למותר לציין גם, כי לטעמי, החוקרים, שגו עת ניסו לייעץ לנאשם שלא לשמור על זכות השתיקה (בניגוד לעצת סנגורו ואף תוך ניסיון להטיל דופי בעצה זו), בציינם, כי הוא זה שאמור לשאת בתוצאות שתיקתו בסופו של יום. סבורני, כי אל לו לחוקר משטרתי לפעול בכל דרך על מנת להשיג את "מלכת הראיות", הלא היא - הודאה מפי הנאשם. כן, על חוקרי המשטרה להיזהר לבל יחצו את גבול המותר, תוך שהם פולשים אל תוך השטח ששמור ליחסים שבין הנאשם לבין הסניגור. בהקשר זה אפנה, לפס"ד אלזם שלעיל.
באותו הקשר, באחת מההזדמנויות, לאחר שנערך מפגש בין הנאשם לבין הוריו, במהלכו בכה הנאשם וחיבק את אמו; החוקר בן-לולו בחר להשמיע לנאשם את השיר "אימא יקרה לי". בחקירתו בפנינו, ניסה בו לולו להסביר את פועלו זה בציינו:
"זה היה בהקשר, סליחה, זה היה בהקשר, אתה פשוט לוקח איזשהו דבר מסוים ומנסה איפשהו לתת לו ביטוח רחב כשהוא בעצם נוגע למהלך מסוים של חקירה ואני אסביר, הלא ביום הרצח אמו של הטין מחפשת אותו בלי סוף, שולחת אליו הודעות אני מתחננת בני תענה לי בבקשה, מה קרה. .....ואז הטחתי בפניו את אותן שיחות, את אותן שיחות שאימא, האימא היקרה של (הנאשם) שהיה אמור לענות לה משום שהיא דואגת, כל כך דואגת לבנה יחידה. ולמרות התחנונים של האימא הוא לא ענה לה. הוא גם בה זלזל."
(עמ' 150, שורה 27 עד – עמ' 151, שורה 2).
בהמשך דבריו, ניסה החוקר להסביר ולנמק את מהלכו זה. אולם, דומה, ללא הצלחה. לא ניתן להתעלם מהרושם שנוצר, כי מעשה זה בא על מנת להפעיל לחץ נוסף על הנאשם ולהעמידו בפני שוקת שבורה שתביא אותו לסיטואציה של שיתוף פעולה עם גורמי החקירה.
- נוסף על כך, החוקר בן לולו נתבקש, במסגרת עדותו, להתייחס בין היתר ליחס שהוא הפגין כלפי הנאשם עוד בשלביה הראשונים של החקירה עת הטיל דופי באופיו, תוך ציון התנהלותו "העבריינית" של הנאשם. כך הייתה השאלה אשר הופנתה אליו ולצידה תשובתו של החוקר:
"עו"ד ארבל: .... ראש צוות החקירה למה אתה אומר לו שהוא בזה שהוא שותק מתנהג כמו עבריין ילד חרא, למה, אנחנו עדיין בשלבים הראשונים של החקירה.
עד, מר בן לולו: לפעמים גם ראש צוות חקירה וגם חוקרים בכירים אין להם, יש עצם הלשון יש בעיה עם עצם הלשון, לפעמים נפלטים דברים ועל כך אני מצר, ודבר נוסף גם אם נאמרה אמירה כזו או אחרת, והיא נאמרה, יש תמליל, הדבר לא נעשה במטרה להעליב להקניט להפחיד, זה היה מהפה ולחוץ, תהיה סמוך ובטוח שכך זה היה."