111. זאת ועוד, התברר בחקירת הנתבע כי הצהיר הוא בתצהירו על פרטים ללא שהבין כלל את משמעותם, נוסף לאי בדיקתם מראש. כך למשל כתב בסעיף 26 לתצהירו כי ביום 12.5.15 התקיימה ישיבת ועדת המשנה לתכנון ובנייה, אשר על סדר היום הייתה בקשת החברה הרוכשת: "כבר כעת יובהר ויודגש, שהבקשה היא בסטייה נכרת ביותר מהאישור שניתן במסגרת היתר הבנייה מיום 8.7.2007...".
אלא שבחקירתו הנגדית התברר שאינו מכיר כלל את תקנות התכנון ובנייה (סטיה ניכרת מתכנית), ושהופנה לדברי עו"ד רותם, היועץ המשפטי של הוועדה המקומית, בעמ' 17 לפרוטוקול ועדת המשנה לתכנון ובניה מיום 8.6.15, ונשאל מה הלה אמר, השיב שהסטייה היא לא ניכרת. גם כשהוצגה בפניו החלטת ועדת הערר, בעמ' 4, שאין המדובר בסטייה ניכרת (ראה: נספח יג לתצהירו), השיב : "איך אני אדע שזו אותה הגדרה חוקית" (שם, עמ' 67, שורה 14).
112. תשובותיו של העד מתחמקות, ניכר כי הוא מגלה חוסר אחריות בהצהרותיו, כמו גם בכתבה שלו, האמת לא תמיד מעניינת אותו, מצהיר על דברים שאינו מבין בהם כלל, ומסתכן באמירות שקר, וכך הוא חושף את עצמו ואת העיתון שלו לתביעות דיבה, כגון התביעה הנדונה.
113. הנתבע הצהיר כי עסקינן בהבעת דיעה עניינית של ביקורת על מעשיו ופעולותיו של התובע כאיש ציבור בעל תפקיד ציבורי רם. לא שוכנעתי כי הכתבה מנוסחת כהבעת דיעה או ביקורת ציבורית לגיטימית אלא כעובדה, ובכל אופן הגם אם הנתבע רצה להביע בכתבה איזושהי דיעה או התרסה או ביקורת כנגד התנהלות התובע, הרי שיש בדבריו פרסום שאינו זהיר, אחראי או מתון בלשונו, ויש בכך כדי לפגום בתום לבו. (ראה" שנהר, עמ' 264).
114. גם לגופן של ההגנות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15, אלו לא מתקיימות במקרה דנא. להלן אתייחס לכל ההגנות שנטענו בכתב ההגנה, אך לא למותר לציין, כי הנתבעים בסיכומיהם טענו, כי בענייננו מתאימה במיוחד ההגנה המנויה בסעיף 15(4) לחוק (ראה: סעיף 42 לסיכומים).
115. הגנה 15(1) לחוק תחול בהתקיים שני תנאים מצטברים: המפרסם לא ידע בפועל על קיומו של האדם שבשמו עשה שימוש, והתנאי השני מחיל מבחן אובייקטיבי, שלפיו ההגנה תחול רק אם המפרסם לא היה חייב לדעת על קיומו של בעל השם שבו עשה שימוש.
116. בענייננו, הנתבע ידע גם ידע על קיום הנפגע, התובע, וידע על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע, שכן ידע הוא שההסכם נחתם בינואר 2015, וכי שולם התשלום האחרון חודש או חודשיים לאחר מכן (ראה: ישיבה מיום 30.4.18, עמ' 59, שורות 27-29). הוא אף אינו חולק על כך שבנובמבר 2015 הבעלות בנכס הייתה כבר רשומה ע"ש החברה הרוכשת (שם, עמ' 64, שורות 1-2). בנסיבות אלו לא ניתן לומר, כי הנתבע לא יכול היה להיות מודע (כאדם הסביר) לאותן נסיבות העושות את הפרסום לפוגע בתובע.