(עמ' 151, שורות 26 -31).
- יפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט העליון בעניין שמש, דנ"פ 5852/10 מדינת ישראל נ' שמש [פורסם בנבו] (09.01.12), שם בפסקה 136:
"גם אם תכליתו של הדין הפלילי היא מיצוי הדין עם האשמים, אין לשאוף להגשים תכלית זו בכל מחיר, וודאי שלא במחיר פגיעה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית. מדינה דמוקרטית שחרטה על דגלה אף את הצורך בהגנת זכויות החשוד והנאשם להליך הוגן, אינה רשאית להשלים עם דרכי חקירה שנועדו לעקוף את זכות החשוד והנאשם להליך הוגן ולרוקנם מתוכן ממשי. בהקשר זה מן הראוי להפנות לדבריו של הנשיא א' ברק בבג"ץ 5100/94 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(4) 817 (1999), לפיהם:
'בגיבוש כללי החקירה, מתנגשים שני ערכים או אינטרסים. מחד גיסא, הרצון לחשוף את האמת, ובכך להגשים את אינטרס הציבור בגילוי עבירות ובמניעתן. מאידך גיסא, הרצון להגן על כבוד האדם של הנחקר ועל חירותו... חברה דמוקרטית, שוחרת חופש, אינה מוכנה שחוקרים ישתמשו בכל האמצעים על-מנת לחשוף את האמת. '..."
על "הספק הסביר"
- שעה שעסקינן בהליך פלילי, מצווים אנו לבחון אם אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר; זאת מכוח הוראת סעיף 34כב(א) לחוק העונשין המורה לנו בזו הלשון: "לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר".
- עקרונות היסוד של שיטתנו קובעים, כי נאשם מוחזק בחזקת חף מפשע עד שתוכח אשמתו;
״אין הרשעה בדין אלא אם כן הוסרו כל הספקות הסבירים. אם קיים ספק סביר, אין מרשיעים, שכן מוטב שעבריין ייצא זכאי בדינו מאשר שאדם יורשע למרות שנותר ספק סביר באשמתו, שכן גישה אחרת יכולה להוליך להרשעתו של חף מפשע״ (ראו ע״פ 347/88 דמיאניוק נ׳ מדינת ישראל, פ״ד מז(4) 221, 645-644 (1993) (להלן: פרשת דמיאניוק)).
במסגרת ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.12.15) (עמ' 769 לפסק דינו של כב' השופט עמית) התייחס בית המשפט לספק הסביר, בהדגישו כך:
"מהו אותו ספק סביר?
קיים קושי להגדיר את המונח "ספק סביר". לא ניתן למצוא בפסיקה מבחן ברור ואחיד לאפיונו ולתיחומו של גדר ״הספק הסביר״ וזאת למרות השימוש הרב שנעשה בו. אין הגדרה ברורה או מנחה ואין נוסחה מדעית או מדויקת. בפרשת דמיאניוק נקבע, כי הגדרתו של הספק הסביר נבחנת ״לפי אמות המידה הראציונאליות המקובלות עלינו״ וכי ״אין המדובר בוודאות [...] מתמטית [...] ואין להיתפס למסקנות שאינן מתיישבות עם הערכה ראציונאלית (פרשת דמיאניוק, בעמ' 652).