ת: א' לא נכנסתי בין עורך הדין לבין החשוד, בין עורך הדין ללקוח, או קיי, הוא שמר על זכות השתיקה שלו, כן, במהלך כל החקירה (הנאשם) שמר על זכות השתיקה שלו, מה שנאמר לו פה, כן, זה בניסיון לעזור לו.
ש: לעזור לו?
ת: לעזור לו, אך ורק לעזור לו, כי אם במהלך כל החקירה הוא שומר על זכות השתיקה והוא מגיע לבית המשפט עם גרסה כבושה כן, ולא מדבר, רק בבית המשפט לא יהיה לו את הזמן לבוא ולהגיד.
כב' הש' הלמן-נויסבוים: אדוני, מי שהתפקיד שלו לייעץ לנאשם או לחשוד מה.
העד, מר חולי: זה עורך הדין.
כב' הש' הלמן-נויסבוים: זה עורך הדין.
העד, מר חולי: נכון, נכון, מה שנאמר פה עוד פעם זה לא חס וחלילה כדי לפגוע או להפריע לעניין הזה של או לפגוע בעורך דין של (הנאשם) , זה לא מה שנעשה, זה נעשה לעזור לו, פשוט רצינו ש(הנאשם) ימסור לנו גרסה במהלך החקירה והוא שמר על זכות השתיקה, זה הכל."
(עמ' 52 לפרוטוקול, שורה 5 ואילך).
- אמנם, סופו של יום, הנאשם לא זנח את זכות השתיקה, כך שניסיונותיהם של חלק מהחוקרים להביא את הנאשם לסיטואציה של מסירת גרסה, כמבואר לעיל, לא צלחו. יחד עם זאת, כאן המקום לשוב ולהבהיר, כי על חוקרי המשטרה להיזהר לבל יחצו את הגבול הדק אל תוך השטח ששמור ליחסים שבין הנאשם לבין הסניגור; גבול שלטעמי נחצה במסגרת החקירה כאן, כפי שאעמוד על כך גם בהמשך.
סקירה כוללת של מגוון ההודעות ופעולות החקירה של הנאשם במשטרה
- כפי שציינתי לעיל, לצד שמירתו של הנאשם על זכות השתיקה, הוא מסר גרסה ביחס לפרטים מועטים שאינם ממוקמים בלב זירת המחלוקת. יחד עם זאת, חשוב לציין, כי חלק הארי של הפרטים שהנאשם התייחס אליהם במסגרת הודעותיו במשטרה, התבררו בדיעבד כלא נכונים. פרטים אלה אינם עולים בקנה אחד עם ממצאים אחרים. בהקשר זה, אציין, כי על מנת לבור את המוץ מן הבר, אין מנוס מהתייחסות מפורטת למגוון הודעותיו של הנאשם (שבאו לאחר אקט הדיבוב הראשון);
חקירה ראשונה של הנאשם; מיום 28.2.16 שעה 17:30. במסגרת חקירה זו, שמר הנאשם על זכות השתיקה וטען, כי הוא חף מפשע. במהלך החקירה, הוציא החוקר אלי בן לולו את הנאשם לטיול בחצר להמשך חקירה, זו היא החקירה השנייה. גם בחקירה זו, שמר הנאשם על זכות השתיקה כאשר לצד שתיקתו, עת נשאל היכן היה בליל הרצח, השיב, כי היה בבית ולא יצא ממנו במהלך כל שעות הלילה עד שעות הבוקר (ת/110 עמ' 11, שורה 23 ואילך). כפי שהקדמתי וציינתי לעיל, טענתו זו של הנאשם לפיה - הוא שהה בבית בשעות הלילה, אינה נכונה שכן, על סמך חומר הראיות, כפי שפורט לעיל, בליל הרצח הגיעו החוקרים לבית אמו של הנאשם אשר כאמור חיפשה אחר הנאשם בבהלה, בציינה שהוא לא נמצא בבית. כך גם החוקרים עצמם, נכחו לדעת שהנאשם לא היה בביתו אותו רגע.