"נדגיש גם את השיטתיות של ניצול המוניטין שיצא לשם "אלפרון" על ידי הנאשמים, שנעשתה בצורה מתוחכמת, שלא בתום-לב, ותוך ניצול בוטה של רגשי הפחד ושל החששות שקיננו בלב הקורבנות מפני התדמית שנוצרה למשפחת אלפרון. במידה מסוימת דומה הדבר למקרים, שבהם נקבע כי עצם נוכחותם של עבריינים ידועים בנסיבות מסוימות דיה כדי ליצור אוירה של איומים ופחדים (השווה ע"א 632/83, 647/84[1], בעמ' 259)". (ת"פ (ת"א) 135/89מדינת ישראל נ' אלפרון פ"מ תשנ"ג(2) 441)".
- עמדתי לעיל על אבות הפסול "הקלאסיים", וביניהם איום באלימות, הפניית שאלות חוזרות ונשנות ללא הרף לנאשם, איום או רמיזה לאיום בפגיעה בנאשם, פיתוי והשאה, וחקירה סוגסטיבית. סבורני, כי אלה התקיימו בענייננו בכל הקשור לדיבוב הראשון במידה העולה על הנדרש/המותר. דבריי אלה תקפים שבעתיים, כאשר ענין לנו בקטין שמסר את דבריו, שניתן לראות בהם כ - "ראשית הודיה" (כפי טענת המאשימה), בעקבות ההתנהלות המתוארת לעיל (של מדובבים שהם גם אנשי משטרה), אף עוד לפני שהיה בסטטוס של "חשוד"; דבר שהצריך התנהלות זהירה ופחות דורסנית מצד המדובבים. למותר לציין, כי, איש הרשות החוקרת אינו יכול להשיל מעליו את כל החובות המוטלות עליו (במיוחד שעה שמדובר בתרגיל חקירה שנעשה ביחס לקטין שטרם הוזהר) רק משום שאינו עוטה עליו את המדים הכחולים. עדיין, בסיטואציה כזו, בדמות זו העומדת בפתחנו, יש לנקוט במשנה זהירות ולפעול באופן שאין בו כדי לפגוע בזכויותיו של הנחקר, במידה העולה על הנדרש.
הוסף לכך, כפי העולה מהראיות (ובניגוד לדברי אברג'יל), המדובב אברג'יל הוא זה שביקש מהנאשם שיעזור לו, וזאת מבלי שקדמה לבקשה זו כל הצעה מצד הנאשם לפיצוי מטעמו (ראו דיון בהקשר זה להלן).
כן, כפי העולה מעדות המדובב בפנינו, הנאשם סימן למדובב (במהלך המפגש ביניהם) סימון של סכין (אף על פי שתיאור שכזה לא נכלל בדו"ח הפעולה שנערך על ידי המדובב סמוך לאחר התרגיל (ת/142) ומטבע הדברים, בהינתן העובדה, כי המדובר הוא בסימון, אין לו כל זכר בתמלול הדיבוב). כך ציין אברג'יל בהקשר זה: "שאלתי אותו איך זה היה ככה כאשר אני מסמן תנועה של אקדח בידי והוא אמר שלא". (ראו - סוף סעיף 107 שלעיל).
בהקשר זה, אוסיף ואציין, כי במסגרת דו"ח הפעולה מושא ת/142 (החל משורה 3), אברג'יל ציין, כי - "... הוא אמר לי איך אני יכול לפצות אותך, אמרתי לו שהוא יחשוב על משהו ואז הגיע רכב למקום ו... (הנאשם) פנה אלי ואמר לי להגיע לספר שלו עוד חצי שעה ונפתור את העניין". בהמשך לאותו מסמך, אף ציין אברג'יל, כי הנאשם אמר לו בהמשך שהוא יבדוק איך לפצות אותו. דבריו אלו של אברג'יל עומדים בסתירה לתוכן השיחה (ראו - ת/140) שהתנהלה בינו לבין הנאשם. עיון בתמליל השיחה, מלמד, כי לא באה כל הצעה מצדו של הנאשם לפצות את המדובב, לא בתחילת השיחה ולא בסופה. כל אשר הוצע על ידו של הנאשם, הוא - לעזור למדובבים וזאת בהמשך לדבריהם ולפנייתם אליו. (ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 29.3.17, עמ' 231 שורה 19 עד עמ' 232 שורה 4).