--- סוף עמוד 26 ---
125. גם אם היה מדובר בהבעת דיעה, לא שוכנעתי כי הנתבע נקט באמצעי סביר כדי לבדוק את אמיתות או דיוק הדעה שהביע, הוא לא בדק כראוי אם המסקנה שפרסם היא אמת, ויש בכך להצביע על חוסר תום לבו.
126. באשר להגנה המנויה בסעיף 15(6) לחוק לא ברור הכיצד הגנה זו קשורה למקרה נשוא דיוננו, שכן אין מדובר בביקורת על יצירה כלשהי. אומנם, ההגנה שבסעיף 15(6) מגינה גם על הבעת דעה בנוגע לפעולה שעשה הנפגע בפומבי, והיא מהווה מעין "הגנת סל". יחד עם זאת, בית-המשפט העליון פסק, כי הגנת סעיף 15(6) לא תחול על פרסומים הנוגעים לפעולות שביצעו אנשי ציבור במסגרת מילוי תפקידם, שכן אלו הוסדרו בהוראה המיוחדת שבסעיף 15(4) לחוק (ראה: שנהר, עמ' 325).
127. המסקנה מכל האמור עד כה היא כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח אחת ההגנות בחוק.
התביעה כנגד נתבע מס' 2, העורך הראשי:
128. בסעיף 11 (א) לחוק נקבע:
"(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דברי לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התקשורת ומי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת".
בסעיף 11(ג) הוגדר "אמצעי תקשורת", כ"עתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור", ו"עורך אמצעי תקשורת", בעתון – לרבות עורך בפועל, ובשידור – לרבות עורך התכנית שבה נעשה הפרסום".
129. המלומד שנהר בספרו דלעיל מציין, כי סעיף 11 לחוק יוצר ארבע קטגוריות של אחריות לפרסום לשון הרע באמצעי התקשורת. מי שנושא באחריות אזרחית לפי סעיפים 11 ו-12 לחוק, נושא בה ביחד ולחוד, והנפגע יכול לתבוע אחד מהאחראים, חלק מהם או את כולם (ראה: עמ' 98-99).
בכל הנוגע לעורך אמצעי התקשורת, כשאמצעי התקשורת הוא עיתון, אזי "עורך אמצעי התקשורת", הוא מי שהוגדר כ"עורך" בדיווחים שעל פי חוק חייב העיתון להעביר לממונה על המחוז. (ראה: שנהר, עמ' 101).
130. התובע הגיש תביעה גם כנגד העורך הראשי של העיתון. מנגד, הנתבע הצהיר, כי העורך, תפקידו מינהלי בעיקר, הוא לא היה קשור בשום אופן לכתבה (ראה: סעיפים 3, 62-63 לתצהירו).
131. נתבע מס' 2 הצהיר כי הוא הבעלים של רשת המקומונים "אובייקטיבי" המופץ באזור דרום הארץ ומקום מושבו באשקלון. בתחילת שנת 2016, התקשר בהסכם עם חברת אובייקטיבי עיתון בצפון בע"מ, להענקת זיכיון לנהל מקומון בעיר קריית שמונה תחת השם "אובייקטיבי". במסגרת הענקת הזיכיון התחייב לסייע למקומון בייעוץ מקצועי, תפעולי ושיווקי, בסיוע טכני, בפרסום וביחסי ציבור. הכותב והעורך בפועל מתחילת פעילות המקומון היה הנתבע עד לחודש אוקטובר 2016. למרות ששמו רשום במקומון כעורך ראשי, אין לו כל ידיעה אישית בקשר לכתבה, לא הוא בדק, כתב וערך אותה. שרבוב שמו כנתבע נוסף לכתב התביעה, נעשה כפי שהבין על מנת להלך אימים על עובדי המקומון "אובייקטיבי" צפון, על-מנת שימנעו מלסקר את פעילות עיריית קריית שמונה והעומדים בראשה. אין לו כל קשר ואינו מכיר את התובע.