70. הנה כי כן, גם ביתר הפרטים בקטע הנ"ל של הכתבה לא דייקו הנתבעים, הרי עולה מפרוטוקול הדיון כי לא היה כל דיון באיתור ובסימון מקומות חניה, לא צוין שם עלות החניות, אלא כל שנעשה שם אישור נספח תנועה וחניה ותו לאו, ומשכך גם בעניין זה האמור בכתבה, אינו משקף את האמת.
71. זאת ועוד, לא הוכח על-ידי הנתבעים כי בניית 37 חניות מוערך בשווי של 300 אלף שקלים או עלות כל חניה מוערכת בכ- 2000 דולר, וגם בעניין זה לא עלה בידם להוכיח שהאמור בכתבה משקף את האמת. יתרה מכך,
--- סוף עמוד 15 ---
חסון הצהיר, שהם לא נדרשו לשלם כופר חנייה וגם לא היו צריכים, משום שהבניין שלהם היה צריך רק 37 מקומות חניה מתוך 200 מקומות החנייה הקיימים במגרש. לא עלה בידי הנתבעים לסתור טענה זו, ומשכך גם הטענה אודות כופר חנייה והרמיזה שהתנהלות התובע בכובעו הציבורי היא שהביאה לביטולו אינה נכונה.
72. גם עדויות ההגנה של מלול, קול, ושטרן, לא היה בהן כדי להוכיח את הגנתם לאמת הפרסום, ואנמק;
73. בתצהירו של עד ההגנה מלול הוא טען כי:
א. השתתף בישיבות הועדה לתכנון ובניה אשר דנה בבקשות למתן היתר למבנה משרדים של חברת כחול לבן (ראה: סעיף 2);
ב. ידע שלתובע נגיעה כלשהי לשטח המקרקעין, בעת הדיונים בוועדה בעניין הבקשה להיתר בנייה, נטען על ידי קול לניגוד עניינים של התובע וזאת בנוסף למכתבו של קול אל מר יגאל בוזגלו מיום 5.1.16 (סעיף 3);
ג. התנגדותו לבקשה להיתר בנייה נסובה בעיקר סביב הבקשה ליתן היתר ליזם מבלי לבנות מקומות חנייה במקום הבעייתי ביותר בעיר ומדובר בפטור לעשרות מקומות חניה (סעיף 4);
ד. בישיבה שהתקיימה ביום 19.11.15, התובע השתתף בישיבה באופן פעיל ביותר, ביחד עם יו"ר הוועדה וראש העירייה, לחמו להוביל אישור לפטור מהקמת החניות, דבר העומד בניגוד מוחלט לאינטרס הציבורי (סעיף 6);
ה. ההתנגדות שהוביל הצליחה, לאחר מכן הוביל מהלך פשרה שבו ביקש מראש העירייה להתחייב שבמקום החניות שהם פוטרים את היזם, יזרז את סלילת כביש ארלוזורוב-הרצל, כביש שאמור לייצר עוד 92 מקומות חנייה לאורכו ובכך תנוח דעתו שהאינטרס הציבורי יפגע פחות, הצעתו התקבלה וראש העירייה התחייב שכך אכן יהיה (סעיף 7);
ו. לאורך כל הדרך תחושתו הייתה רעה מאוד לאור נוכחותו ופעילותו הרבה של התובע בוועדות השונות לטובת מתן היתר הבנייה ליזם (סעיף 8);
ז. הוא נוכח לראות ולשמוע את זעקות מהנדס הוועדה נגד אישור הבקשה להיתר (סעיף 9);