לטענת התובעת, נכרתו בינה לבין הנתבעים הסכמים לשיתוף פעולה עסקי – הסכם בכתב עם מר בן-נון באמצעות פסגות (הוא הסכם שיתוף הפעולה), והסכמים בעל-פה עם מר בן-ארויה ומר ריקלין. לטענתה היא התקשרה בהסכמים אלה עקב מצגי שווא שהוצגו לה על-ידי הנתבעים, אשר פעלו יחדיו וביקשו בדרך זו להיחשף לתוכנה בה היא עושה שימוש, לאופן פעולתה ולרשימת לקוחותיה. כל זאת, על פי הנטען, כדי לגזול את סודותיה המסחריים ולהתחרות בה שלא כדין באמצעות חברות שבבעלותם.
7. התובעת העלתה טענות אף בקשר לזכויותיה בנתבעת 4 - סמארטק - ולשימוש האסור שעשו הנתבעים בשמה כדי להתחרות בה ולגזול באמצעותה את לקוחותיה. כמפורט בהרחבה בהמשך, טענתה של התובעת היא כי בהתאם להסכמות בינה לבין מר בן-נון ומר בן-ארויה, סמארטק נועדה להיות חברה בבעלות משותפת ולכן, הקמתה מבלי שהוקצו בה זכויות לתובעת, מהווה הפרה של ההסכמות בין התובעת לבין מר בן-ארויה, מר בן-נון ופסגות, כמו גם קיפוחה של התובעת וגזלת מניותיה. עוד נטען על ידי התובעת כי מר בן-נון ומר בן-ארויה עשו שימוש בשמה של סמארטק, שנועד לקשר אותה באופן מטעה עם התובעת, על מנת להוביל לקוחות להתקשר עמה. לקוחות אלה הועברו בסופו של דבר לפיי-איט - חברה בבעלותו של מר ריקלין, המעניקה שירותים ללקוחות שנגזלו מהתובעת תוך שימוש בשיטות העבודה ובידע שנגזלו ממנה. בנוסף טענה התובעת כי גם הנתבעת 7 – חברה בבעלותו של מר בן-ארויה, מתחרה בה על ידי פרסום שירותי סליקה והפניית לקוחות לפיי-איט.
התובעת עתרה, בין היתר, כי הנתבעים יפצו אותה בקשר עם הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכל ההפרות שפורטו לעיל, וכי כי בית המשפט יורה על העברת המניות בסמארטק , ולמצער 67% או 50% ממניות סמארטק לידיה, ויאסור על שימוש בשם "סמארט".
טענות הנתבעים
8. הנתבעים והחברות שבבעלותם הכחישו את הטענה אודות קיומו של הסכם לשיתוף פעולה בין מר בן-נון ומר בן-ארויה לבין מר ריקלין. עוד הם הוסיפו כי שיתוף פעולה עסקי כזה לא קיים גם בפועל, בפרט לא כזה הקשור לפעילות התובעת וללקוחותיה.
כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, הנתבעים הכחישו את הטענות בדבר הטעמים שעמדו בבסיס התקשרותם עם התובעת כמו גם את הטענות ביחס לתחרות אסורה ושימוש בסודות המסחריים הנטענים. כך, לטענתם, אין להם כל התחייבות כלפי התובעת להיעדר תחרות עמה. מר ריקלין אישר אמנם כי פיי-איט אכן עוסקת בסליקה ובקרה כמו גם במתן שירותי תפעול לסוכנים ותחומי פעילות נוספים בתחום החיסכון ארוך הטווח. אולם - כך הוא טען - מאחר שאין בינו לבין התובעת כל הסכם המגביל את זכותו, אין כל מניעה שהוא יפעל בתחומים אלה ויספק שירות לכל לקוח המעוניין בכך. יתר הנתבעים טענו כי הגם שאין כל מגבלה כאמור, בפועל הם עצמם מעולם לא התחרו בתובעת.