כך גם בע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.05.06):
"....עדותו של המערער בנוגע למעשי הסחיטה היא עדות כבושה, ועדות מעין זו מיסודה ערכה ומשקלה מועטים ביותר, אלא אם יש בפי מוסר העדות הסבר משכנע על שום מה נכבשה (י' קדמי על הראיות, חלק ראשון- הדין בראי הפסיקה (תשס"ד- 2003) 441;....".
- לא ניתן לפסוח על התייחסותו של הנאשם לטענת החוקרים אשר ליחס המזלזל שהפגין כלפיהם, כך למשל עת עישן סיגריה ועשה עיגולי עשן אל מול חוקריו, כך הוא ענה: "בחקירה הזאת הם השמיעו לי פעם ראשונה את המדובב, לפני שהגעתי למצב שאני עושה עיגולים בחקירה שאני כבר לא יודע מה לעשות שהם אומרים לי שכול הפרטים שאמרתי למדובב הם נכונים אני לא יודע איפה לשים את עצמי איפה לשים את הראש שלי כי אני יודע שאני המצאתי הרי סיפור. והם מוחאים לעצמם כפיים, הוא קרא לכול החוקרים שמוחאים כפיים כל הכבוד למחלק רצח...".(עמ' 524, שורות 13-8).
- ב"כ המאשימה המשיכה והטיחה בנאשם כך: "ואני אומרת לך שהסיפור הזה שאתה מספר היום שזלזלו בך בימ"ר והתייחסו אליך לא יפה הוא לא נכון ואתה ממציא אותו היום כדי ליצור פה רושם שאתה קטין מפוחד. ואם היית אכן חף מפשע ולא מפוחד לא היית מתנהג ככה לימ"ר כי קטין חף מפשע הוא זועק לחפות שלו הוא בוכה כדי שיאמינו לו אבל אתה בהתנהגות שלך הראית להם שאתה לא סופר אותם נכון?" (עמ' 525, שורות 7-4).
- הנאשם נאחז בתשובתו המקורית עליה שב גם הפעם באמרו, כי הוא לא שיתף פעולה מאחר ולא רצה "לצאת עד תביעה" (עמ' 525, שורות 12-8).
- ועוד, בחקירתו הנגדית, נשאל הנאשם על אודות אירוע התקיפה שהתרחש ביום 03.02.16, עת שהה הנאשם בחנות של ש', שם הוא (הכוונה לנאשם) הותקף על ידי י' . כפי המפורט לעיל, תחילה, הכחיש הנאשם את קרות האירוע המדובר וזאת בשל פחדו "לצאת עד תביעה" (ראו לדוגמה, עמ' 526 לפרוטוקול, שורה 21 ועמ' 530 לפרוטוקול, שורה 5). רק לאחר שהובטח לו מפי ב"כ המאשימה, כי לא ייעשה שימוש בדבריו שיימסרו בהקשר זה, הוא אישר, כי באותו יום הוא אכן הותקף על ידי י' וזאת בשל סכסוך שקיים בין הנאשם לבין אור, על רקע חוב כספי. (עמ' 530, שורות 27-23).
- הוסיף וטען הנאשם עוד, כי במסגרת הסיפור שהמציא וגולל בפני המדובבים, הוא ציין (בכזב), כי מבנה הגוף של י' דומה לזה של המנוח. כן, כך לדבריו של הנאשם; "...לי' בחיים לא היה אופניים חשמליות יש לו רישיון וגם לאור אין אופניים חשמליות" (עמ' 531, שורות 5-4). כאמור לעיל, לא הוצגו בפנינו ראיות כלשהן, מהן ניתן להסיק, כי י' נוהג להשתמש באופניים חשמליים ו/או מהן ניתן ללמוד על מבנה גופו של י' תוך השוואתו למבנה גופו של המנוח.
- סופו של יום, ברי, כי לא ניתן לקבוע, כי הנאשם הותיר רושם של אדם מהימן ואמין. נהפוך הוא, בנסיבות הכוללות, תשובותיו מעלות תהיות ומעוררות סימני שאלה שאין להם מענה. ואולם, אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. הרי, לכל היותר, התנהלותו ושקריו של הנאשם יכולים לשמש כתוספת ראייתית ל"יש". אולם, מקום בו הבסיס עליו מנסה המאשימה להישען אינו יציב כלל ונותר סדוק ומלא חורים, אין מנוס מהמסקנה, כי , אין בחוסר מהימנותו של הנאשם כדי לרפא את הפגמים ואת הסדקים עליהם עמדתי לעיל. משנפל ה"יש" הראייתי, אין בחוסר מהימנות הנאשם כדי להוות חיזוק לראיות שאינן בנמצא. ויודגש, גם עת מצרפים את שקריו של הנאשם אל המארג הכולל של הראיות הנסיבתיות, גם אז, לא ניתן לבוא לכלל מסקנה, כי יש במכלול של הראיות הנ"ל כדי לנווט לקראת הרשעה בדין.
- בהינתן הסקירה שלעיל, הכוללת התייחסות למגוון הראיות שבידי המאשימה, ובכלל זה לעדותו של הנאשם עצמו, לצד התנהלותו במהלך החקירה עת נאחז בזכות השתיקה, דומה, כי שלל הראיות מעורר חשד ביחס למעורבותו של הנאשם באירוע מושא הליך זה. יחד עם זאת, הקרקע הראייתית, ואשר כוחה עמד לה כדי להצמיח חשד זה, אינה פוריה די הצורך כדי להצמיח הרשעה ביחס לאותן עבירות שמיוחסות לנאשם.
התנהלות הנאשם לאחר האירוע, טרם מעצרו
- כל העדים כאחד, העידו, כי לא הבחינו בהתנהגות חריגה מצד הנאשם לאחר אירוע הרצח. כך למשל, ש', בעדותו בפנינו, ציין שלא הבחין בהתנהגות חריגה מצד הנאשם לאחר האירוע. לדבריו, הנאשם והוא המשיכו להיפגש ביניהם, באופן יומיומי שכן, הנאשם עבד אצלו והוא לא הבחין במשהו חריג (עמ' 418, שורות 21-9).
- דברים דומים עולים מעדותם של א.ח. וא.ש, שהסיעו את הנאשם עוד בליל הרצח לבית דודו של הנאשם; שניהם העידו כאחד, שלא הבחינו בדבר חריג ביחס לנאשם אותו לילה.
במסגרת עדותו ציין העד א.ח., כי הנאשם התנהג באפן רגיל וכי לא היה משהו חריג בהתנהלותו. כן, הוא לא נראה לחוץ או מבוהל (עמ' 238 שורות 13-10).