פסק דין
1. עניינה של התובענה בטענות התובעת לפיהן הנתבעים "עשו יד אחת" נגדה, התקשרו עמה בהסכמים לשיתוף פעולה עסקי תוך הצגת מצגי שווא, ולבסוף חברו יחד וגזלו את סודותיה המסחריים, את לקוחותיה ואת מניותיה בנתבעת 4 (שתכונה להלן: "סמארטק") וכן התחרו בה באופן אסור.
רקע עובדתי
2. התובעת היא חברה פרטית שהוקמה באפריל 2015. התובעת מספקת שירותי תפעול בתחומים הקשורים לתשלומי מעסיקים, ובפרט שירותי בקרה וסליקה פנסיוניים. בעלת השליטה בתובעת היא חברת אי.אם.איקס תוכנות חכמות בע"מ, ובשמה הלועזי - E.M.X. SMART SOFTWARES LTD (להלן: "E.M.X" או "החברה האם"). מר בנימין אלקובי (להלן: "מר אלקובי") הוא בעל המניות היחיד בחברה האם (ר' נספח 48 לתצהיר עדות ראשית מטעם מר בן-ארויה), והוא מכהן גם כדירקטור בתובעת וכמנכ"ל שלה.
3. הנתבעת 6 (שתכונה להלן: "פסגות") היא חברה בבעלות הנתבע 1, מר אריה בן-נון (להלן: "מר בן-נון"). במאי 2015 התקשרה התובעת עם פסגות בהסכם לשיתוף פעולה (ר' נספח א' לכתב התביעה, להלן: "הסכם שיתוף הפעולה") בו התחייבה פסגות להפנות לקוחות אל התובעת לצורך ביצוע פעולות סליקה והפקדת כספי החיסכון הפנסיוני של עובדיהם. ההסכם קבע את אופן חלוקת הרווחים בין הצדדים בגין ההכנסות מהלקוחות המשותפים – 67% לתובעת ו-33% לפסגות. עוד נקבע בהסכם זה כי הצדדים יפעלו להקמת חברה משותפת לצורך ניהול פעילות זו, חברה שמניותיה יתחלקו בהתאם ליחס זכויותיהם לתשלומי הלקוחות (ר' ס' 1.4 להסכם שיתוף הפעולה).
בהמשך, הצטרף הנתבע 2, מר בן-ארויה (להלן: "מר בן-ארויה") לפעילות המשותפת. קיימת מחלוקת בדבר המועד והנסיבות בהן הוחלט על הצטרפותו (לטענת מר בן-ארויה הדברים סוכמו כבר בפגישה מיום 18.3.2015, בעוד שלשיטת התובעת מר בן-ארויה הצטרף רק בשלהי שנת 2015). יחד עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים כי מר בן-נון הוא שיצר את הקשר בין התובעת לבין מר בן-ארויה.
כמו כן מוסכם כי במהלך שנת 2015 התקיימו פגישות בנוכחות מר בן-נון, מר בן-ארויה ונציגי התובעת; וכי בפגישות אלה סוכם על שיתוף פעולה בין הצדדים במסגרתו יפנה גם מר בן-ארויה לקוחות משותפים אל התובעת ויקבל תמורה בגין כך. אולם, כפי שיובהר בהמשך, בעוד שהתובעת טענה כי עם צירופו של מר בן-ארויה הוסכם בין הצדדים בעל-פה שרווחי הפעילות המשותפת כמו גם אחזקותיה של החברה המשותפת שתוקם, יחולקו ביניהם באופן שווה (50% לתובעת ו-50% למר בן-נון ומר בן-ארויה יחדיו); הרי הנתבעים טוענים כי באוגוסט 2016, במסגרת הודעות דוא"ל שהוחלפו בין נציגי התובעת לבין מר בן-נון ומר בן-ארויה (להלן: "התכתובות מאוגוסט 2016"), הוסכם על מנגנון על-פיו תחושב התמורה שתגיע לאחרונים מהרווחים שיתקבלו מהלקוחות המשותפים.