עוד, הוסיף העד וציין:
"ת: התרגיל הסתיים אחרי החלק השני במספרה שבו החשוד אומר מה שהיה זה נשאר בלב. זה היה טעות בזיהוי, באיזה שהוא שלב שאלתי אותו אם זה היה ככה, אתם רואים רק את היד שלי. אם זה היה ככה או ככה. ואז הוא אמר לי זה היה ככה. אוקי?
כב' השופטת הלמן: העד מדגים אם הבנו נכון סימן אחד שמיועד להראות סימן של ירייה או שימוש עם אקדח והסימון האחר בסכין, והתשובה שלו הייתה באמצעות סכין."
(עמ' 222 לפרוטוקול, שורות 16 -23).
כאן המקום להתעכב קמעא על עדותו של הנאשם בפנינו, ממנה עולה, כי המדובב סימן לו עם היד אשר לדרך בה בוצע הרצח והוא אמר לו שזה היה עם סכין (עמ' 485 לפרוטוקול, שורות 21 -22). בהמשך לכך, במענה לשאלה איך ידע זאת הוא ענה, "בגלל שזה היה חודש וחצי אחרי ראיתי כתבות בעיתונים וכול עפולה גם ידעה מזה" (ראו - עמ' 485 לפרוטוקול, שורה 24 . כן, בהקשר זה ראו – ת/102, עליו אתעכב בהמשך, על שלל התגובות מהן ניתן ללמוד על אודות התכנים המקוריים של הכתבה המקורית ועל כך שהעובדה, כי עניין לנו באירוע של דקירה/דקירות הינה נחלתם של רבים).
- אברג'יל נחקר ארוכות במסגרת החקירה הנגדית והוא נתבקש, בין היתר, להתייחס לסיבה העומדת מאחורי בחירת השם "אברג'יל". לטענתו, לא הייתה לכך סיבה מסוימת (עמ' 323 לפרוטוקול, שורה 8). יחד עם זאת, הוא כן ידע ששם משפחה זה אכן מקושר למשפחת פשע. עוד, התייחס אברג'יל למקום המפגש בו התנהל הדיבוב בציינו: "יכול מאוד להיות שבמהלך השיחה זזנו מהכביש כי הכביש הוא סואן אבל השיחה לא התנהלה בשום מקום שהוא מבודד סימטה חשוכה, היא התנהלה באור יום ברחוב ראשי, הדוד שלו צפר לו הוא הלך לדוד שלו לרכב, ראו אותנו אנשים, בשום מצב לא הובלתי אותו למקום שהוא נסתר חשוך או שהוא ירגיש מאוים בסיטואציה". (עמ' 234, שורות 10 -14).
- עוד התייחס אברג'יל לשימוש במילה "טעות" אין ספור פעמים. לדבריו, הוא לא ידע פרטים לגבי אירוע הרצח, מכאן; "... הטקטיקה שהשתמשתי זה מילים פתוחות לתת לחשוד לספר את מה שהוא עשה, ולא לבוא סגור ולהגיד משהו מוכן מראש אתה רצחת אתה עשית, ... בשביל שבן אדם יספר מה שהוא עשה צריך להשתמש במילים פתוחות במשפטים פתוחים לא סגורים זה הסיבה היחידה שהשתמשתי במילה טעות, אין פה משהו מאחורי זה" (עמ' 239, שורות 10 -15).
- גם המדובב השני, בוחבוט, התייחס בעדותו בפנינו למהלך הדיבוב כאשר לדידו - "החשוד היה מופתע בהתחלה אבל הוא היה מופתע לא מפוחד, ניהל איתנו תקשורת, ניהל איתנו שיחה, הבין מה רוצים ממנו, לא הראה סימנים של פחד לאורך כל השיחה" (עמ' 259 לפרוטוקול, שורות 23 -25).
בין היתר, התבקש המדובב בוחבוט להתייחס להדרכה/אזהרה שמקבל המדובב, בהקשר של אבות-הפסול, לפני שהוא ניגש לביצוע המשימה המוטלת עליו. (ראו - עמ' 266 – 267 לפרוטוקול).
- האמנם צודקת המאשימה בגישתה ובטענתה, כי ממהלך הדברים, מהעדויות ומהראיות הקיימות ואף מהלך הרוח של הנאשם, ניתן לקבוע, כי לא היה כאן שימוש באבות הפסול? האם הנאשם לא פעל מתוך פחד מהסיטואציה שנקלע אליה ו/או מההתנהלות של המדובבים? האמנם - ניתן ללמוד על שיתוף פעולה מצד הנאשם (עם המדובבים) בצורה חופשית ומרצון? למשמע קלטת הדיבוב ובניסיון לדמות את הסיטואציה בה שניים ניגשים לנאשם/קטין {קטן ממדים (לכל הפחות ביחס למדובבים) כפי שהתרשמנו בזמן הדיון בבית המשפט} באמצע כביש ראשי, ומדברים אתו כשהם מזכירים את המילה "טעות" אין ספור פעמים ומבקשים את סיועו במציאת פתרון לבעיה אליה נקלעו, תוך שימוש בשם " אברג'יל" ובמלים כגון; "חאווה" ותוך דיבור על חוב העומד על סך של - 300,000 ₪ או מעלה מכך; בהינתן כל האמור לעיל - לא ניתן להתעלם מהעוצמה ומהגישה הדורסנית שהמדובבים הפגינו והקרינו כלפי הנאשם. כאן המקום לציין, כי עוד בתחילת הדיבוב (ראו - עמ' 1 שורה 16), פנה המדובב לנאשם ואומר לו: "תהיה רגוע תהיה". כן במהלך הדיבוב ניכר, כי הנאשם ניסה לדלות מהמדובבים מידע אשר לשיטה ו/או לדרך שבה אפשר לבחור כדי לעזור להם (לדוגמה, ראו - עמ' 2 שורה 13 (שם, אמר הנאשם: "מה העניין תסביר לי את העניין ש...." ובהמשך, שורה 20, כך אומר הנאשם: "איך אתה רוצה שאני אעזור לך מה?"). ברי גם, כי הנאשם נלחץ למשמע סכום החוב על סך כ - 300,000 ₪.
- בהמשך אותו מפגש, עת הלך הנאשם עם דודו להסתפר ושוב נפגש עם המדובבים ניכר, כי המדובב אברג'יל לא הרפה מהנאשם (שהתכחש בתחילת השיחה לביצוע המעשה המיוחס לו) והחל שואל אותו שאלות ברצף עד שקצר את פרי עמלו, וכך היה:
"דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: עכשיו תגיד לי למה...