בהקשר זה, ניתן להפנות גם ל - ת/51 (פלט השיחות וההודעות שמלמד על ריכוז מסרונים לטלפון הנייד השייך לנאשם וממנו בין התאריכים 15.1.16 עד 26.2.16, אותו ערך השוטר חולי). להלן – מסרונים שהיו בין האם והנאשם בליל הרצח:
שעה 02:50:04: "איפה אתה? יש פה משטרה תענה לי מיד";
שעה 02:57:20: "בבקשה תענה לי,?? המשטרה מסביב לבית איפה אתה";
שעה 03:20:44: " תתכתב איתי";
שעה 03:20:54: "יש לי סיבה לדאגה?";
שעה 03:21:45 הנאשם עונה לאימו: "לא לילה טוב אמא אוהב אותך"
ושוב רצף של הודעות מהאם לנאשם:
שעה 08:02:24: "איפה היא גרה בבוקר אני יאסוף אותך";
שעה 08:02:27: "בבקשה אני ממש רועדת";
שעה 08:02:28: "בבוקר באים לקחת את bvr"
- לגישתו של החוקר בן לולו, השם של הנאשם צץ ועלה לראשונה תולדה להתנהגותה של האם. לדבריו, היא זו שהביאה להולדתו של החשד הראשוני-בסיסי בנוגע למעורבות הנאשם במעשה הרצח (עמ' 97, שורות 25 -27). ככל שהחקירה התקדמה, חשד זה הלך והתעצם; זאת מהסיבות שלהלן:
א. במהלך צפייה באחת ממצלמות האבטחה אשר נתפסו סמוך לזירת הרצח, זוהתה דמות שרדפה אחרי המנוח; בשלב מאוחר יותר, הוברר, כי דמות זו אינה זולת דמותו של הנאשם (עמ' 98, שורות 2 -6). הנאשם אף אישר זאת בעצמו בהזדמנות מאוחרת.
ב. פלטי תקשורת (ת/138), מהם עלתה התנהלות מחשידה מצד הנאשם, כאשר ממש סמוך לאחר הרצח הוא התקשר לחברו ש' ודיבר אתו. מלבד זאת, הוא דיבר עם עורך דין זוהר ארבל, וכאן, כפי הנטען, החשד התחזק עוד יותר. שכן, מדובר היה בשעת לילה מאוחרת (עמ' 98, שורות 7 -13).
- משלב וזה ואילך, משהתעצמו החשדות נגד הנאשם, הוחלט על נקיטת פעולות חקירה נוספות. תחילה, נעשה שחזור מדומה בזירה. כאן המקום לציין, כי בזמן השחזור, הנאשם נכח בזירה וביצע שתי שיחות טלפון, האחת לש' והשנייה לעורך הדין זוהר ארבל. בכך, התעצם החשד עוד יותר. או אז, הוחלט לעבור לשלב נוסף בחקירה, תוך שימוש בשירותיה של יחידה מיוחדת (שפרטיה מצויים תחת תעודת חיסיון) וזו בתורה, ביצעה תרגיל חקירה כך שאותה יחידה הפנתה שני אנשים ליצור קשר עם הנאשם כדי לשוחח עמו ולדובבו לשוחח על אירוע הרצח. תחילה, לאחר דיבור ראשוני, הנאשם דחה את השיחה עם שני אנשים אלה, למועד מאוחר יותר ובהמשך, עת נפגשו שוב, התבטא הנאשם באמרו, כי הייתה טעות בזיהוי (עדותו של בן לולו, עמ' 99 לפרוטוקול, שורות 1 – 3) בשלב זה, הוחלט, לאחר התייעצות, על מעצרו של הנאשם.
- עם מעצרו, הובהל הנאשם לתחנת המשטרה בעפולה שם הוא נחקר חקירה ראשונית, זאת לאחר שניתנה לו הזכות להתייעץ עם עורך דין (ראו - חקירתו הראשונה של הנאשם במסגרת ת/77, עמ' 3 שורות 5 -8, שם אישר הנאשם, כי טרם חקירתו ניתנה לו הזכות להתייעץ עם עורך דינו). במסגרת אותה חקירה הוא מעט לדבר ולרוב בחר שלא לדבר כלל. לדברי החוקר בן לולו, הוא סבר אותה עת שיהיה לנאשם יותר נוח לדבר מחוץ לחדרי תחנת המשטרה. משכך, הוא שם על גופו מכשיר הקלטה ויצא יחד עם הנאשם את החדר אל מתחם התחנה ושם בחוץ הוא חקר את הנאשם במשך כשעה. במסגרת אותה חקירה, מסר הנאשם, בין היתר, כי בזמן הרצח הוא היה בבית (עמ' 99 לפרוטוקול, שורה 12). מכאן, מקום בו האליבי של הנאשם הופרך, עלה החשד שהוא משקר. בהינתן האמור לעיל, ובהמשך למתווה החקירה המתוכן, הובל הנאשם בהמשך לתחנת המשטרה בחדרה, כאשר, חילופי הדברים בין הנאשם לבין חוקריו במהלך הנסיעה היו מוקלטים. בהגיעם לתחנה בחדרה, הוכנס הנאשם לתא עם מדובבים כאשר, אך בחלוף זמן קצר, הוא הודה בפניהם, הן במעשה הרצח והן בהצתת רכב, במועד שקדם לקרות הרצח. הודאה זו שימשה כבריח התיכון של עובדות כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, כפי המפורט לעיל. (ראו - עדותו של בן לולו, פרוטוקול דיון מיום 8.3.17).
- בהמשך, נחקר הנאשם מספר פעמים (כפי שיפורט בהמשך) ולרוב, שמר הוא על זכות השתיקה, לא שיתף פעולה, לא מסר גרסה ולא ענה על שאלות רבות שהופנו אליו. למותר לציין, כי מדובר במספר רב של חקירות ארוכות וממושכות ועדיין, במהלכן, שמר הנאשם על זכות השתיקה.
- בין לבין, נעצר גם י'. גם בהקשר של עד זה נעשה תרגיל חקירה תוך תיעוד מפגש שהתקיים (בין עד זה לבין הנאשם) במסדרונות תחנת המשטרה כאשר שניהם שתקו, (י' סימן לנאשם לשתוק והעביר לו מסרים בתנועות), אולם, בסוף המפגש, הנאשם החל לשיר, כאשר מתוך מילות השיר ביקשה המאשימה ללמדנו, על ניסיונו של הנאשם להעביר מסר לי' שמלמד, כי הנאשם שתק בחקירתו. (ראו בהקשר זה - ת/54; דו"ח צפייה ותמלול לתרגיל החקירה מיום 15.3.16 בין הנאשם לבין י' אותו ערך החוקר חולי. כן, ראו - דיסק החקירה, ת/55 ותמלול של אותו תרגיל - ת/57).
- עינינו הרואות, עובדות כתב האישום ניזונו בעיקר מההודאה, כפי שזו נמסרה מפיו של הנאשם בפני המדובבים. ברי, כי, לולא הודאה זו, לא היה בידי המאשימה גרסה ברורה די הצורך ו/או תיאור עובדתי בהיר אשר להתרחשויות בליל הרצח. בהקשר זה, ניתן להפנות לעדותו של עד התביעה אלי בן לולו מי שעמד בראש צוות החקירה בתיק זה. וכך באו דבריו לביטוי בעמ' 99 לפרוטוקול הדיון (בין השורות 18 -28): "כשלמדנו על הרצח הזה, למדנו מפיו של החשוד, הוא סיפר שהוא היה מסוכסך עם י' כתוצאה מאותו סכסוך של י' הם שרפו רכבים משני הצדדים, ... והוא הבין שאותו רוכב אופניים שהיה בעצם מוסווה לחלוטין, כפי שתיארתי קודם בתחילת העדות שלי, הוא חשב שמדובר בי' ולכן הוא רץ לביתו, להביא סכין, דקר אותו, איך הוא אמר, באחת הדקירות הרגשתי שהסכין נכנסה עד הסוף, ובתום, בתום פעולת הרצח הוא אמר שהוא הגיע לבית, שטף את הסכין שהיתה מגואלת בדם והחזיר אותה למקומה...".
על ההודאה בפני המדובבים והנפקות המשפטית לכך – קבילות ההודאה
- אמנם, הנאשם שמר על זכות השתיקה שליוותה אותו לאורך שלל הודעותיו. לצד זאת, כבר באקט הדיבוב אשר נערך עוד ביום הראשון למעצרו, הודה הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. לא זו אף זו, כפי הנטען על ידי המאשימה, במסגרת דיבוב קודם שנעשה טרם מעצרו של הנאשם (בשלב מוקדם של אותו יום בו הוא נעצר), נמסרה מפיו אמירה לפיה - המדובר הוא במעשה שהוא ביצע על רקע של "טעות בזיהוי" ואשר בכוחה לשמש כ"ראשית הודיה". על אודות המתווה הנורמטיבי של קבילות הודאה בפני מדובבים, ייסוב הדיון בפרק זה.
- לצורך בחינת קבילות הודאת חוץ של נאשם, ולאור ההלכה כפי שזו נקבעה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פ"ד סא(1) 461 (להלן: "הלכת יששכרוב"), הותוו בפסיקה שני אפיקים לבחינת שאלה זו; האחד; המבחן הסטטוטורי המעוגן בהוראת סעיף 12 לפקודת הראיות הקובעת, כי הודאת חוץ של נאשם תהא קבילה רק מקום בו הוכח שההודאה הייתה "חופשית ומרצון" וזאת במטרה להגן, בעיקר, על זכותו של הנחקר לשלמות הגוף והנפש, כמו גם על זכותו לאוטונומיה של הרצון החופשי (הלכת יששכרוב, עמ' 517) כאשר יש לבחון כל מקרה לגופו ולשאול - האם אמצעי החקירה הפסולים שננקטו הביאו בפועל לפגיעה "משמעותית וחמורה" באוטונומיית רצונו ובחופש בחירתו של הנחקר במסירת הודאתו (הלכת יששכרוב, עמ' 520 -522). עוד נקבע, כי שימוש באמצעים הכרוכים בפגיעה כאמור יוביל לפסילת ההודאה, אף כאשר לא מתעורר חשש בדבר אמיתותה (הלכת יששכרוב, פסקה 32).
- בהתאם לפסיקה, הודאה תחשב כזו שניתנה באופן "חופשי ומרצון", רק מקום בו לא הופעלו בגבייתה אמצעי לחץ חיצוניים – להבדיל מלחץ שמקורו בנפשו של הנחקר פנימה – שהיה בהם כדי לשלול את יכולתו של הנחקר לבחור בין מסירת הודאה להימנעות ממסירתה (ע"פ 1520/97 חדד נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.12.00)). מבין אמצעי הלחץ החיצוניים הנחשבים לאמצעי חקירה פסולים שנדונו בפסיקה ניתן למצוא אמצעים אלה; פיתוי, השאה ושימוש בתחבולות חקירה לא הוגנות. (לעניין אבות הפסול, ראו גם - ע"פ 9808/06 סנקר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.7.10)). בנוסף, נקבע, כי גם הפרתה של זכות ההיוועצות עם עורך דין עשויה להוביל, בנסיבות מסוימות, לפסילתה של הודאה (ראו - לדוגמה הלכת יששכרוב). ועוד, אשר לאבות הפסול העשויים להוביל לפסילתה של הודאה, ראו - ספרו של קדמי, על הראיות חלק ראשון, תשס"ד – 2003, עמ' 53:
"סקירת הפסיקה מלמדת כי ניתן לרכז ולמיין את הגורמים המביאים לכלל פסילתה של הודיה בחמש קבוצות נפרדות: