזאת על רקע טענות המוחלפות ביניהם בערכאות משפטיות כבר קרוב לעשור. זאת ועוד, בית המשפט קמא דן גם בטענת המערער כי בכוונתו להגיש ראיות נוספות בהליך גופו, וקבע, ובצדק קבע, כי מחד גיסא, אם היו קיימות ראיות כאלה, מן הראוי היה לחשוף אותן כבר בשלב בקשת האישור, ומאידך גיסא, כי ממילא "אין זה סביר שתוצגנה ראיות נוספות בעלות משקל" במקרה בו עסקינן (פסקאות 52-51 לפסק הדין). במצב דברים זה אכן היה מקום להעלות את רף ההוכחה הנדרש על מנת להשתכנע כי ניהול התביעה הוא לכאורה לטובת החברה, ולדרוש כי הראיות שהוצגו ישכנעו, לפחות ברמה הלכאורית, בצדקת גרסת המערער הן ביחס לקיומה של עילת תביעה והן ביחס לאפשרות כי התביעה לא תחסם בשל הסדר הפשרה. משנטל זה לא הורם לא ביחס למכשול הראשון ולא ביחס למכשול השני, הקביעה כי בית המשפט לא השתכנע בכדאיות ניהול התביעה מבחינת החברה היא משכנעת, ואין מקום להתערב בה.
9. לאור האמור לעיל, אין אנו רואים מקום להתעמק בקביעות נוספות הכלולות בפסק דינו של בית המשפט קמא, והנוגעות לשאלה אם ניהול התביעה הוא לטובת החברה, בהתחשב בכך שהחברה הגיעה לסוף דרכה, ולחלופה של הגשת תביעה אישית על ידי המערער (פסקאות 89-77 לפסק הדין). על פני הדברים, עילת התביעה בה עסקינן עומדת לחברה, ולא לבעלי המניות, ועל כן אין מקום, במקרה הרגיל, להפנות את בעל המניות להליך של תביעה אישית. כן איננו סבורים שהעובדה שהחברה הגיעה ל"מבוי סתום" היא שיקול מכריע, המצדיק שלא לאפשר ניהול תביעה נגזרת – נהפוך הוא (השוו רע"א 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי [פורסם בנבו] (24.12.2013). ודוק, בענייננו החברה מצויה בפירוק מרצון, ולפיכך סעיף 205 לחוק החברות אינו חל לגביה). מכל מקום, קביעות אלה, כמו גם ההתייחסות לנאותות הייצוג צוינו על ידי בית המשפט קמא למעלה מן הנדרש. לצורך דחיית התביעה די בקביעותיו לעניין כדאיות ניהול התביעה – קביעות אשר כאמור לא מצאנו הצדקה להתערב בהן.