אשר לשיקול השני, נראה, כי שיטת החקירה שהייתה בלתי הוגנת השפיעה על התנהגותו של הנאשם בחקירותיו, כפי שפורט בהרחבה לעיל.
בנוגע לשיקול השלישי, שעניינו שיקולי נזק ותועלת חברתיים, סבורני, כי התועלת בפסילת האמרות במקרה זה עולה על הנזק הכרוך בכך. נמצאנו למדים מהפסיקה האחרונה, כי כיום חומרת העבירה המיוחסת לנאשם כשלעצמה, אינה מצדיקה את קבלת הראיה שהושגה שלא כדין.
- לשיטתי, פועלם של אותם מדובבים, בנסיבות האופפות את חקירת הנאשם/הקטין, על רקע יתר הפגמים הקיימים בהליך החקירה, חרג מגבולות המותר והסביר והיה בהם כדי להפר את זכותו של הנאשם להליך הוגן ו/או להימנע מהפללה עצמית או כדי לפגוע בשורת עשיית הצדק. התנהלות המדובבים והאמצעים שננקטו במהלכו של הליך הדיבוב השני (כפי שניתן ללמוד עליו משמיעת הקלטת מושא ת/20 וכעולה מעיון בתמליל ההקלטה ת/23א'), כפי שעולה ממקבץ הראיות, מחייבים מסקנה לפיה, בנסיבותיו של מקרה זה, הרשות החוקרת רמסה את זכויותיו של הנאשם/הקטין, אשר לא ניתנה בידיו הבחירה החופשית למסור גרסה נטולת לחצים ו/או רצונית. כפי שעמדתי על כך לעיל, לא ניתן לפסוח על אמירות נחרצות וקשות (שנאמרו על ידי המדובבים במהלך אקט הדיבוב) שיש בהן כדי להקרין מידה של העלבה, השפלה, פחד, כוח ואף איום בהפעלת אלימות נגד הנאשם; ואשר הופנו כלפי הנאשם/הקטין עת שהה בתא אחד עם שני מדובבים בגירים (שוב, בהקשר זה, ראו - ת/20 , דקה 41:40 "שרמוט" ; דקות 46 – 50 שם שומעים צעקות ואיום בעשיית שימוש באלימות פיסית מצד המדובבים; דקה 53:20 " או שאתה תתחיל לדבר או שלא יודע מה" " תקשיב אני לא אוהב אנשים שרמוטות"; דקה 53:55 "אתה תדבר כמו גבר ואתה תדבר אחי כל מה שהוא שואל אותך אתה תענה"; ובדקה 54:05 " מדבר כמו איזה מנייק..." ועוד...). ודוק, במדינתנו הדמוקרטית, אין להתיר שימוש באמצעי חקירה כאלה הכוללים, הפעלת לחץ בלתי מידתי על נאשם (במיוחד קטין) בשעת לילה (ללא תיעוד חזותי, לאחר יום חקירה עמוס) עת מטיחים בו בצעקות ובטון דיבור תקיף (כפי שניתן לשמוע היטב במהלך הדיבוב) מלים גסות הכוללות בחובם מידה לא מבוטלת של איום, תוך דרישה ממנו למסור גרסה כאשר מובהר לנאשם, פעם אחר פעם, כי אינו יכול להמשיך ולשתוק וכי הוא חייב לענות לשאלות המדובבים.
- פועל יוצא, מקום בו נעשה שימוש באמצעי חקירה אלו, אין לקבל את ההודאה של הנאשם כפי שנמסרה למדובבים בתוך תא המעצר.
אמנם, שני המדובבים גילמו דמות של עבריינים. אולם, אין בכך כדי להצדיק שימוש בשיטות חקירה שמכילות בתוכן, גידופים, מידה של איומים, שימוש בשפה בוטה הכוללת קללות והעלבה, תוך פגיעה בזכויותיו של נאשם/קטין. ויודגש, כי הודאת הנאשם באה לאחר כ - 18 דקות מרגע כניסתו של הנאשם אל תוך תא המדובבים, בשעת לילה. למותר לחזור ולציין שוב, כי שני המדובבים היו בעלי ממדי גוף הרבה יותר מפותחים מזה של הנאשם. כן, מהלך הדיבוב לא תועד חזותית. לכך ניתן להוסיף, כי אף שנפסק, שהכנסתו של קטין לתא אחד עם בגיר, לצורך פעולת חקירה, איננה מהווה הפרה שלחוק הנוער, לא ניתן להתעלם מכך שהנסיבות המתוארות לעיל, הן אותן נסיבות שביקש חוק הנוער למנוע, והן מהוות נדבך נוסף במסקנה לגבי ההתנהלות הפסולה של גורמי החקירה במקרה זה.
- בעדותו בפנינו, לא ידע העד ואנונו לספק הסברים המניחים את הדעת אשר להתנהגותו בתא המעצר במיוחד במהלך החלק הראשון של הדיבוב (הכוונה ל - 18 הדקות הראשונות החל מרגע כניסתו של הנאשם לתא). בחינה של מהלך הדיבוב מלמדת, כי העד ואנונו פנה מספר פעמים לנאשם ואמר לו: "... תקשיב או שאתה תתחיל לדבר או שלא יודע מה". העד לא ראה בכך משום איום והוא אף לא ידע להסביר את דבריו אלה, בציינו:
"ת:לקרוא לזה איום, אני לא (לא ברור). לפני זה אני אמרתי , עוד פעם (לא ברור) לא נכונה, אפשר לקרוא לזה איך שאתה רוצה, אבל אני לא רואה בזה שום איום עוד הפעם אתה יכול לשמוע איך הוא מדבר איתי ואיך הוא עונה גם כן. בן אדם שמפחד ובן אדם שמתנהג כמו שאתה אומר,