ה. "גם אם בשלב מוקדם כלשהו של חייהם העסקיים רצו הצדדים לעשות עסקה בה ארבוס (שלא בא מתחום הרוקחות) רצה למכור את מניותיו לתובעת או למי מטעמה, עסקה זו לא יצאה לפועל ו/או בוטלה מכללא, ועולם כמנהגו המשיך לנהוג. ארבוס המשיך להיות ערב בכל המקומות, ולחתום בכל המקומות כבעלי ומנהל החברה, ובר אור בהיותו רוקח המשיך לעבוד בחברה וליתן שירותי ניהול באמצעות התובעת לבתי המרקחת שהיו בבעלותו של ארבוס, ולתת דין וחשבון לבעלים, לבקש ממנו כספים, וכיוצ"ב. מר בר אור אף לא עמד על רגליו האחוריות כאשר ארבוס העביר את המניות לאחיו כדת וכדין, והלה הפך לבעל הבית החדש בחברה". "מר בר אור ידע כי כל ההחלטות הקשורות לחברה ממשיכות להתקבל על ידי ארבוס והדבר לא הפריע לו כהוא זה. הוא לא דרש ולו פעם אחת שהמניות תועברנה אל התובעת כנאמר בהסכם, לא דרש שלא לסגור את בית המרקחת כפי רצון ארבוס, לא התעניין ובטח ובטח לא התנדב לשלם את התחייבויות החברה. זו האחרונה עניינה אותו כשלג דאשתקד, ורק כשנתבע כשנה וחצי לאחר מכן העלה מן האוב בפעם הראשונה טענותיו כאן.
ו. גם בעל הבית החדש, אריה, הזרים לחברה 60,000 ₪, מינה ופיטר עובדים בא בדרישות לבר אור, חתם ערבויות וכיוצ"ב, מבלי שבר אור גילה התנגדות לכך.
ז. באשר להסכם הרכישה, טוענים המשיבים כי ההסכם כלל שני תנאים מרכזיים לרכישת המניות. האחד, תשלום 110,000 ₪ והשני נטילת כל הערבויות להתחייבויות החברה. אין חולק שהמבקשת שילמה סך של 110,000 ₪ אף שבכרטסת של המבקשת מופיע כי המבקשת זוכתה מחדש בסכום זה. כך או כך, אין חולק שהתנאי השני מעולם לא התקיים ויצחק נותר הערב היחידי לכל התחייבויות החברה, עד היום. לכך יש להוסיף, כי התנהגות הצדדים לאחר החתימה על הסכם הרכישה, מלמדת שהצדדים מעולם לא פעלו על פיו, לפי שיצחק המשיך להיות דירקטור בחברה, המשיך לחתום על הדוחות הכספיים של החברה, המשיך להיות בעל מניות בחברה והמשיך לשאת בהתחייבויות החברה לכלל הנושים והספקים. גם בר אור המשיך להתייחס ליצחק כבעל מניות ודירקטור בחברה, התייעץ עמו, בא אליו בדרישות, עדכן אותו בנעשה בחברה ואף דרש ממנו להזרים כספים לחברה.
לציין, כי יחד עם התובענה הוגשה בקשה לסעד זמני, אולם בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשה לסעד זמני עם הדיון בתובענה העיקרית.
דיון
1. ביום 28.11.2008 נכרת הסכם בין יצחק לבין החברה לבין המבקשת באמצעות גב' אורי בר אור, וכך נקבע במבוא להסכם: