הפגישה של מר ריקלין עם נציגי התובעת
15. התובעת טענה כי מר בן-ארויה ומר בן-נון הפעילו עליה לחצים כבדים להיפגש עם מר ריקלין, בטענה שמר ריקלין יוכל לתרום לצמיחה של המיזם המשותף. לשיטתה של התובעת, המטרה האמיתית של אותן פגישות הייתה לחשוף את מר ריקלין למידע ולסודות המסחריים של התובעת. טענה זו מבוססת כאמור על הנחתה של התובעת לפיה פעילותו של מר ריקלין במסגרת חברת פיי-איט, היא למעשה פעילות משותפת של הנתבעים כולם, ולכן היה חשוב למר בן-ארויה ומר בן-נון כי התובעת תיפגש עם מר ריקלין (אלמלא כן – לא ברורה המוטיבציה של בן-ארויה ומר בן-נון לשיטת התובעת לקדם את הפגישה).
16. התובעת הפנתה בהקשר זה לתכתובות "ווטסאפ" ממאי 2016 בין מר בן-נון לבין מר כהן המשקפים, לטענתה, את הלחץ שהפעיל עליה מר בן-נון להיפגש עם מר ריקלין. כך, ביום 22.5.2016 כתב מר בן-נון למר כהן:
"בוקר טוב עוזי. מזכיר לך שהייתם אמורים לקבוע עם זיו ריקלין. קבעתם? יום נפלא ושבוע טוב".
מר כהן השיב כי הוא בודק ומעדכן. לאחר כשלוש שעות שואל אותו מר בן-ארויה: "נקבעה פגישה?" ושוב לאחר כחצי שעה הוא שולח שלושה סימני שאלה. מר כהן משיב לו: "כן טופל. תיכף אעדכן אותך במועד". לאחר מספר ימים ביום 31.5.2016 שולח מר בן-נון למר כהן את המספר של מר ריקלין וכותב לו: "תתקשר בבקשה". למחרת, כותב לו שוב מר בן-נון ומבקש שיודיע לו לאחר שהוא משוחח עם מר ריקלין (ר' ס' 33 לכתב התביעה).
מר בן-נון אישר כי הוא זה שהציע לנציגי התובעת להיפגש עם מר ריקלין. לשיטתו, לאור מעמדו של מר ריקלין בתחום הגבייה, הוא היה סבור שיהיה בו כדי לסייע בגיוס לקוחות לתובעת ובפיתוח מערכת הסליקה. מר בן-נון הכחיש שהפעיל לחץ על התובעת ביחס לכך (ר' למשל חקירתו הנגדית של מר בן-נון, בע' 254-255 לפ' 18.6.2018 (להלן: "הפרוטוקול")). הוא טען כי הוא אכן לקח על עצמו לוודא שהפגישה תתקיים, "לוודא שאכן הדברים האלה קורים", וכי לא מדובר בלחץ אלא ב"סדר" (ע' 256 לפרוטוקול, ש' 8; ע' 257 לפרוטוקול, ש' 1).
17. אכן, מהודעות "הווטסאפ" שהציגה התובעת עולה כי מר בן-נון פנה מספר פעמים אל מר כהן ונראה כי הוא ראה בפגישה של מר ריקלין עם נציגי התובעת כמטרה חשובה. מהודעות אלה לא ניתן להסיק כי קיים קשר פסול בין מר בן-ארויה לבין מר ריקלין, או כי ישנו אינטרס נסתר של מר בן-נון שעמד מאחורי היוזמה ליצירת הקשר בין התובעת לבין מר ריקלין, אינטרס החורג מניסיון לקדם את הפצת השירותים של התובעת כחלק משיתוף הפעולה ביניהם (ר' למשל סעיף 4.5 להסכם שיתוף הפעולה).
מכל מקום, בסופו של דבר הפגישות בין מר ריקלין לבין נציגי התובעת לא הניבו כל תוצאה. התובעת אומנם טענה כי במסגרת אותן פגישות עם מר ריקלין סוכם ביניהם על שיתוף פעולה במסגרתו ישמש מר ריקלין כיועץ חיצוני וישווק את המערכת שלה והתובעת תתחלק עימו ברווחים. אולם התובעת לא הציגה תימוכין לטענה זו, ומר ריקלין מצדו הכחיש זאת. כמו כן, כפי שיובהר בהרחבה בהמשך, בניגוד לנטען על-ידי התובעת, אינני סבורה כי הוכח שמר ריקלין נחשף במהלך הפגישות הללו לסודותיה המסחריים של התובעת. משכך, אין באותן פגישות עם מר ריקלין ובנסיבות בהן הן התקיימו כדי להוביל למסקנה לפיה הנתבעים חברו יחדיו ויזמו את הפגישה במטרה לחשוף את מר ריקלין לסודות מסחריים ולעשות בהם שיתוף במסגרת פעילות המשותפת לשלושתם.
מעבר לקוחות של התובעת אל פיי-איט
18. ראיה נוספת עליה ביקשה להסתמך התובעת היא העובדה שבפועל חלק מהלקוחות אליהם פנתה סמארטק בעבר, הם כיום לקוחות של מר ריקלין המקבלים שירותים מפיי-איט. לטענת התובעת, עובדה זו מעידה על שיתוף הפעולה בין הנתבעים. לגישת התובעת - מר בן-נון ומר בן-ארויה משתמשים בסמארטק כדי להעביר לקוחות אל פיי-איט.
19. אין מחלוקת כי חלק מהלקוחות הנוכחיים של פיי-איט קיבלו בעבר הצעות מחיר גם מסמארטק. מצב דברים זה אינו בלתי-סביר כאשר המדובר בשתי חברות המעניקות שירותים דומים בשוק תחרותי, ואין בו כשלעצמו כדי להעיד על שיתוף הפעולה הנטען בין הנתבעים. ראשית, אין בעצם הפניה של סמארטק אל אותם לקוחות פוטנציאליים כדי להפוך אותם ללקוחותיה. מעבר לכך, אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לאפשר את הקביעה שמי שהפנה את הלקוחות לפיי-איט או גרם להם לקבל ממנה שירותים היו מר בן-ארויה ומר בן-נון או מי מהם.
יש להדגיש בהקשר זה כי התובעת לא הציגה כל ראייה ביחס לכל טובת הנאה כזו או אחרת שהיתה למר בן-ארויה ומר בן-נון או למי מהם ממעבר של לקוחות מסמארטק לפיי-איט (ר' בהקשר זה את חקירתו הנגדית של מר אלקובי בע' 66 לפרוטוקול, ש' 4-6 שם הוא הודה כי אין לו ראיה אודות סכומים נוספים שקבלה סמארטק). בהעדר ראייה כזו, לא ברור מדוע יעדיפו מר בן-ארויה ומר בן-נון כי לקוחות שסמארטק הציעה להם הצעות מחיר, יעברו לעבוד עם פיי-איט. אין כל היגיון בכך שמר בן-ארויה ומר בן-נון יעדיפו להפנות לקוחות אל מר ריקלין ללא תמורה, ולא להפנות לקוחות לתובעת, שמכוח ההסכמה איתה הם היו זכאים לרווחים שיתקבלו בגין אותם לקוחות.
מר ריקלין העיד בחקירתו הנגדית שהייתה מחשבה לשיתוף פעולה במסגרתו מר בן-נון ומר בן-ארויה יפנו לקוחות לפיי-איט, אולם כי שיתוף פעולה זה לא יצא בסופו של דבר אל הפועל.
20. יתרה מזאת – מחומר הראיות עולה כי סמארטק פנתה ללקוחות והציעה להם רק את שירותיה של התובעת, ואין כל ראייה לפיה היא הפנתה מי מלקוחותיה הקיימים או הפוטנציאליים בשלב כלשהו לחברת פיי-איט. עיון בהצעות שנשלחו על-ידי סמארטק ללקוחות הפוטנציאליים, מעלה כי השירותים היחידיים שאותן הצעות הפנו אליהם הם שירותיה של התובעת. באותן הצעות, אשר לחלק מהן מכותבים נציגי התובעת, מצוין מפורשות כי שירותי הסליקה והבקרה יבוצעו "באמצעות חברת XONE" (ר' למשל נספח ה' לתצהיר של מר בן-נון). משכך, שיתוף הפעולה היחידי עליו ניתן ללמוד מאותן הצעות התקשרות הוא דווקא בין מר בן-ארויה ומר בן-נון לבין התובעת.
21. כך למשל, אחת הדוגמאות לחברה המקבלת היום שירותים מחברת פיי-איט היא חברת ויקטורי חברה לניהול ואחזקות (כפי שאישר מר ריקלין בחקירתו הנגדית, בע' 344 לפרוטוקול, ש' 16-17). בחודש מרץ 2016 – כארבעה חודשים קודם להקמתה של פיי-איט – נחתם הסכם למתן שירותים בין חברה זו לבין התובעת וזאת בתיווכו של מר בן-ארויה, על סמך הצעות ההתקשרות של סמארטק. מר כהן והגב' וקנין מכותבים לתכתובות בעניין זה (נספח 22 לתצהיר של מר בן-ארויה).
חברת י.ק.ב. סוכנויות ביטוח בע"מ היא חברה נוספת המקבלת היום שירותים מחברת פיי-איט (כפי שאישר מר ריקלין בחקירתו הנגדית, בע' 344 לפרוטוקול, ש' 18-20). אולם, התכתובות שהוצגו בין מר בן-ארויה לבין נציגיה של חברה זו (נספח 19 לתצהיר של מר בן-ארויה) אליהן מכותב גם מר כהן, מעידות על כך כי מר בן-ארויה שיווק לה את המערכת של התובעת ולא את זו של פיי-איט, שכלל לא הייתה קיימת באותו מועד.
דוגמא נוספת אליה הפנתה התובעת היא חברת הביטוח סלונים. ואולם, מר גלעד סלונים, מנהלה של סוכנות הביטוח סלונים (להלן: "גלעד") הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו ובחקירתו הנגדית כי הוא החליט להתנתק מהתובעת ומהחברה האם עוד קודם להקמתה של פיי-איט, מאחר ולא היה שבע רצון מהשירותים שקיבל אצלה (ס' 7 לתצהיר עדות ראשית של גלעד; ע' 182 לפרוטוקול, ש' 5-11). עוד עולה כי השירותים היחידים שסמארטק הציעה למר סלונים היו שירותיה של התובעת. מר סלונים העיד (ועדותו לא נסתרה) כי הקשר בינו לבין מר ריקלין לא נוצר באמצעות הנתבעים אלא באמצעות חבר שלו שהוא סוכן ביטוח (ר' ע' 186 לפרוטוקול, ש' 12-18).
22. סיכומה של נקודה זו – העובדה שישנם לקוחות שסמארטק פנתה אליהם בעבר ומקבלים היום שירותים מפיי-איט אינה ראייה לשיתוף פעולה בין ה"ה בן-ארויה ובן-נון לבין מר ריקלין. מחומר הראיות הרלוונטי עולה מסקנה הפוכה.
פרסום שירותי סליקה ובקרה על-ידי הנתבעת 7
23. תמיכה נוספת לטענותיה מוצאת התובעת בכך שהנתבעת 7 – החברה בבעלותו של מר בן-ארויה, מפרסמת באתר האינטרנט שלה שירותי סליקה פנסיונית. מר בן-ארויה והנתבעת 7 טענו כי מדובר בפרסום שנעשה כחלק משיתוף הפעולה עם התובעת, וכי הוא נועד למשוך אליה לקוחות ולשווק את שירותיה. לגישתם הוסר הפרסום הזה בחודש ינואר 2017 כאשר בתו של מר בן-ארויה, אביגיל בן-ארויה, החלה לעבוד בנתבעת 7 כמנכ"לית החברה. גב' בן-ארויה עדכנה באותה עת את אתר האינטרנט של החברה אשר לא עודכן במשך שנה שלמה קודם לכן.
מתצהירו של מר בן-ארויה עולה כי כאשר נעשתה פניה אליו בעקבות הפרסום של הנתבעת 7, הוא הפנה אל שירותיה של התובעת. כך, ביום 31.1.2016 פנתה דרך אתר האינטרנט של הנתבעת 7 הגב' מירב קדוש מרשת החינוך "עתיד" וביקשה לקבל "הצעת מחיר לשירות העברת נתונים בגין הממשק האחיד". באותו היום השיב לה מר בן-ארויה בהודעת דוא"ל, אליה כותבו גם מר כהן ומר אלקובי מטעם התובעת. הוא צירף הצעה להתקשרות לקבלת שירותי סליקה ובקרה פנסיונית מהתובעת (ר' נספח 55 לתצהיר של מר בן-ארויה). תכתובות אלה תומכות במסקנה כי הפרסום באתר האינטרנט אכן נעשה כחלק משיתוף הפעולה עם התובעת, והוא אינו מעיד על קשר של מר בן-ארויה או הנתבעת 7 למר ריקלין או לפיי-איט.
המלצה של מר בן-ארויה על מר ריקלין
24. למעשה, הקשר היחידי עליו הצליחה להצביע התובעת בין הנתבעים הוא המלצה שנתן מר בן-ארויה ברשת החברתית המקוונת – פייסבוק, בה הוא כותב כדלקמן:
"היי לכולם. מהיכרות אישית עם זיו, אני ממליץ בחום. מי שמבקש שילוב של ייעוץ פנסיוני יחד עם סליקת תשלומים, מוזמן לפנות אלי באישי ואנחה אותו בתהליך."
מר בן-ארויה אישר את ההפניה בפייסבוק, וטען כי מדובר בהפניה "קולגיאלית", ללא קבלת תמורה כלשהי בגינה, שלא נעשתה בעקבותיה כל פנייה. עוד הוא טען כי הפנייה זו נעשתה לאחר שהסתיים לשיטתו שיתוף הפעולה עם התובעת, וכי ממילא לא היתה מניעה שהוא יפעל כך. כך הוא העיד:
"סליחה, סליחה, סליחה, אני ביקשתי פה ליצור מצב שמי שפונה על הדבר הזה, אני רשאי קולגיאלית להפנות למי שאני רוצה, והקטע של הייעוץ הפנסיוני זה אני וההפניה והמלצה על זיו ריקלין, אני יכול להמליץ מתי שאני רוצה עליו או על כל אחד אחר, זה כבר לא היה בזמן שיתוף הפעולה. לא העברתי לקוח מסוים אליו [...] אני ממליץ בחום. מותר לי להמליץ בחום, לא היתה פה הפניה ספציפית. לא היתה פה הפנייה של מאן דהוא לזיו באופן אישי עם טלפון או עם משהו אחר." (ע' 298 לפרוטוקול ש' 21 – ע' 300 ש' 6).
25. אני סבורה כי אין די בהפניה הזו כדי לקבל את המסקנה לה טוענת התובעת, לשיתוף פעולה אסור של מר בן-ארויה עם מר ריקלין או ל"קנוניה" או "עוקץ" – וזאת לאור מכלול הראיות שפורטו לעיל. בהעדר כל ראייה אודות טובת הנאה שהפיקו מר בן-ארויה ומר בן-נון או מי מהם מהפניית לקוחות לפיי-איט, לאור העובדה שכל הראיות האחרות מעידות על כך שסמארטק הפנתה לקוחות דווקא לתובעת ולא לפיי-איט – אין די בפרסום אחד ברשת החברתית, שלא הוכח המועד בו פורסם או נסיבותיו, כדי להביא למסקנות להן טוענת התובעת.
26. סיכומו של פרק זה – התובעת לא הוכיחה קיומו של שיתוף פעולה בין מר בן-נון ומר בן-ארויה לבין מר ריקלין או חברת פיי-איט. לכן, אין לקבל את טענתה לפיה סמארטק היתה "חברת קש" שנועדה כדי להעביר את פעילות הסליקה והבקרה ואת לקוחות התובעת אל פיי-איט. זאת ועוד - לאור האמור לעיל, אני דוחה גם את טענת התובעת אודות חוסר תום-לב במשא-ומתן. התובעת טענה בהקשר זה כי ההתקשרות של הנתבעים מר בן-ארויה ומר בן-נון איתה נועדה למטרה זרה. אולם כאמור זו אינה המסקנה העולה מחומר הראיות, מה עוד שדומה שאף התובעת עצמה אינה סבורה כי הנתבעים התכוונו שלא לקיים את ההסכם מלכתחילה בעת ההתקשרות בו, כפי שעולה מחקירתו הנגדית של העד מטעמה, מר אלקובי (בעמ' 41 לפרוטוקול, ש' 4-5).
תחרות אסורה
27. לטענת התובעת, הנתבעים פעלו יחדיו להקמת פעילות המתחרה בה במסגרת חברת פיי-איט, חרף התחייבויותיהם שלא לעשות כן. כאמור, אינני סבורה כי התובעת הוכיחה קיומו של שיתוף-פעולה אסור בין הנתבעים 1-2 לבין מר ריקלין. כן לא הוכח כי למר בן-אוריה או למר בן-נון יש חלק בפעילותה של פיי-איט או כי קיימת פעילות משותפת אחרת של הנתבעים המתחרה בתובעת. לכן, ביחס למר בן-ארויה ובר בן-נון יש לבחון רק האם הם התחרו בתובעת באופן עצמאי, ללא קשר לחברת פיי-איט או למר ריקלין. ביחס למר ריקלין יהיה מקום לבחון האם הוא מתחרה בתובעת והאם נאסר עליו לעשות כן.
נקודת המוצא לדיון זה היא כי באין הסכמה אחרת בין הצדדים, הנתבעים רשאים להתחרות בתובעת, שכן תחרות כשלעצמה אינה אסורה.
28. באשר למר בן-נון ומר בן-ארויה – נתבעים אלה טענו כי הם והחברות שבבעלותם ובכלל זה סמארטק, אינם מתחרים בתובעת, שכן הם אינם עוסקים בסליקה פנסיונית, אין להם לקוחות בתחום זה, והם מעולם לא ניסו להתקשר עם לקוחותיה של התובעת. טענות אלה לא נסתרו, ולמעשה התובעת לא טענה אחרת, אלא ביססה את טענתה ביחס לנתבעים אלה על ההנחה לפיה הם הפנו לקוחות לפיי-איט לקבלת שירותים זהים לאלה שהיא מעניקה. כאמור, טענה זו לא הוכחה. לכן דין טענת התובעת בהקשר זה כנגד מר בן-ארויה ומר בן-נון – להידחות.
29. מעבר לאמור לעיל אציין כי דין הטענה להידחות גם לאור תניית אי-התחרות בהסכם בין הצדדים. תניית אי-התחרות היחידה שהוצגה מצויה בהסכם שיתוף-הפעולה שהצדדים לו הם התובעת מצד אחד ופסגות מהצד השני ולפיה:
"הצדדים לא יפנו ללקוחות הפעילות המשותפת בתחום מיקוד הפעילות המשותפת שלא במסגרת הפעילות המשותפת".