בעניין זה לא ברור הכיצד טוען הנתבע שבעקבות המכתב מיום 2.3.16 קיבל את פרוטוקול ועדת הערר, שעה שזה אוזכר בשאלות שקדמו למכתב (ראה נספח יח1 לתצהיר התובע). שנאמר לו בחקירתו, שבסעיף 4 לשאלות שלו הוא כתב "עו"ד זנטי טען בוועדת הערר שהנך נגוע בניגוד אינטרסים", השיב : "נכון. אמרתי שראיתי את זה לפני ואחרי המכתב שלך חזרתי לבדוק שוב את הניסוח" (ראה: ישיבה מיום 30.4.18, עמ' 63, שורה 8). גם במקרה דנא לא ניתן לקבל גרסה אחת סדורה מה היה ברשות הנתבע טרם פרסום הכתבה.
ז. הנתבע לא נתן הסבר המניח את הדעת, מדוע לא פנה בטרם פרסום הכתבה לחברה הרוכשת לברר אם העסקה בוטלה, רכשו או לאו, שילמו או לאו וכו', או מדוע לא פנה לשותפי התובע כדי לקבל תגובתם.
107. למרות הנתון שהיה בידיעת הנתבע אודות תשלום התמורה כמפורט לעיל, ובכלל זה המכתב שקיבל מב"כ התובע בטרם פרסום הכתבה, לא עצר או דחה את פרסום הכתבה על מנת לבדוק את טענותיו בנוגע להחזקת התובע בנכס ניגוד העניינים, לא פנה לשמאי מקרקעין, לא ביצע את הבדיקה המתבקשת של בדיקת הזכויות ברמ"י, לא פנה לאנשים המכירים את העובדות כגון שותפי התובע ו/או הרוכשים וכיוצ"ב, ולא נקט לפני הפרסום באמצעי סביר להיווכח אם הפרסום אמת אם לאו.
108. בנסיבות המקרה דנן, וכפי שנקבע לעיל, אם הנתבע היה מבצע את הבדיקות הנדרשות, היה מתקבל המידע שהיה מפריך את מה שפורסם. דא עקא, שלא רק שלא עשה כן, אלא גם לאחר קבלת מכתבו של ב"כ התובע, הוא התעלם ממנו. המכתב למעשה לא שימש לו תמרור אזהרה, ולדבריו המכתב מהותית לא שינה כלום, כי לא הוצג בפניו שום מסמך שסותר את הטענות שבכתבה (ראה: ישיבה מיום 30.4.18, עמ' 65, שורות 16-20). אין לקבל תשובה זו, שכן הנתבע כעיתונאי סביר וזהיר היה אמור לבצע בדיקות נוספות טרם פרסום כתבתו.
109. המסקנה אם כך היא שהיה משום חוסר תום לב לכתוב בכתבה שפורסמה בחודש מרץ 2016, כי התובע עדיין מחזיק בנכס, ונוכח בדיוני הוועדות בקשר לנכס, שעה שלא נעשתה ולו הבדיקה המתבקשת של בדיקת הזכויות ברמ"י. גם אם התובע נכח בדיונים, מה שהוכח אחרת, לתובע כבר לא הייתה זיקה לנכס באותם מועדים.
--- סוף עמוד 23 ---
110. לאור האמור לעיל, עלה בידי התובע להוכיח את היעדר חזקת תום הלב, האמורה בסעיף 16(ב) לחוק, הואיל והוכיח כי מה שפורסם היה שקרי, וכי הנתבעים לא נקטו לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לאו.