89. הנתבע אישר בעדותו, כי הוא כתב בכתבה שהמגרש נמכר במחיר אסטרונומי, ובתצהירו טען כי 3.9 מיליון, הינו סכום עתק והזוי גם ברמה ארצית למכירת מגרש בשטח של חצי דונם (533 מ"ר) בקריית שמונה, ונראה שסכום עתק זה מגלם בתוכו "זכויות מיוחדות", שלצורך מימושן פעל התובע בניגוד עניינים.
מלול הצהיר בעניין זה כי כאשר נחשף הסכם המכר מתיק רשם החברות, נדהם לראות סכום מכירה של 3.9 מיליון ₪, המגלם בתוכו הטבה כספית משמעותית, אשר תשולם לאחר קבלת ההיתר, דבר זה העיד לדעתו על מוטיבציה מיוחדת לאישור הבקשה להיתר, ככה הוא תפס את עניין פעילות התובע.
90. חרף הנטען על-ידי הנתבע ועדיו לתמורה בלתי ריאלית למגרש כזה, לא הגישו הנתבעים חוות-דעת של רו"ח שיש בכוחה להצביע כמה הלכה למעשה הרוויחו התובע ושותפיו מהעסקה, או חוות-דעת שמאית שמכוחה ניתן יהיה להיווכח שהסכום אותו קיבלו התובע ושותפיו בעבור המקרקעין הוא סכום עתק לעיר פריפיאלית כקריית שמונה כנטען.
91. התובע הוא זה שהגיש חוות דעת של רואה החשבון, מר יורם טהור, ממנה עולה כי חלקו של התובע ברווח ממכירת המגרש הינו 253,903 ₪ (ראה גם: ישיבה מיום 28.3.18, עמ' 8, שורות 4-5) . אומנם מחוות-הדעת ומחקירת רו"ח עולות שאלות ותהיות, אך זו הלכה למעשה לא נסתרה, הואיל והנתבעים לא הגישו חוות-דעת נגדית. משכך, לא נסתרה הצהרת התובע, בדבר הרווח שלו מעסקת המכר, ובטח שלא הוכח שהמדובר במיליונים או בסכום עתק.
--- סוף עמוד 19 ---
92. יש לדחות את טענות הנתבע ושטרן כי המדובר כביכול בתמורה בלתי ריאלית למגרש כזה, טענה שנטענה בעלמא ללא בסיס ראייתי. הטענה היא טענה שבמקצועיות, שלא הוגשה בגינה חוות דעת, ונותרה בגדר טענה לא מוכחת.
93. התוצאה מכל האמור לעיל היא שכשלו הנתבעים מלהוכיח הגנת אמת הפרסום. לא הוכח בפניי כי הכתבה שיקפה את האמת כפי שהייתה בזמן הפרסום, או שזו הייתה המציאות האובייקטיבית/העובדתית אז. גם אם הייתי מקבלת את הטענה כי היה בפרסום עניין ציבורי לאור היות התובע דמות, הרי שלא שוכנעתי כי הדבר שפורסם היה אמת, ומשכך הנני דוחה הגנה זו.
הגנת תום הלב:
94. הנתבעים טענו להגנת תום הלב על פי סעיף 15 סעיפי משנה 1-4 ו-6, שם נקבע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(1) הוא לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע, או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע או התייחסותה לנפגע כאמור בסעיף 3;