כאן המקום לציין, כי המעשה מושא שריפת רכב הוריו של הקטין, נבדק ולא נמצא נכון. חוקרי המשטרה בדקו ולא מצאו, כי רכב הסובארו השייך להורי הנאשם אכן נשרף. כך גם עולה מעובדות כתב האישום ששם המאשימה ציינה שרכב של דודו של הנאשם נשרף בשלב כלשהו, מבלי לציין כי רכבו של האב נשרף.
- האופן בן נפל המנוח והאם היה שפריץ של דם: לדברי הנאשם, מעשה הרצח לא היה מלווה בצעקות. כפי תיאוריו, המנוח נדקר בגב ונפל ישר לרצפה, כאשר הוא לא דיבר ולו מילה אחת (ת/23א', עמ' 41, שורות 7 -12). המדובבים המשיכו ושאלו את הנאשם אם כתוצאה מהדקירות היה שפריץ של דם. להלן אביא חלקים רלבנטיים ממהלך השיחה, כפי שהתנהלה ביניהם:
"המדובב "מ" 2: אתה יודע גם משפריץ גם עליך דם.
הנאשם: לא.. הוא על הרצפה..
המדובב "מ" 2: עדיין
הנאשם: אני רחוק ממנו.
....
....
המדובב "מ" 1: הוצאת? לא משפריץ...
הנאשם: לא משפריץ אני אומר לך את האמת לא השפריץ ... השפריץ על הרצפה (משפט לא ברור) שלוליות של דם."
(ת/23א', עמ' 47, שורה 28 עד עמ' 48, שורה 3).
- תיאוריו של הנאשם בהקשר זה אינם עולים בקנה אחד עם הממצאים בזירה. מדו"ח מז"פ אותו ערך נועם אמר (מוצג ת/30) יחד עם חוות דעתה של ד"ר הדס גיפס אשר בחנה את סיבת המוות (ראו - ת/125), עלה, כי בזירת האירוע הייתה שלולית דם שככל הנראה מסמלת את המקום בו היה מוטל המנוח. עוד צוין, כי היו טפטופי דם לאורך 55 מטרים עד הנקודה בה נפל המנוח. העד נועם אמר לא ידע להסביר את המשמעות של טפטופי הדם בציינו שחסרים לו נתונים "...קיבלתי מידע ראשוני כשהגעתי שאכן המנוח נמצא מוטל על אופניים חשמליים באזור שלוליות הדם, ועדיין לא יכולתי לתת אינפורמציה למה התרחש בזירה" (עמ' 95 שורות 4-1). כך גם ד"ר גיפס, זו בעדותה נתבקשה לנסות ולהסביר את הממצא של שביל טפטוף הדם כאשר לדידה, "אין שום דרך לדעת את זה, אם תרצה אני אסביר, מאחר והדקירות חדרו לכלי דם שהם פנימיים, כלי דם שהם בין הצלעות וכלי דם שהם בתוך הריאה, בן אדם מתחיל לדמם גם לתוך הגוף וגם מחוצה לו, כך שלא ניתן לדעת לגבי בן אדם ספציפי מה מהדם שזולג ממנו יוצא החוצה ומה זולג פנימה, כך שטפטוף יכול להיות שפריץ אחד גדול החוצה שישאיר שובל מאוד ארוך בפרק זמן מאוד קצר או טפטופים מאוד מאוד איטיים כשבן אדם הולך לאט וממשיך לזלוג וזה ייצור בדיוק את אותו שביל דם ובדיוק את אותה ספיגה במכנסיים בפרקי זמן שונים מאותן החבלות" (עמ' 443 לפרוטוקול, שורות 25 -32). אשר על כן, הממצאים בזירה אינם מתיישבים עם גרסתו של הנאשם לפיה, לא השפריץ דם בכלל ואף אינם דרים, בהכרח, בכפיפה אחת, עם הודאת הנאשם לפיה - המנוח נפל על הרצפה מיד לאחר שנדקר.
- מצלמות אבטחה: דבריו של הנאשם ביחס למצלמות אבטחה שהיו בביתו, היו עמומים ומוקפים ערפל.
הנאשם היה בטוח שלא היו מצלמות אבטחה שתיעדו את ההתרחשות בזירת האירוע. במענה לשאלות החוזרות ונשנות של המדובבים, הוא חזר וציין שלא היו שם מצלמות אבטחה. יתר על כן, בנוגע למצלמות המותקנות אצלו בבית, הוא אף "התהדר" בפני המדובבים (ראו עמ' 46 שורות 18 עד 22 לת/23א') באמרו כך: "לא .. אין לא הקליט... עשיתי שזה לא מקליט". ויודגש, אין בין טענה זו לבין המציאות ולא כלום. כפי שהוכח, במהלך המשפט, מכשיר ה -DVR אשר נתפס בביתו של הנאשם ביום האירוע, לא פעל החל מחודש דצמבר 2016 (בהקשר זה, ראו ת/132 דו"ח פעולה של רפ"ק קובי פורלייטר המסכם את הבדיקה אותה ערך ביחס למכשיר ה- (DVR. כאן המקום לציין, כי בהמשך השיחה עם המדובבים הנאשם ציין, כי המצלמות בבית הוריו לא פועלות מזה זמן רב וכל מטרתן אך להרתיע (ראו - ת/20 דקה 1:54:35). משכך, אף בנוגע לסוגיה זו, נותרו דבריו של הנאשם, לוט בערפל, תוך שהוא מוסר גרסאות שונות ביחס לאותה סוגיה.
- האופניים החשמליים של י': האם הוכחה טענתו של הנאשם לפיה, גם לי', אתו הוא מסוכסך היו אופניים חשמליים!. השאלה שמתעוררת היא – מה העלתה המדינה בחכתה עת חקרה נושא זה? הפכתי כל אבן וחיפשתי אחר ראיה ו/או נקודת אחיזה בנוגע לסוגיה זו. אולם, לא מצאתי, כל בדל של ראיה בהקשר זה. י' לא הובא למתן עדות, אינו כלול ברשימת עדי התביעה ולא הוגשה כל ראיה שיש בה כדי לשפוך אור, בנוגע לנקודה חשובה זו.
בהקשר זה, טען הסניגור המלומד בסיכומיו, סעיף 266 ב', כי "חוקרי המשטרה עשו כל אשר לאל ידם על מנת למצוא אינדיקציות לכך שלי' אופניים חשמליים, שי' רכב אי פעם על אופניים חשמליים. טענה זו נסתרה במהלך חקירה כאשר בחיפוש בביתו של י' לא נמצאו אופניים חשמליים...". בהתעלם מטענתו זו של הסניגור, הרי, אין מחלוקת, כי לא הובאה בפנינו כל ראייה שמלמדת על הימצאותם של אופניים חשמליים בחזקתו של י'. בהקשר זה, אקדים ואומר, כי, לשיטת המאשימה, הנאשם רצח את המנוח (שהיה רכוב אותה עת על אופניים חשמליים) לאחר שסבר בטעות, כי המדובר הוא בי' שנהג אף הוא לרכוב על אופניים. מקום בו, נשמט היסוד העובדתי שיוצר מכנה משותף בין המנוח לבין י' ולאחר שלא הונח על שולחננו מסד עובדתי שכזה (שתומך ומסביר את הטענה של המאשימה בדבר הטעות שנוצרה אצל הנאשם), יקשה עלינו, עד מאד, להבין, מה הניע את הנאשם לרצוח את המנוח?.
- אם לא די בכל התמיהות האלה; תמיהה נוספת שאין לדלג עליה קשורה להיקף ומידת חשיפתם של המדובבים לפרטים מוכמנים ביחס לאירוע הרצח. המדובבים עצמם טענו וכך העידו, כי, עובר להליך הדיבוב, הם לא נחשפו לפרטים (כלליים או מוכמנים) אודות האירוע מושא כתב האישום.
כך למשל, נשאלו המדובבים אם ידעו פרטים בנוגע למיקום החבלות והדקירות בגוף המנוח, מספרן, גילו של המנוח ומבנה גופו. כן, הם נחקרו אודות ידיעתם אם היה שפריץ של דם ועוד. למשמע קלטת השיחה מושא ת/20 עולה בבירור, כי לאורך הדיבוב, המדובבים הביעו תהיות אשר לגרסה, כפי שזו נמסרה מפיו של הנאשם. לדוגמה, עת ציין הנאשם, כי הוא דקר את המנוח 14 דקירות, הם הביעו פליאה בקשר למספר הדקירות והמשיכו, שוב ושוב, לתחקר את הנאשם, תוך שהם מנסים להובילו לגרסה אחרת. לדברי המדובבים, הם פעלו כך, מאחר וגרסתו של הנאשם לא הצטיירה כהגיונית בעיניהם ומשכך הם ניסו לברר את הדברים לעומק. אך לדוגמה, ובהקשר זה, ראו תשובתו של המדובב לסרי (בעמ' 310 לפרוטוקול שורה 14) עת ציין בזו הלשון: "אני לא בא לנתח את זה אם זה הודאת שווא או לא, אני מנסה כאילו לבדוק את ההיגיון בסיפור".