ויודגש, כי גב' הודיה אמסלם, משמשת כקצינת חקירות בימ"ר צפון במחלק רצח. במסגרת החקירה דכאן, היא שימשה כקצינה אחראית וחתמה על מסמכים בעלי אופי טכני. בין היתר, היא חתמה, כאמור לעיל, על המוצג מושא ת/35 המהווה אסמכתא לחקירת חשוד-קטין בלא נוכחות הורה. בעדותה בפנינו, התייחסה לנסיבות חתימת מסמך זה, וכך דבריה באו לידי ביטוי:
"כשמדובר בקטין יש לו את הזכות בין היתר אחת הזכויות זה שהורה יתלווה אליו לחקירה, במקרה הספציפי הזה הייתה חקירת חשוד שלא בנוכחות הורה, יש מספר טעמים לכך, בין היתר, גם מדובר בקטין שהוא עצור, יש את הלמטה את מראה המקום מה הנסיבות וגם יש את הנימוקים טובת החקירה הוטל צו איסור פרסום, חשש לשיבוש, ההורים שמתגוררים באותו איזור של הזירה, ולכן אני חתמתי אני חתומה על זה ולכן ההורים לא היו בחקירה" (עמ' 210 לפרוטוקול, שורות 14 -20).
במהלך החקירה הנגדית, עת נחקרה אודות דבריה אלו, העדה אמסלם ניסתה להסביר את המניעים ואת הנימוקים אשר הביאוה לחתום על מסמך שכזה. בסוף כל הסופים, כך על-פי טיעוני ההגנה, עדה זו לא ידעה לספק הסבר שמניח את הדעת אשר לסיבה בגינה הוחלט לנהוג כך במסגרת החקירה במסגרת תיק זה.
באחת מתשובותיה ציינה העדה: "האיקסים זה לא בכל תיק זה לא מה שאנחנו ממלאים (לא ברור) במקרה הספציפי הזה הצו איסור פרסום ראינו שלטובת החקירה כדי למנוע סיכול, למנוע שיבוש זה מה שסימנו וזה השיקול דעת שלי בזמנו" (עמ' 214 לפרוטוקול, שורות 29 -31). עוד, בהמשך, ציינה, כי מדובר בחקירה דינאמית תוך שהיא מתייחסת לסוג העבירה ועוד דברים.
- כאן המקום לציין, כי אין חולק אשר לחשיבות נוכחות הורה בחקירה עת עסקינן בקטין. והרי - ברי, כי הוראות המחוקק אינן בבחינת אות מתה. יחד עם זאת, הוראות חוק הנוער בעניין זה הן יחסיות ומאפשרות חריגה מהן בהתקיימותן של הנסיבות הקבועות בסעיף 9ח' לחוק הנוער - זאת בהתאם לצורכי החקירה ומהנימוקים הקבועים בסעיף. במקרה זה, כפי שציינה העדה, טובת החקירה ומניעת שיבוש חקירה, עמדו ביסוד חתימתה על המסמך האמור. לדעתי, בהקשר זה, אין מקום לקביעה כי, במקרה זה נפל פגם כלשהו בפועלה של הרשות החוקרת בנוגע לסוגיה זו. מהסבריה של העדה, ניתן להיווכח, כי צרכי החקירה הם אלו שעמדו בבסיס קביעתה, כפי ת/35. יחד עם זאת, מן הראוי היה, במקרים כגון אלה, לנמק ולפרט בצורה יסודית ורחבה יותר, את המניעים והשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה שלא לאפשר נוכחות של הורה בחקירה של הנאשם/הקטין.
טיעוני הסניגור
- טענותיה של ההגנה נגעו גם לחקירה השנייה של הנאשם שנערכה על ידי החוקר בן לולו (ת/110). כאמור לעיל, החוקר בן לולו, הוציא את הנאשם מחוץ לחדר החקירות בסוברו ששם יהיה לו יותר קל למסור את גרסתו ולשתף פעולה. הנאשם והחוקר יצאו לחצר לפרק זמן של קרוב לשעתיים. כפי הנטען, יש לתת את הדעת לשהייה של הנאשם מחוץ לחדרי החקירות, באוויר הפתוח, משך כשעתיים, במהלך חודש פברואר כאשר קר ומעייף לעמוד בחוץ.
- לטענת הסניגור, לאורך החקירה ניתן להבחין בבקשותיו החוזרות ונשנות של הנאשם להפסיק את החקירה ולחזור אל חדר החקירות. בקשות שנפלו על אוזניים ערלות. גם תלונותיו של הנאשם על כאבי רגליים תולדה לעמידה הממושכת והקור העז, לא הועילו. כפי הנטען, כל אשר עניין את החוקר בן לולו היה, המשך הניסיון בדבר הפנמת רעיון ה"טעות" בתודעתו של הקטין.
- הסניגור הפנה למספר ציטוטים וקטעים נבחרים מתוך אותו מונולוג שלדבריו היה - סוגסטיבי, מתיש ומכעיס. ויודגש, על פי גרסת ההגנה, לא מדובר בחקירה, כי אם בפעולה של ניסיון להחדרת והטמעת רעיון ה"טעות" במוחו של הנאשם, כך שלא מדובר בהליך חקירתי, אלא בניסיון בלתי פוסק לגרום לנאשם לחדול משתיקתו.
- החוקר בן לולו ניהל את החקירה בשיטה שלא כללה שאלות ותשובות, או דו שיח רגיל, כי אם בדרך של מונולוג מצדו של אותו חוקר כאשר מדי פעם, הנאשם היה מעורב בשיחה. בן לולו החל את שיחתו עם הנאשם בשאלות בקשר למסורת היהודית וחיבורו לדת, המשיך בסיפור של - קין והבל ועוד סיפורים על בורא עולם. החוקר אף ניסה לשכנע את הנאשם שאם יודה, כי ביצע את מעשה הרצח, דינו יהיה כדינו של קין, קרי - יזכה להקלה בעונשו. די בכך כדי ללמד, כי עניין לנו בניסיון הטעיה פסול מצדו של החוקר בן לולו. כך, כפי טיעוני ההגנה.
- גם לאחר שהנאשם הבהיר לחוקר בן לולו חוזר ושוב, כי החליט הוא לנהוג בעצתו של עורך דינו ולשמור על זכות השתיקה, החוקר בן לולו לא הרפה ממנו והמשיך את השיחה עם הנאשם. בשלבים מסוימים בחקירה ניכר, כי החוקר הוא הדובר היחיד בשיחה כאשר בתוך כך, ניסה לרמוז לנאשם שבידי המשטרה ראיות רבות המלמדות על מעורבותו במעשה הרצח. ועוד; החוקר אמר לנאשם שהוא כמו אבא בשבילו וכי, אם לא יודה אז חייו יהיו אומללים. הנה כי כן, לגישת ההגנה, ניהול חקירה בדרך זו, יש בה משום חריגה מגדר פעילות חקירתית מותרת בכלל, במיוחד שעה שעניין לנו בחקירת חשוד-קטין.
- הסניגור המשיך והפנה לאורך סיכומיו לקטעים מסוימים מאותו תמלול חקירה; כאשר למקרא אותם קטעים ניתן להיווכח על אודות אי הנוחות, העייפות והמועקה שאפיינו את תחושות הנאשם, זאת כתוצאה מלחציו הבלתי פוסקים של החוקר בן לולו עליו.
- בהמשך, הפנה הסניגור המלומד לעדותו של בן לולו בבית המשפט. לטענת הסניגור, ניכר, כי, מדובר בעד בעל ניסיון לא מבוטל. לצד זאת, הוא נמצא דובר שקר ואף מסר, לא אחת, תשובות מתחמקות. לשיטת ההגנה, קיים פגם שורשי בגישתו של החוקר בן לולו באשר לתפקידו כחוקר בכלל וכראש צוות חקירה בפרט. הדברים אמורים במיוחד בנוגע להתייחסותו של בן לולו לזכות השתיקה של הקטין, להבחנה שיש לעשות בין חקירת בגיר לבין חקירת קטין במישור המהותי, ולהבדל בין חקירה הוגנת המכילה בחובה שאלות לגיטימיות, לבין ניסיון לטמטם את חושיו של הנחקר במטרה למנוע ממנו להמשיך לשמור על זכות השתיקה.
- יתר על כן, לגישת ההגנה, החוקר בן לולו ציין בעדותו, כי תפקידו לגרום לנער-הנאשם לדבר ולגרום לו לחדול מלשמור על זכות השתיקה. בצד זאת, החוקר עשה שימוש במשפטים שנאמרו במיוחד להקלטה ואשר, על-פי טענת ההגנה, כל מטרתם ליצור מצג, לפיו בן לולו מכבד את זכות השתיקה של הקטין. בהקשר זה, ציין הסניגור, כי גישה זו אולי הייתה נכונה לפני 30 שנים, אך היא עומדת בניגוד לגישה הרווחת כיום בפסיקה, לפיה - תפקידו של החוקר להגיע לחקר האמת, ובכלל זה לאפשר לנחקר למסור גרסה תוך הצגת שאלות וראיות, כך שאין לאמץ גישה לפיה תכלית פועלו של החוקר היא לגרום לנחקר לדבר. הדברים תקפים שבעתיים, שעה שהנחקר מציין במפורש שהוא עושה זאת (הכוונה - שומר על זכות השתיקה) על פי עצת עורך דינו.
- בפי הסניגור טענות גם ביחס להסמכתו של החוקר בן לולו כחוקר נוער ובנוגע לחוסר המקצועיות שהפגין בהקשר זה. עוד העלה הסניגור טענות כנגד שיטת ניהול החקירה שבמסגרתה החוקר לא כיבד בפועל את "זכות השתיקה".
- על רקע האמור לעיל, החוקר בן לולו נחקר על ידי ההגנה ביחס לתרגילים המניפולטיביים שכביכול ביצע, תוך כדי ניהול מונולוג סוגסטיבי עם הנאשם, שכלל בחובו גם סיפור על קין והבל, דוגמאות על רצח שנעשה בטעות, ניסיון לשכנע את הקטין למסור גרסה שתוביל לעבירה פחותה מרצח, ניסיון להטעות את הקטין באמצעות מצג שווא כאילו באמתחתה של המשטרה קיים חומר ראייתי רב המפליל אותו בביצוע העבירה, שימוש בהקשרים דתיים וניסיון לשכנע את הקטין, כי כדאי לו להביע חרטה ולהודות משום "שמודה ועוזב ירוחם"; דוגמא על מקרה קטין בשם "ד' א" אשר שמע בעצת החוקר בן לולו ונידון ל – 6.5 שנות מאסר וכן, לא נעלמה מעיני ההגנה העובדה שהחוקר בן לולו אילץ את הנאשם-הקטין לעמוד מחוץ לחדרי התחנה, במשך כשעתיים ביום גשום וקר.
- כפי גרסת ההגנה, תשובותיו של החוקר בן לולו לשאלות שהופנו אליו, בהקשר זה, אינן מתקבלות על הדעת. בן לולו, שידע במהלך חקירתו הנגדית, כי אין כל טעם להכחיש את מה שנקלט במכשיר ההקלטה, בחר להשיב, כי אינו רואה פסול באמצעים בהם נקט. במסגרת כתב סיכומיו, הפנה הסניגור המלומד לאמירותיו השונות של החוקר במהלך עדותו בפנינו.
- החוקר בן לולו נשאל גם אודות הסיבה שעמדה מאחורי העדר קיומו של תיעוד חזותי אשר לאותו תרגיל חקירה שנעשה בחוץ והשיב בציינו, שאין אפשרות כזו ואין יכולת כזו. (עמ' 138 לפרוטוקול)
- יש לציין, כי במסגרת כתב סיכומי טענותיה פסחה המאשימה על חלק זה של החקירה ועל טענותיו המלומדות של הסניגור.
דיון והכרעה – החקירה השנייה על ידי החוקר בן לולו
- לשם ניקיון הדעת, אציין, כי בסופו של יום, גם לאחר הודעתו השנייה, המשיך הנאשם לשמור על זכות השתיקה, כך שאותה חקירה לא הניבה הודאה ו/או גרסה כלשהי מלבד הטענה החוזרת על עצמה לפיה - אין לו (קרי –לנאשם) מה לומר ביחס לאשמה ולשאלות שהופנו אליו. ניכר, כי הנאשם לא שיתף פעולה עם חוקריו והסתפק באמירות מסוימות עקרות תוך שהדגיש , פעם אחר פעם, כי "אין לו מה להגיד". לאורך כשעתיים, החוקר אלי בן לולו ניסה לדלות מהנאשם מידע כלשהו, ללא הועיל. אציין, כי במהלך אותה חקירה, כן השיב הנאשם לשאלה אשר למקום בו שהה בליל האירוע בציינו, כי היה בבית ולא יצא ממנו במהלך כל שעות הלילה, עד הבוקר שלמחרת. מאחר ולחוקר היה מידע לפיו, הנאשם לא היה בביתו בליל האירוע, הוא ניסה לעמת אותו עם הגרסה הנגדית בה אוחזת המשטרה. אולם, לא קיבל התייחסות לכך מהנאשם.
גם אם נניח לרגע קט, כי המדובר הוא בתרגיל חקירה שאינו חוקי ופסול, הרי שתרגיל זה לא נשא פרי. לתרגיל זה לא הייתה כל השפעה בפועל על גרסתו של הנאשם באותו רגע. הנאשם נותר דבק בעמדתו לאורך כל החקירה. אף מעבר לכך, לא רק במהלך חקירה זו, כי אם בכל שאר השלבים של החקירה, המשיך הנאשם לשמור על זכות השתיקה תוך שהוא מכחיש כל מעורבות באירוע המיוחס לו. יוצא כי, לכל היותר, השאלה העומדת על הפרק ביחס לתרגיל חקירה זה, היא - ככל ונגיע למסקנה, כי המדובר בחקירה פסולה, אזי - איזו השפעה הייתה לכך על הנאשם-הקטין ועל רוחו ו/או על המידע המועט שמסר לחוקריו.
- ויודגש, חקירה זו לא תועדה בתיעוד חזותי, כי אם, רק קולי. על חשיבות התיעוד החזותי אעמוד בהמשך. אולם, זה המקום לציין, כי הסיבה להעדר תיעוד חזותי אינה ברורה די הצורך. העד החוקר בן לולו העיד בהקשר זה באמרו: "... תיעוד חזותי, חלק חזותי, הרוב חזותי, וחלק היציאות שלי לאותו מקום שאני נוהג להסתובב שם, כן? שם אין ברירה, אין לי יכולת לצלם את אותו מהלך חקירה ... אין לי אמצעי" (עמ' 138 לפרוטוקול, שורות 28 -31) בהמשך (עמ' 139 לפרוטוקול) חזר והדגיש העד (במענה לשאלה אשר הופנתה אליו, והיא - אם ביקש אמצעים לתיעוד חזותי) כי אין יכולת לכך. למותר לציין, כי, נבצר מבינתי, מדוע בחר החוקר בן לולו להוציא את הנאשם אל מחוץ לחדרי החקירות, ביודעו, כי, שם בחוץ, אין יכולת טכנית למעקב על ידי תיעוד חזותי, אף כפי דבריו של החוקר בן לולו עצמו.
העד משה שאבו שהיה מופקד על תחום המעקב הטכני במחוז הצפוני ועל הפעלתו של ציוד טכני שכזה העיד בהקשר זה בציינו, כי הוא זה אשר התקין את הציוד הרלבנטי לצורך המעקב. כפי עדותו, ההחלטה אם לתעד תיעוד חזותי או תיעוד קולי, אינה נתונה בידו. לדבריו, מה שמבקשים ממנו הוא עושה, משמע - פועלו בא על רקע הצרכים והבקשות של צוות החקירה. (עמ' 199 לפרוטוקול, שורות 28 -31).
- עיון בתמלול השיחה לצד שמיעת ההקלטה בנוגע לחקירה השנייה של הנאשם, מלמדים על סיטואציה ממנה עולה, כי לרוב, החוקר בן לולו הוא זה שאחז במושכות ודיבר ארוכות, נשא דברים שכוונו לאזניו של הנאשם, בעוד הנאשם סיפק תשובות קצרות, מדי פעם. עוד, ניתן להתרשם מהפצרותיו הבלתי פוסקות של החוקר ופניותיו, שוב ושוב, לנאשם בניסיון עקר (לרוב) לשכנעו לדבר. בהקשר זה, ב"כ הנאשם הפנה לציטוטים ממהלך אותה שיחה/חקירה ואך יהא זה מיותר לחזור על אותן אמרות. הרושם אשר נוצר הוא, כי אכן החוקר בן לולו ביקש ליצור אווירה נוחה (הממוקמת בשולי הליך החקירה) ולשדר לנאשם שהוא יכול לסמוך עליו וכי הוא משול לאבא בשבילו. עוד, משמיעת אותה הקלטה ניתן ללמוד על הסיפור של קין והבל ומוסר ההשכל שעומד מאחוריו. כן, החוקר הביא עוד סיפורים מהתנ"ך תוך ציון האמירה כי "מודה ועוזב ירוחם".
- למשמע הקלטת עולה הרושם, כי החוקר אכן ניסה לשכנע את הנאשם לדבר ולשתף פעולה עם חוקרו. מעדותו של בן לולו (עמ' 102 לפרוטוקול שורות 11 -12) עולים הדברים הבאים: "אם הוא בחר לשמור על זכות השתיקה, שישתוק, תפקידי הוא לגרום לו לדבר". עוד בהקשר זה, יש לציין, כי החוקר בן לולו לא הרפה מהנאשם והפציר בו לוותר על זכות השתיקה. בין היתר אמר לו: "תצטרך לספר... אין מה מה זו תכנית כפי בקשתך" (עמ' 24 שורה 32 לתמלול של ת/110). החוקר בן לולו נשאל על אודות דבריו והתבטאויותיו אלו והשיב בציינו, כי אינו רואה פסול בכך (ראו עמ' 136 לפרוטוקול הדיון).
עוד באותו הקשר, העד בן לולו העיד כך: "אני אומר שאני לעולם לא אכנס בין הדברים שנוגעים לעורך דין לחיסיון לקוח לדברים שבהנחיה שלך כלפי החשוד שלך, אבל מנגד, אני אעשה הכל, הכל, כל שיש ביכולתי לעשות, לעשות הכול כדי שידבר, רק שידבר איתי" (עמ' 141 לפרוטוקול) ובהמשך, העיד כך: "כדי שבסופו של דבר תהיה הודאה מסודרת ויציאה לשחזור, זו מלכת הראיות, כל חוקר מייחל להגיע לשם, להביא את מכלול הראיות בפני בית המשפט" (עמ' 141 לפרוטוקול).
- גם כאשר הנאשם אמר מספר פעמים - די, ושאין לו מה לומר או שקר לו, החוקר בן לולו המשיך בחקירה. ראו – בהקשר זה, תשובותיו של החוקר בן לולו בעמ' 137 לפרוטוקול, שם, בין היתר, ציין, שלא נגרם לנאשם שום נזק , באמרו כך:
"עו"ד ארבל : אומר לך הקטין די אלי, קר לי,