עד זה ציין גם, כי מספר ימים לאחר אירוע הרצח, הוא שמע, כי הרצח בוצע באמצעות דקירות (עמ' 240 לפרוטוקול, שורה 2).
- לא זו אף זו, גם אביו של הנאשם, מר ח', העיד בציינו, כי לא הבחין בהתנהגות חריגה כלשהי מצד הנאשם. לדבריו, הוא שהה בחו"ל בליל האירוע. כן, יום למחרת האירוע מושא הרצח, הוא התקשר לבנו ושוחח עמו ולא חש בדבריו, משהו חריג. כך גם אשר להתנהלותו היומיומית של הנאשם; הוא לא הבחין בהתנהגות שונה וחריגה מצד בנו, לאחר האירוע.
"זעקת הנאשם לחפות":
- במהלך עדותו של הנאשם בפנינו, הוא זעק לחפותו, באמרו בזו הלשון:
"אז אני אומר לך שאני נשבע לך עכשיו את יכולה להביא לפה גם פוליגרף ואני נשבע לכם כבודכם אני לא רצחתי את הבן אדם אני לא מכיר אותו ואני לא יודע מי הוא לא היה לי סיבה לעשות את הדברים האלה אני לא קשור לבן אדם הזה אלוהים בעזרת השם ינקום את המוות שלו, אני לא קשור לבן אדם הזה אני נשבע לכם. תסתכלו את ההורים שלי אני כבר לא יכול יותר אתם באתם אליי מכול הכיוונים אני לא יכול יותר כבר. אני לא הייתי מחכה שנה וחצי שבשביל לבוא היום ולהגיד כן עשיתי אני לא הייתי מחכה כל כך הרבה זמן ועובר את כל הסבל הזה. אני לא רצחתי את הבן אדם הזה סימונה אני נשבע לך באלוהים באימא שלי ובאבא שלי אני נשבע לך שאני לא עשיתי את זה." (עמ' 569, שורות 26-20).
יסודות עבירת הרצח – הרכיב העובדתי והנפשי ושאלת קיומו של מניע
- בהתאם לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין - הגורם בכוונה תחילה למות אדם יואשם ברצח ודינו מאסר עולם. המונח "כוונה תחילה" כהגדרתו בסעיף 301(א) לחוק, מיוחס למי שהחליט להמית אדם והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו (ראו סעיף 301 (א) לחוק העונשין). יוצא אפוא, כי על התביעה להוכיח במסגרת עבירת הרצח בכוונה תחילה, קיומה של החלטה להמית, הכנה והיעדר קנטור. לא נתקיים אחד מהם, ממילא לא נתגבש יסוד ה"כוונה תחילה" הנדרש לצורך עבירת הרצח, והאישום עשוי להיות מוחלף מרצח לעבירת הריגה. ראו לדוגמה ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז (6), 577 .
זאת ועוד, לצורך הוכחת יסודות עבירת הרצח, אין דרישה להוכחת מניע לביצוע העבירה, רכיב זה אינו נמנה עם יסודותיה של עבירת הרצח. הוכחת קיומו של מניע לביצוע ההמתה עשוי להיחשב כראיה נסיבתית להוכחת ההחלטה להמית (ר': ע"פ 8867/10 עלי גזאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2016)).