בדומה לכך כתבה ד"ר חגית לרנאו:
"התיעוד החזותי יכול לסייע במניעת הודאות שווא בשני מישורים שונים: הן בכך שידיעה שהחקירה המצולמת ממתנת את התנהגות החוקרים במהלך החקירה והן בכך שהתיעוד מאפשר בחינה בלתי אמצעית של הדינמיקה שהביאה להודאת החשוד. התיעוד החזותי פותח בפני הסנגוריה ובית המשפט חלון לעקוב אחרי הדינמיקה של החקירה; לבחון את מארג היחסים שנוצרו בין החוקר לבין הנחקר; לאתר הפעלת אמצעים סוגסטיביים על החשוד או חלקים בחקירה שבהם החוקר חושף פרטים מוכמנים גם כאשר החוקר עצמו לא היה מודע לכך בזמן אמת".
(ראו - חגית לרנאו, הודאות שווא הרשעות שווא, עלי משפט, כרך יא (תשע"ד 2014) סעיף 318, בעמ' 356 – 357).
עוד באותו הקשר, ראו - את שנקבע בעניין יששכרוב, סעיף 23 לפסק הדין, שם נפסק:
"...בהמשך לדברים אלה, יצוין כי בשנת 2002 התקבל חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס"ב-2002 הקובע כי ככלל, חקירתו של חשוד בתחנת המשטרה בעבירות חמורות, תתועד באופן חזותי בכפוף לסייגים המנויים בחוק. הסדר זה אמור לחול בהדרגה באמצעות צווים שהוציא השר לביטחון פנים כאמור בסעיף 16(ב) לחוק. החובה הסטטוטורית לתיעוד חקירות חשודים בדרך חזותית או קולית נועדה לאפשר לבית-המשפט להתרשם בדרך הקרובה ביותר להתרשמות בלתי אמצעית, מאופן ניהול החקירה ומנסיבות מסירת ההודאה במהלכה. זאת, על-מנת לסייע בידיו בקביעת קבילותן ומשקלן של הודאות שנמסרו בחקירה, וכדי לאפשר הגנה טובה יותר לזכויותיהם של נחקרים..."
בענייננו, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת אשר לסיבת העדרו של תיעוד חזותי. ראו בהקשר זה, עדותו של משה שאבו. כפי המובא לעיל, עד זה ציין, כי ההחלטה אם לבצע תיעוד חזותי או תיעוד קולי, אינה נתונה בידיו הוא, אלא מסורה לשיקול דעתו של צוות החקירה, כאשר העד שאבו פועל על פי הנחיות שניתנות לו (עמ' 199 לפרוטוקול, שורות 28 -31).
דיו רב נשפך על אודות חשיבותו של תיעוד חזותי. היעדר תיעוד שכזה בנסיבות האופפות את מהלך החקירה כאן, ללא כל הסבר המניח את הדעת, משליך עמוקות על היכולת של המותב היושב על מדין להתרשם באופן ישיר וכוללני מהתנהלות הצדדים במהלך הדיבוב, מתנועות גוף, סימנים, אותות, מבנה גוף, המרחב האישי שקיים ועוד. דבריי אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמדובר בנאשם קטין, כאשר הדיבוב נעשה בחלקו בשעת לילה, בתוך תחנת המשטרה, בתא שנמצאים בו הן הנאשם הקטין והן שני מדובבים בגירים. לא זו אף זו, עת ניטשת מחלוקת בין הצדדים אשר להתנהלות המדובבים בתוך התא, תנועות הגוף שלהם, וכאשר מועלות טענות ביחס לממדי-גוף, פרטי לבוש, קעקועים על הגוף, קירבה פיזית בין המדובבים לנאשם וסימונים שהצדדים החליפו ביניהם, קיימת חשיבות עצומה לתיעוד החזותי שיכול לשפוך אור על מאזן הכוחות ועל ההתנהלות בתוך התא. העדרו של תיעוד שכזה גורם לבית המשפט, לעתים, לגשש באפלה. בהקשר זה, דומה, כי אין צורך להכביר במלים על החשיבות הקיימת אשר לתנועות גוף וסימנים, שהצדדים לשיחה, מחליפים ביניהם בזמן שהותם בתוך התא. והרי, לעתים, תנועת גוף אחת שווה אלף מילים. לפעמים, התנהלות שקטה המלמדת על דינמיקה מסוימת יכולה לחרוץ גורלה של טענה מסוימת. צא ולמד, אדם יכול ללמדנו על צפונות לבו, כוונותיו ו/או מאווייו לא רק ממילותיו ו/או מדבריו שנאמרים מפיו. אלא, מתנועותיו ושפת גופו. לעתים תנועת גוף אחת מדברת אלינו יותר מאלף מילים. מן המפורסמות הוא, כי נחקרים ו/או חשודים ו/או עדים מעדיפים לעתים להוציא את אשר בלבם בצורה של תנועה, סימן ו/או אות. משכך, אל לה, לרשות החוקרת, לחסום את עיני הרשות השופטת על ידי הצבת חייץ בינה של זו האחרונה לבין ההתרחשויות בתוך תא הדיבוב. נהפוך הוא, שקיפות, חשיפה למערך הכוחות ולדינמיקה בתוך תא הדיבוב תסייע רבות במסע החיפוש אחר האמת ואחר התוצאה הנכונה והצודקת, בנסיבות העניין.
- האמירה של החוקר ג'האד לנאשם עם הכניסה לתא עם המדובבים - "תחשוב טוב זה תיק רצח" ואשר הגיעה לאוזני המדובבים ונפקותה:
עם כניסתו של הנאשם לתא המעצר בחדרה, תוך כדי שחרורו מאזיקים שהיו על הידיים, הושמעה באזני הנאשם האמירה - "תחשוב טוב זה תיק רצח". ברור שאמירה זו הגיעה לאוזניהם של שני המדובבים ששהו בתא, אותה עת. טרם אתייחס לתוכן הדיבוב ולאופן התנהלותם של המדובבים, אבחן תחילה את האמירה שנאמרה בעקיפין תוך כדי שיחה "תמימה" כביכול, ואשר הכילה בחובה פרטים המלמדים על סיבת מעצרו של הנאשם. שאלה זו עלתה בפנינו במהלך הדיון והעדים אף נחקרו בקשר אליה. החוקר ג'האד, כפי העולה מתמלול השיחה (שם עמ' 6, שורה 3) אמר לנאשם: "נפגש מחר כנראה בסדר? תחשוב טוב זה תיק רצח, לא משחק". החוקר נשאל אשר לסיבה שעמדה מאחורי אמרה זו, וכך השיב: