דובר מס' 2, (הנאשם): בכלל זה לא אני עשיתי את זה
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: מה זה לא?
דובר מס' 2, (הנאשם) : זה לא אני זה .. זה כלום זה סתם זה.
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: מה בטעות?
דובר מס' 2, (הנאשם) : זה לא טעות זה ...
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: מה מה לא טעות? מה הבן אדם היה לך סכסוך איתו? תגיד לי שאני לא נופל עליך סתם?
דובר מס' 2, (הנאשם) : לא
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: היה לך סכסוך פתוח איתו?
דובר מס' 2, (הנאשם) : לא.
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: אז למה? סתם .. מה קרה? הוא הציק לך מה עשה לך?
דובר מס' 2, (הנאשם) : לא ... הוא לא הציק לי ולא
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: נו ? אז למה למה ? אה?
דובר מס' 2, (הנאשם): איך אתה קורא לזה? טעות זה? טעות אז כן אז טעות אין מה לעשות זה היה בטעות.
דובר מס' 1, המכונה "מ" 1: ומה עשית בו כדור או משהו?
דובר מס' 2, (הנאשם): לא"
(ראו בהקשר זה את דו"ח הדיבוב ת/140, עמ' 4 שורות 5 -22).
- ניכר, כי המדובבים המשיכו בפיתוח השיחה עם הנאשם, כאשר בשלב מסוים אברג'יל פנה אליו וביקש ממנו שיירגע בציינו, כי ניתן יהיה לפתור את הבעיה וכי, ניתן יהיה למצוא דרך כדי לפתור את הקושיה (אשר לחוב) בעזרתו של הנאשם; או אז, המדובב השני אמר - "תבוא לקראתו" ו אברג'יל ענה, "אני בא לקראתו אין בעיה". בוחבוט חזר ואמר, "זה ילד טוב תבוא לקראתו" (שם, עמ' 5). בוחבוט בעדותו בפנינו לא ידע להסביר למה צריך היה להוסיף את המשפטים האלה מטעמו. אך ניכר ובולט הדבר, כי במהלך אותו תרגיל חקירה לא שררה אווירה נינוחה ורגועה בין הצדדים, כי אם, אווירה שלימדה על מידה של איום ופחד והדברים אמורים במיוחד שעה שעניין לנו בקטין המתמודד עם שני "עבריינים" כפי שהם ביקשו להציג את עצמם בפניו וכפי התמונה שהצטיירה בעיניו, אותה שעה.
- עוד, כפי העולה מהתמלול של הדיבוב (ת/140, עמ' 5) פנה אברג'יל לנאשם באמרו לו כך: "אז אם אתה עשית טעות תגיד לי ואנחנו נדבר אחרת אם לא עשה איתך טעות ואתה עשית טעות זה קורה אבל אתה צריך לשמור על עצמך אתה מבין שזה לא משחק. אתה לא הלכת למכולת ולקחת ... אתה עשית טעות, לא יעזור לך, אתה צריך לשמור על עצמך טוב...". דומה, כי לא ניתן לפסוח על השימוש שעשה אברג'יל בשפה כה עוצמתית שמקרינה מידה, לא מבוטלת, של כוחניות ואף איום כלפי הנאשם. יתר על כן, ישאל השואל - מה משמעות ומטרת השימוש במונח כמו : "ליפול עליך".
- עדותו של הנאשם בהקשר זה, כפי שזו צוטטה לעיל, אך מאששת את המסקנה שמלמדת על דיבוב עצים עד מאד שכלל שימוש בשמות, כלים, ואמצעים בעייתיים (כגון; מבנה גוף, קעקועים, שם של משפחת פשע, מילים שהקרינו כוחניות תוך הובלת וניווט דברי הנאשם לכיוון מסוים). המפגש האמור נטע בליבו של הנאשם אימה ופחד שמא יאונה לו רע. המדובבים נטעו בליבו של הנאשם את ההבנה כי הם רואים בו אחראי למותו של המנוח וכי ככל שתוצאה זו, שגרמה להם נזק, מקורה בטעות מצד הנאשם, הרי מצבו יהא טוב יותר. קרי, "המדובבים" יצרו ציפייה אצל הנאשם, לפיה - במידה ויתברר, כי המדובר הוא במעשה שמקורו בטעות, אזי, מצבו יהיה קל יותר. כן, במצב שכזה, הם יתחשבו בו ויבואו לקראתו. זאת ועוד, הנאשם אמר בזמן הדיבוב (שכאמור, נעשה עוד לפני שהוא ידע בכלל שהוא חשוד במעשה הרצח ומשכך טרם הוזהר): "בכלל זה לא אני עשיתי את זה"; ו - "זה לא אני זה .. זה כלום זה סתם זה". או אז, לאחר שהמדובב שב וניסה לשאול אם הדבר נעשה בטעות, שב הנאשם ואמר פעם נוספת - " זה לא טעות זה ...". אף לאחר שהמדובב המשיך בניסיונו לחלץ מהנאשם אמירה לפיה, הוא עשה זאת בטעות באמרו לנאשם - " מה מה לא טעות? מה הבן אדם היה לך סכסוך איתו? תגיד לי שאני לא נופל עליך סתם?, גם אז, המשיך הנאשם לדבוק בגרסתו בהשיבו למדובב: "לא". כן, הנאשם ענה בשלילה לשאלה אם היה לו סכסוך עם המנוח, ואף הוסיף וענה בשלילה לשאלת המדובב שמא המנוח הציק לו בעבר. בסוף, לאחר שהמדובב התעקש על שימוש חוזר במלה טעות, ענה לו הנאשם בזו הלשון: "איך אתה קורא לזה? טעות זה? טעות אז כן אז טעות אין מה לעשות זה היה בטעות ". לשאלה של המדובב - "מה עשית בו כדור או משהו?", השיב הנאשם "לא".
- אמנם, המדובב ניסה להסביר ולהצדיק את השימוש החוזר שנעשה במילה "טעות" לאורך תרגיל הדיבוב. יחד עם זאת, דומה, כי עדיף היה, אילולא השתמש המדובב במלה זו באופן תדיר, חוזר ונשנה, תוך יצירת אווירה עוינת ומאיימת. דבריי אלה מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי השימוש במילה "טעות" נעשה פעמים רבות לאורך אקט הדיבוב. כן, בהקשר זה, יש לתת את הדעת גם לאופציה המועדפת שהמדובב יצר בפני הנאשם, כאשר, נוצרה סיטואציה לפיה - מחד, אם יבחר הנאשם לפסוע במסלול המועדף של ה"טעות" אזי מצבו יהיה טוב יותר והמדובב לא "ייפול עליו". מנגד, אם הוא יבחר לפסוע במתווה האחר, קרי - מעשה שאין מקורו ב "טעות", אזי, מצבו יורע. רוצה לומר, בהתנהלותו זו של המדובב, הוא אמנם, פתח בפני הנאשם (הקטין) דלת אחת שמובילה למתווה מסוים, מועדף ומואר שעניינו ה"טעות". אך, את זאת, הוא עשה תוך שהוא סוגר (ולו חלקית, אך במידה ניכרת) את הדלתות של המסלולים האחרים ותוך שהוא מבהיר, כי הליכה במסלולים אחרים (לדוגמא; של מעשה שלא נעשה בטעות) כרוכה בקשיים ובמהמורות. כן, המדובבים יצרו, בהתנהלותם, אווירה שאינה מאפשרת הבעת עמדה ניטראלית, עצמאית ונקייה משיקולים שלא ניתן לשלול, כי מקורם בפחד ו/או אימה מפני המדובבים ועובדה היא, כי בסוף השיחה עם המדובב התבטא הנאשם בצורה שמבהירה, כי הוא בוחר באופציה של ה "טעות" כפי שהמדובב "קורא לזה": "איך אתה קורא לזה? טעות זה? טעות אז כן אז טעות אין מה לעשות זה היה בטעות ". ושוב; עובדה היא, כי המדובב הבהיר לנאשם את הדברים בציינו - אם הדבר נעשה בטעות אזי, " תגיד לי ואנחנו נדבר", אחרת - "אם לא עשה איתך טעות ואתה עשית טעות זה קורה אבל אתה צריך לשמור על עצמך אתה מבין שזה לא משחק. אתה לא הלכת למכולת ולקחת ... אתה עשית טעות, לא יעזור לך, אתה צריך לשמור על עצמך טוב..." . בהינתן האמור לעיל, לא ניתן לשלול כליל את הסבריו של הנאשם, לפיהם - הוא נתלה במילה "טעות" כדרך להיחלץ מהמבוי הסתום אליו נקלע, בעמדו לבד מול שני "עבריינים" כביכול, כפי שסבר באותו מעמד. מכאן, הוא בחר במצב האופציונאלי הפחות גרוע מבחינתו.
- ועוד, על אודות השימוש בשם של משפחת פשע ועל הפחד שהדבר יוצר בתחושתו של אדם, ראו לדוגמה את שני פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם, במסגרת סיכומיו. בעניין פלוני (ת"פ 39696-01-14 הנ"ל), נקבע, בין היתר, כי: "...האוירה שנוצרה, תוך ניצול יחסי הכוחות בין עבריינים בכירים הקשורים לדומרני, כאלה ש"יש להם כבוד" ושבנסיבות אחרות היו "קונסים אותו ב- 200,000 ₪", לבין הקטינים, פגעה בחופש הבחירה של הקטינים לשמור על זכותם מפני הפללה עצמית" (שם, עמ' 51, שורות 10 -14).
ראו גם בש"פ אלפרון הנ"ל במסגרתו צוטטו הדברים הבאים: