(עמ' 486 לפרוטוקול, שורות 6 -9).
- בחקירתו הנגדית עומת הנאשם עם מקצת מדבריו, כפי שנאמרו במסגרת דיבוב זה. ב"כ המאשימה שאלה תוך העלאת תהיה - מדוע באותו רגע, עת הגיע דודו לאסוף אותו, לא הפסיק הנאשם את המפגש עם המדובבים מבלי למסור להם מידע אשר למקום שהייתו בהמשך ומדוע לא שיתף את דודו ו/או את אביו אשר לקיומו של מפגש שכזה. ביחס לכך הוא השיב:
"ת: .. אני אשאיר את זה ככה פתוח ששני עבריינים עוצרים אותי באמצע העיר אלוהים יודע איך הם הגיעו אלי .....
....
ש: אז לא תספר לאף אחד לא תספר לדוד שלך לא תתקשר לאבא שלך?
ת: פחדתי שהם להוציא את דוד שלי מהאוטו שהם לא יתנו לו מכות
ש: למה שיתנו לו מכות? הם הרימו עליך ידיים?
ת: אבל לא, אבל הוא אמר לי ,
ש: ....
ת: כן הוא אומר לי אני לא אפול עליך ......"
(עמ' 555 לפרוטוקול, שורות 14 -25).
- בהמשך ובמהלך החקירה הנגדית, אישר הנאשם, שצמד המילים "טעות בזיהוי" יצא לראשונה מפיו. המדובבים אכן השתמשו במילה "טעות" לאורך הדיבוב. אולם, צמד המילים "טעות בזיהוי" יצא מפיו של הנאשם (עמ' 555 לפרוטוקול, שורה 1).
- מתוך שמיעת קלטת הדיבוב (ת/141) וקריאת התמלול של קלטת זו (ת/ 140), לצד המוצגים אשר הוגשו באותו הקשר ועל רקע העדויות של המדובבים אברג'יל ובוחבוט, לצד עדות הנאשם באותו הקשר, עולה, כי צצות ומזדקרות להן מספר שאלות ותהיות, כמפורט להלן:
- איך התנהלה השיחה לאורך הדיבוב? האם הופעלו אמצעי לחץ חיצוניים כלשהם על הנאשם במהלך הדיבוב? מה המשמעות של בחירת השמות "אברג'יל" ו "בוחבוט" וציון מקומות כגון; "חריש" לדוגמה, זאת מלבד השימוש שנעשה בביטויים נוספים דוגמת "עם אחד", "חאווה" ועוד. מדוע הנאשם בחר להמשיך את השיחה עם המדובבים ברגע שנקרתה לפתחו הזדמנות לחמוק מפניהם? ובכלל, מה עשה אותו צד שלישי אשר נכח במעמד הדיבוב ונשאר ברכב ומדוע לא בוצע תיעוד חזותי לאותו מפגש?
- תחילה אציין, שלא ניתן להישאר אדיש לנוכח מבנה גופם של שני המדובבים/הבגירים, זאת בהשוואה למבנה גופו הרזה/קטן של הנאשם/הקטין. התרשמנו במו עיניו ממבנה גופם, כפי שאף ביקש הסניגור המלומד להסב את שימת לבנו לכך (ראו - עמ' 258 לפרוטוקול מיום 29.3.17 שורות 2-1). מדובר בשני מדובבים שמבנה גופם גדול; במיוחד יחסית לנאשם.
- נוסף על כך, העדרו של תיעוד חזותי אשר לאותו מפגש (אף במצב שאין חובה לערוך תיעוד שכזה) מציב את בית המשפט בפני סיטואציה של העדר יכולת להשקיף על אקט הדיבוב באופן אפקטיבי ומלא. כן, העדרו של תיעוד שכזה , מציב אבני נגף בפני בית המשפט בבואו לבחון את טענות ההגנה ביחס לפגמים ו/או מהלכים פסולים שננקטו במהלך הדיבוב. הדברים תקפים שבעתיים, כאשר מדובר באקט של דיבוב שנעשה על ידי גורמי משטרה, וכאשר ענין לנו בנאשם קטין. הוסף לכך, אקט הדיבוב נעשה עוד לפני שהנאשם הוזהר ואף לפני שהיה בסטטוס של "חשוד" בביצוע מעשה עבירה כלשהו. מכאן, במקרים כגון דא, מוטלת חובה מוגברת על הרשות החוקרת לשמור על זכויותיו של הנאשם/הקטין ולפעול במשנה זהירות לבל ייפגעו זכויותיו.
חשיבותו של תיעוד חזותי ויכולתו הפוטנציאלית לספק בידי בית המשפט כלים טובים ואפקטיביים יותר לעמוד על ההתרחשויות כהווייתן (בין אם זה בנוגע לתנועות גוף, מקום המפגש, פרטי לבוש, הקרבה הפיזית בין הצדדים, צורת התנהגות וכו') הן מן המפורסמות. לעניין חשיבותו ונחיצותו של תיעוד חזותי ראו התייחסות בהמשך (בשלב הדיון וההכרעה בנוגע לאקט הדיבוב השני).
- אשר לשאלת השימוש באבות הפסול, במהלך עדותו בפנינו, ציין המדובב אברג'יל:
"במהלך התרגיל לא הופעל שום אמצעי לחץ שנכלל באבות הפסול. לא, החשוד לא אוים לא הרגיש מאוים, לפחות לא מבחינתי, במהלך התרגיל היה מקרה שנאלצנו לקטוע את התרגיל כי החשוד נאסף על ידי מישהו מהמשפחה שלו, בן דוד, ברכב של הבן דוד והלך להסתפר. הוא לא הוחזק בשיחה בניגוד לרצונו, אפשר לשמוע לפי השיחה שמספר פעמים אני אומר לו שאין שום עניין איתו." (עמ' 221 לפרוטוקול, שורות 20-15).
- יתרה מזו, לדברי העד, הנאשם שיתף פעולה, והוא יכול היה בכל שלב משלבי הדיבוב לסיים את השיחה ובכך להביא את התרגיל החקירתי אל קצו. התרגיל נמשך ולא נעצר תולדה לשיתוף הפעולה מצד הנאשם עם המדובבים והוא אף ביקש מהם להגיע למספרה. (עמ' 222 לפרוטוקול, שורות 1 -5).