מר בן-ארויה הוסיף כי התובעת אף לא סיפקה כראוי את השירות שהיא התחייבה לספק, וכי היא גרמה לעזיבת הלקוחות המשותפים. מעבר לכך גרמה התובעת לנזק בכך שהתחרתה הלכה למעשה בפעילות המשותפת באמצעות חברות בנות שלה: חברת ח.כ. דלתא פתרונות פיננסים בע"מ (להלן: "דלתא") – ש-E.M.X מחזיקה ב-50% ממניותיה, שיווקה את תוכנת Smarti (להלן: "סמארטי") ללקוחות פוטנציאליים שהיו יכולים לקבל את השירותים מהתובעת במסגרת הפעילות המשותפת.
11. בסיכומיה טענה התובעת (שהיא כאמור הנתבעת שכנגד) כי עניינה של התביעה שכנגד בכספים שהתובעת חייבת על פי הטענה לסמארטק ולא למר בן-ארויה. מר בן-ארויה עצמו אינו עוד בעל מניות בסמארטק בהתאם לכתב הוויתור, ולכן דין התביעה להידחות מטעם זה בלבד. יוער כי לטענת מר בן-ארויה התובעת העלתה טענה זו לראשונה בסיכומיה ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.
לגופו של עניין הכחישה התובעת את טענותיו של מר בן-ארויה בתביעה שכנגד ובין היתר הכחישה כי היא חייבת את הכספים נושא התביעה.
דיון
12. כעולה מתיאור הדברים לעיל, הטענה המרכזית של התובעת היא כי מר בן-נון ומר בן-ארויה חברו אל מר ריקלין, כאשר מטרתם המשותפת היתה להתחרות בה בהתבסס על סודותיה המסחריים ותוך גזלת לקוחותיה. לצורך כך, על פי הנטען, רוקנו מר בן-נון ומר בן-ארויה מתוכן את סמארטק - ששימשה קודם לכן לשיתוף הפעולה שלהם עם התובעת, והעבירו את פעילותה של סמארטק לחברת פיי-איט שבבעלות מר ריקלין. ההנחה העומדת בבסיס טענות אלה והיא למעשה ההנחה העומדת בבסיס התביעה כולה, היא כי הנתבעים פעלו בשיתוף פעולה וחברו יחדיו כנגד התובעת בכלל הפעילות שצוינה לעיל.
לכן, כדי להכריע בתביעה, יש לברר קודם כל האם הוכיחה התובעת כי כל הנתבעים פעלו תוך שיתוף פעולה ביניהם; כן יהיה מקום לברר את הטענה לפיה הנתבעים או מי מהם התחרו בתובעת בתחרות אסורה; כי הם גזלו סודות מסחריים שלה; כי נעשה שימוש שלא כדין בשמה של סמארטק; וכי לתובעת יש זכויות בסמארטק.
כל הטענות האלה יידונו בפירוט להלן.
שיתוף הפעולה הנטען בין הנתבעים
13. כאמור, בבסיס התובענה עומדת ההנחה כי הנתבעים "עשו יד אחת" במטרה להונות את התובעת (ס' 110 לסיכומי התובעת) וכי הם "חברו יחדיו והקימו פעילויות מתחרות על בסיס המידע וסודותיה המסחריים של התובעת, הידע, הלקוחות ושיטות העבודה והתמחור אותם גזלו מהתובעת" (ס' 3 לסיכומי התובעת). לשיטתה של התובעת, הנתבעים הציגו בפניה מצגי שווא בדבר כוונתם לשתף עמה פעולה, כאשר בפועל הם ביקשו להיחשף לסודותיה המסחריים ולנצלם כדי להתחרות בה וכדי להתעשר שלא כדין על חשבונה. כל הטענות הללו נשענות למעשה על הטענה שהנתבעים משתפים ביניהם פעולה ובעיקר - כי החברה של מר ריקלין, חברת פיי-איט, היא תולדה של שיתוף-הפעולה הזה.