ב. שיטת תחקור בלתי הוגנת - הדין מבחין היטב בין שיטת תחקור הוגנת וסבירה המכוונת עניינית לגילוי האמת, אשר עם כל הסבל לנחקר אין מנוס מלקיימה, לבין שיטת תחקור המכוונת לשבירת רוחו של הנחקר, כאשר זו האחרונה - פסולה. בהתייחסו לקבוצה זו מונה המחבר את השיקולים הבאים (שם, עמ' 56 –61):
- שעת החקירה – כאשר מדובר בחקירה בשעת לילה בהיעדר הצדקה עניינית, ייטה בית המשפט לראות בכך משום נקיטת הליך חקירה פסול המכוון לחילוץ הודיה בדרך בלתי הוגנת.
- משך החקירה - תחקור הנמשך שעות ארוכות ללא הצדקה עניינית, ומה שחשוב לא פחות, ללא הפסקות נאותות למנוחה, לעישון, לאכילה, לשתייה ולעשיית צרכים, ייראה על פניו כתחקור בלתי הוגן המכוון לשבירת רוחו של הנחקר.
- תחקור דורסני - דרך הצגת השאלות מהווה אף היא אמת מידה של חקירה הוגנת. אין להמטיר על הנחקר שאלות ולדרוש ממנו במפגיע להשיב על כל אחת מהן מיד עם הצגתה, ובוודאי שאין לעשות כן כששני חוקרים או יותר, עומדים על הנחקר ומנחיתים עליו שאלות בזה אחר זה בקצב המהלך אימים על כל אדם, ובוודאי על נחקר. אין לחזור ללא הרף על אותה שאלה כאשר הנחקר כבר השיב עליה אך תשובתו אינה לרוחו של החוקר. הוא הדין כאשר מדובר בחקירה חוזרת ונשנית ללא הצדקה עניינית, ובמיוחד כאשר משתתפים בחקירה חוקרים שונים.
ג. יצירת לחץ נפשי בלתי הוגן - המבדיל בין קבוצה זו לבין קודמתה נעוץ בכך שהקבוצה הראשונה עיקרה באמצעים המאיימים לשבור את רוחו של הנחקר "מבחוץ", בעוד שהשנייה שמה דגש על אמצעים המאיימים לשבור את רוחו של הנחקר "מבפנים". בין השיקולים הנמנים בקבוצה זו: השפלת הנחקר, גידופים, מניעת תרופות, כליאתו בתא בודד וכיוצ"ב אמצעים הפועלים בתוך נפשו של הנחקר פנימה.
ד. תחבולה בלתי הוגנת - המחבר ביקש להבחין בין תחבולה "נפסדת" המהווה אמצעי פסול לבין תחבולה "נסבלת". המבחן שעל פיו נקבעת פסלות של תחבולה, נעוץ בשאלה אם היה בה כדי לשלול את יכולת הבחירה. כך צוין, כי את גבול ההיתר לגבי השימוש בתחבולה תוחמים שני סייגים עיקריים: "האחד, שאין להשתמש בתחבולה המפרה את זכות החשוד להימנע מהפללה עצמית; והשני, שאין לנקוט אמצעי חקירה שהשימוש בהם פוגע בשורת עשיית הצדק" - ראו בהקשר זה - ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5) 221, 283 (1996).
ה. פיתוי והשאה - משמעותם היא הבטחת טובת הנאה ממשית ומוחשית לנחקר "תמורת" הוויתור על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית. הבטחה כזו מתאפיינת, לצד עוצמת הפיתוי הטמון בה, בכך שיש בה גם משום עשיית שימוש לרעה בסמכויותיו השלטוניות של החוקר. בדרך כלל מדובר בהבטחות המתייחסות לשחרור ממעצר או להקלה ממשית במשפט.