העדה שבה וציינה, כי היא לא חשה בנוח אשר לקשר שהיה בינה לבין המנוח. כן, הקשר עמו הבהיל אותה. על רקע זה, היא אף החליטה להקליט את השיחות שלו אתה במכשיר הטלפון שלה (עמ' 223). בהקשר זה העדה מסרה:
" העדה, גב' ...: אוקיי, לאור כל הדברים האלה שקרו, קצת באמת נכנסתי למקום של פחד וזה היה כ"כ מעורפל וכ"כ לא ברור, שאמרתי לעצמי, רגע, אני חייבת לעשות איזשהו משהו כדי שאם אני מנתקת, זה יהיה ברור, לא תיארתי לעצמי ולא שערתי לעצמי מה הולך לקרות ומה יקרה, רציתי להגן על עצמי ועל הבנות שלי, ממשהו שיקרה אתו כי אני חששתי מהאמירות שלו.
עו"ד ארבל: חששת ממה?
העדה, גב' ...: חששתי, חששתי, כן, אמרתי כל הקדימה, כל הלקנות, לעשות, כל הבנות שלך הן שלי, זה דבר שמאוד הלחיץ אותי, מאוד."
(שם, שורות 13 -20).
בהקשר זה ניתן להפנות גם ל - ת/59 שמשקף תמלול של שיחה מיום 14.1.16, בין ל' לבין המנוח. בעמ' 2 של התמלול (שורות 5 עד 10) ,שם אמר המנוח בהתייחס לפרויקט בו הוא עסוק כך : "זה לא הפעלת שיקול דעת.. זה עניין של אה.. אני היום התקדמתי בכמה דברים ששאפתי להם ורציתי אותם ואמרתי לך באחת השיחות שאני קבלתי כמה תפקידים קטנים ששאפתי אליהם, אז אה.. בגלל שאני שמה ואני עושה את זה טוב, אני לא יכול היום להגיד תשמעו אני לא עושה .. אני שמה נכון , אני עושה את זה טוב וזהו זה. זה תפס אותי ואני מקווה לשאוף לעוד איזה משהו קטן ואחרי זה כבר אנחנו נהיה ילדים גדולים ואנחנו לא נצטרך לעבוד".
בהמשך, בעמ' 3, אמר המנוח כך: "...הטלפון שלי שאצלך זה הטלפון של המדינה, הוא לא שלי, זה טלפון של המדינה ואני צריך להחזיר באחד מן הימים ...".
ההקלטה נתפסה על ידי החוקר דני ביטן (ת/181). כן, הדיסק מושא אותה שיחה הוגש וסומן ת/182.
יתרה מזו, העדה ציינה עוד, כי החוקרים התבטאו בפניה באמרם, כי אירע מקרה של רצח וכי המנוח נדקר. אחר כך, על רקע כתבה שהתפרסמה הבינה את הפרטים (עמ' 227, שורות 3 -4). וכך דבריה השתקפו בפרוטוקול הדיון:
"עו"ד ארבל: אז על כך שהוא נרצח עם סכין, לא עובדי בי"ח סיפרו לך, אלא השוטרים סיפרו לך?
העדה, גב' ...: אמרו לי, כן, שהיה רצח והוא נדקר ואח"כ ראיתי בכתבה, הבנתי שדרך הכתבה, כשצפיתי בה, אז ירדתי לעומק הדברים והבנתי את הפרטים."
- עד נוסף שהכיר את המנוח הוא מר יוסף אלחדיף; הוא הכיר את המנוח עת למדו יחד במסגרת שיעורי תורה, שם היו נפגשים מדי פעם. המנוח לא שיתף את העד בצפונות לבו. לדברי העד, הוא שמע על הרצח מחבר אחר והוא לא ידע על סכסוכים שהיו למנוח. כן, העד הוסיף באמרו כי בשנים האחרונות המנוח לא עבד עקב תאונה שגרמה לו חבלה בכף היד. העד ידע לציין גם, כי המנוח עבד בעבר בתחום של ציוד כבד. יחד עם זאת, הוא לא ידע לציין אם המנוח (שהיה מסתורי) נמנה על גורמי שירות הביטחון. עוד לפי עדותו; אודות מעשה הרצח, הוא שמע יום למחרת המקרה, זאת לאחר שחברו, גיא אורן התקשר אליו וסיפר שהמנוח נרצח. (ראו - עדותו של העד מיום 05.4.17 עמ' 227 – 231).
- עד נוסף אשר הכיר את המנוח הוא מר אסף ברזילי(עמ' 240 לפרוטוקול ואילך). עד זה הכיר את המנוח מילדות; הוא לא ידע לציין אם למנוח היו סכסוכים עם גורמים כלשהם. העד תיאר את המנוח כאדם מקסים שלא היה לו דבר רע עם אחרים. לצד זאת, הוא לא ידע לספר אודות עיסוקיו של המנוח. גם עד זה ציין, שהמנוח היה מסתורי, דיסקרטי ואנונימי.
- העד רותם עמר שהשאיל למנוח (עובר למעשה הרצח) את האופניים החשמליים וצעיף כדי לכסות באמצעותו את פניו; העיד בפנינו באמרו, כי הוא הכיר את המנוח באופן כללי. לדברי העד, המנוח אהב לעזור לאחרים ולא היה לו סכסוך עם אף אחד (עמ' 252, שורות 15 -17).
עוד מסר לגבי המנוח, כי "...הוא אומר שהוא עובד הרבה בלילה, בא לפנות בוקר לבית. הוא אמר שהוא איש בטחון, שהוא מתעסק עם, הוא אמר שהוא הולך גם להביא רחפן שיעזור לו בחיפושים, לא יודע, הוא לא פירט" (עמ' 252, שורות 27 -29) . העד הוסיף בציינו כי המנוח היה איש מסתורי (עמ' 253, שורה 2).