"תשמע בהנחה ואנחנו היינו גם קצרים בזמן, כדי שלא ייקח זמן עד שהמדובבים ייצרו איתו קשר ויידעו שהוא יושב על תיק רצח כדי להתחבר אתו אז בקטע הזה אני כבר אומר לו שזה תיק רצח וזהו".
(עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 15-7).
בהמשך, ציין העד:
"זה משהו שהוא נוהג בתרגילים עם מדובבים כשמכניסים עצור כדי שישר יהיה קשר בין המדובבים לעצור כי אומרים לעצור אתה יושב על רצח ואז המדובב ישר פונה אליו בתיק של רצח כדי לחסוך גם זמן של התחברות ועד שהחשוד יחליט לספר על מה הוא יושב".
(עמ' 58 לפרוטוקול, שורות 23 -26).
עוד, בהמשך, הופנתה לעד שאלה שמא המטרה שעמדה מאחורי אמירה זו הייתה למנוע מהנאשם את היכולת לתמרן ולהסיט את השיחה עם המדובבים לכיוון של חשדות אחרים שאינם קשורים למעשה הרצח מושא ההליך כאן. במענה לשאלה זו ציין העד, כי לא הייתה לו כל כוונה להביא את הנאשם למצב שכזה, כאשר המטרה הייתה ליצור מצב שיאפשר יצירת קשר מידי עם המדובבים (עמ' 58 לפרוטוקול, שורה 28,עמ' 59 לפרוטוקול, שורות 10 -18).
דומה, כי סוגיה זו מעוררת שאלות כבדות משקל ביחס לחובות המוטלות על שכמו של החוקר וביחס לזכויות העציר ככלל, במיוחד אשר לזכותו של עציר לפרטיות, שכן, לכאורה לגיטימי שעציר או אסיר יבחר שלא לשתף את שותפיו לתא בפרטי המעשים המיוחסים לו. לא מן הנמנע, כי דבריו של השוטר, כפי שאלה נמסרו לנאשם חשפה בפני "העצירים" השוהים בתא המעצר מידע בנוגע למהות החשד נגד הנאשם, בניגוד לרצונו.
לצד זאת, על אף הבעייתיות האמורה, עדיין נשאלת השאלה - הכיצד התנהלות זו של השוטר כשלעצמה, הביאה לפגיעה משמעותית וחמורה בהוגנות ההליך הפלילי ו/או בחופש הבחירה של הנאשם אשר לו יכולת הברירה אם להתוודות בפני המדובבים, אם לאו. שכן, גם בהינתן האמור, היה באפשרותו של הנאשם להמשיך ולדבוק בשתיקתו ביחס לפרטי החקירה שהתנהלה בעניינו או למצער, למסור פרטים חלקיים בלבד. אמירה זו לבדה, אין בה כדי לפגום בצורה מהותית ומשמעותית בזכויותיו של הנאשם.
בענייננו, הנאשם ניסה להעלות בפני שותפיו לתא גרסה אחרת בדבר היותו חשוד, כביכול, במעורבות בפרשת סמים. אולם, לנוכח העובדה, כי המדובבים שמעו, כי מדובר בתיק רצח, הם מיאנו לקבל את גרסתו זו ואף הפגינו כעס אשר להתנהלותו ולטענתו המקורית בדבר מעורבותו בעבירות סמים. לבסוף, אכן הנאשם מסר גרסה אשר לאירוע מושא ההליך כאן ועוד, הוא הודה בעבירה נוספת שאינה קשורה בטבורה לתיק הרצח.
- קושיה נוספת אותה העלה הסניגור המלומד, קשורה להליכים טרם הדיבוב ולהמתנה של הנאשם מחוץ לתא המעצר. לטענת הסניגור, ממהלך הדברים, ניתן להיווכח שהנאשם הגיע לתחנה בחדרה בשעה 21:35. הוא המתין מחוץ לתא המעצר במשך כחצי שעה כאשר כל הזמן שמע את המדובבים והשיחה אשר התנהלה ביניהם. בין היתר, הבין הנאשם שאותם עצורים הם עצורים של היחב"ל (ראו - עמ' 487 לפרוטוקול, שורות 17 -21 לעדות הנאשם). כפי שהקדמתי וציינתי, לא מצאתי בסיס לטענה בדבר ההמתנה מחוץ לתא המעצר תקופה של כחצי שעה. הנאשם הגיע לתחנה והוכנס מיד לתא. יחד עם זאת, לא מן הנמנע כי עם הכנסתו לתא, הוא נחשף לשיחה אשר התנהלה בין המדובבים ממש סמוך לאותן דקות בהן הגיע לתחנה והוכנס לתא. יחד עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה לפיה, בעניין זה (ובעניין זה בלבד שעניינו ההמתנה מחוץ לתא) טמון תרגיל חקירה נפסד, כפי שביקש הסניגור ללמדנו.
- לאחר שעמדתי על הרקע של הליך הדיבוב, כל שנותר לבחון הוא - קבילות דברי הנאשם, כפי שנמסרו במהלך הדיבוב עצמו. בהקשר זה, השאלות העומדות על הפרק הן אלה: האם חצתה התנהלות המדובבים המתוארת את הגבול שבין תחבולה לגיטימית לתחבולה אסורה? האם נעשה שימוש באמצעים פסולים באופן שהביא לשלילת יכולתו של הנאשם לבחור אם לעשות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית אם לאו? האם ההודאה הושגה שלא כדין ופגעה באופן מהותי בזכות הנאשם להליך הוגן?
- החוקר חולי ציין, כי הוא זה אשר הפעיל את ההקלטה ווידא שעמדת ההקלטה פועלת. הוא לא האזין בזמן אמת למהלך הדיבוב והוא רק נחשף לתמלול, כך לדבריו. השאלה, אם העד האזין לקלטת הדיבוב בשלב מאוחר יותר, נותרה פתוחה ואף לא מצאתי לה תשובה בטיעוני הצדדים. בעמ' 46 לפרוטוקול, בעדותו של החוקר חולי, ניתן להבין שהוא לא האזין לדיבוב בזמן אמת. לעומת זאת, החוקר בן לולו, אישר בעדותו בפנינו, שהוא לא האזין לקלטת הדיבוב, לא זה הראשון ואף לא השני והוא רק נחשף לתמלול של קלטות אלו (עמ' 123 ו- 124 לפרוטוקול).
ראו בהקשר זה, מוצג ת/60; דו"ח השלמת חקירה אותו רשם החוקר חולי לבקשת הפרקליטות ממנו עולה, כי הוא זה אשר הכין את חדר הדיבוב בתא המעצר בתוך תחנת המשטרה בחדרה והוא זה אשר הפעיל את ההקלטה. הוא לא האזין לשיחה, כאשר לדבריו, שוטר אחר בשם גיל הוא זה שהאזין לשיחה, ביושבו בעמדת ההאזנה. העד ציין, כי הוא הכין את העמדה, הכין את תא המעצר, הפעיל את העמדה ולאחר מכן, ניגש חוקר אחר לצורך האזנה מתוך העמדה המדוברת; או אז, חולי עזב את המקום. (עמ' 27 לפרוטוקול שורות 10 -16).