מחומר הראיות עולה כי בשנת 2016 היתה שאלת זכותה של התובעת למניות בסמארטק שנויה במחלוקת בין הצדדים. בהמשך, כעולה מהתכתובות מאוגוסט 2016 (נספח ח' לתצהיר עדות ראשית מטעם מר בן-נון) – הסכימו הצדדים על סכום קבוע שיועבר לתובעת בגין כל לקוח משותף (2.5 שקלים וכן, תשלום חד פעמי עבור הקמה). כל סכום מעבר לסכום קבוע זה יועבר, בהתאם לתכתובת, לסמארטק. הסדר זה מחזק את המסקנה שבאותו המועד הצדדים הגיעו להסכמה כי סמארטק תהיה חברה בבעלות משותפת. מסקנה אחרת תוביל לכך שהתובעת היתה מקבלת רק הוצאות תפעול ואינה נהנית מהרווחים, דבר המנוגד להיגיון העסקי.
66. ואולם - גם אילו הייתי מגיעה למסקנה כי בשלב כזה או אחר התכוונו הצדדים לצרף את התובעת כבעלת מניות בסמארטק לצורך חלוקת הרווחים ביניהם באמצעותה, לעניין זה אין עוד משמעות היום. כך, לסעד של הקצאת המניות לתובעת אין היום כל משמעות כלכלית. סמארטק היא היום בבעלותו של מר בן-נון בלבד, לאחר שמר בן-ארויה ויתר על מניותיו בה. מר בן-ארויה ומר בן-נון חדלו מלהפנות לקוחות אל התובעת, וסמארטק היא לכן חברה ריקה, ללא כל פעילות, בוודאי לא כזו הקשורה לפעילות המשותפת. כך עולה מעמדת התובעת עצמה (ר' למשל ס' 16 ו-55 לסיכומי התובעת), וגם מדבריהם של מר בן-נון ומר בן-ארויה בחקירתם הנגדית (חקירתו הנגדית של מר בן-נון, בע' 264 לפרוטוקול, ש' 14-17; חקירתו הנגדית של מר בן-ארויה, בעמ' 305 לפרוטוקול, ש' 1-7). לכן, משהתובעת קיבלה את מלוא חלקה ברווחי הפעילות המשותפת (וכאמור בפסק דין זה לעיל, התובעת לא הוכיחה אחרת), אין עוד משמעות לשאלה אם יונפקו לה מניות בסמארטק אם לאו. לכן אני דוחה את טענות התובעת גם בהקשר זה.
התביעה שכנגד
67. בבסיס התביעה שכנגד עומדת הטענה לפיה התובעת הפרה את ההסכמות אליהן הגיעה עם מר בן-ארויה ומר בן-נון, ולא שילמה להם את התמורה המגיעה להם בגין חלקם בשיתוף הפעולה.
מר בן-ארויה שהגיש את התביעה שכנגד, טען כי במסגרת ההתקשרות עם התובעת הוסכם שהוא ומר בן-נון ייחשבו "כמקשה אחת" (כלשונו בס' 20 לכתב התביעה שכנגד). לצורך כך הוקמה סמארטק, שנועדה להסדרת ההתנהלות המשותפת בינו לבין מר בן-נון. עוד עולה מטענותיו של מר בן-ארויה כי בהתאם לתכתובות מאוגוסט 2016, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גובה התמורה המוסכמת שתשולם למר בן-נון ומר בן-ארויה בגין שיתוף הפעולה.
68. אני סבורה כי דין התביעה שכנגד להידחות. זאת משום שכעולה מאותן תכתובות דוא"ל מאוגוסט 2016 אליהן הפנה מר בן-ארויה (נספח ח' לתצהיר עדות ראשית של מר בן-נון), מי שזכאית לקבל את התשלום בגין שיתוף הפעולה היא סמארטק. משכך, אף אם יש ממש בטענותיו של מר בן-ארויה, הרי שבהתאם לטענותיו שלו עצמו, עילת התביעה היא של סמארטק - שהוא כבר אינו בעל מניות בה לאחר שחתם ביום 16.11.2016 על כתב ויתור במסגרתו הסכים להעביר את מניותיו למר בן-נון. בכך ויתר מר בן-ארויה על זכותו לתבוע בשם סמארטק את זכויותיה בקשר לתמורה שהיא אמורה לטענתו לקבל.