9. באשר לערבויות, נקבע בהסכם (שם, סעיף 55):
"המוכר יישאר ערב, באותן ערבויות עליהן הוא חתם כלפי ספקים ו/או בגין שכירות הנכס בו מופעל העסק, זאת כנציגו של בעל המניות (משיב 3 – מ.א). הקונה יפעל להחלפת המוכר כערב על ידי המצאת ערב מטעמו. עד אשר לא תבוטלנה הערבויות שנחתמו על ידי המוכר, יהיה המוכר בעל זכויות חתימה יחיד מטעם החברה, וזאת על פי החלטת החברה. עם שחרורו של המוכר מהערבויות כאמור, תהיינה זכויות החתימה בחברה בידי הקונה ובידי המוכר כנציגו ומיופה כוחו של בעל המניות".
הנה כי כן, במסגרת הסכם הרכישה, הסכימו הצדדים שכל עוד לא בוטלו הערבויות שנחתמו על ידי יצחק, יהיה יצחק "בעל זכויות חתימה יחיד מטעם החברה".
10. בתצהירו מיום 25.4.2017, מצהיר יצחק כי "אין מחלוקת כי חברת שיר הבריאות לא העבירה על שמה את ההתחייבויות לספקים והערבויות בבנקים ובשום מקום אחר" (שם, סעיף 12).
בחקירתו, העלה בר אור טענה כאילו היה אמור לפטור את "גב' טיסל" מערבותה ולא את יצחק (ש' 15 ע' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018), אולם בהמשך העיד (שם ש' 22):
"ש. אין ספק שלא נעשתה החלפה בערבויות ויצחק המשיך להיות ערב עד היום הזה.
ת. לא נעשתה החלפה וזה נלקח בהסכם מראש".
נמצא, שלאחר כריתת הסכם הרכישה, יצחק נותר ערב להתחייבויות של החברה, ועל כן ובהתאם להוראות סעיף 55 להסכם, נותר יצחק "בעל זכויות חתימה יחיד מטעם החברה".
11. בהתחשב במסקנתי שלעיל, אין לתמוה שגם לאחר כריתת הסכם הרכישה יצחק היה זה שחתם על הדוחות הכספיים של החברה או על מסמכים אחרים של החברה ובכלל זה מכתב סיום ההעסקה של בר אור (נספח 9 לתשובת המשיבים). לציין, כי בתשובה להמרצת הפתיחה טענו המשיבים כי החברה נוהלה על ידי בר אור ובני משפחתו ויצחק "ממעט להתערב בנעשה בה" (שם סעיף 44). ממילא, אין בפעולותיו אלה של יצחק כדי ללמד שהוא נותר בעל מניות בחברה או דירקטור. אדרבא, העובדה שיצחק נותר בעל זכות החתימה היחיד בחברה, מלמדת שבניגוד לטענת המשיבים, הצדדים פעלו על פי הסכם הרכישה.
12. טענת המשיבים כאילו הסכם הרכישה בוטל, מהווה אמירה סתם שאינה נסמכת על ראיות. כך, לא הומצא מכתב ביטול מטעם המשיבים. על אלה, יש להוסיף, כי עוד בטרם נחתם ההסכם בשנת 2008, קיימה המבקשת את התחייבותה להשקיע בחברה סך של 110,000 ₪ וממילא לאחר החתימה על הסכם הרכישה לא הייתה למשיבים עילה לבטל את הסכם הרכישה. לציין, כי לא ראיתי ליתן משקל מכריע לעדותו של בר אור במסגרת הליכים שנוהלו נגד יצחק ואח' (ת"א 51262-03-14), לפי שבפרוטוקול שצורף כנספח 3 לתשובת המשיבים, לא נקבעו ממצאים ובהסכמת הצדדים הבקשה לעיקול נדחתה. כך גם לא מצאתי באמור בטיוטת הסכם שהוחלפה בין אריה לבין בר אור בקשר להצעה להעסקת בר אור כמנהל בית מרקחת במסגרת חברת י.א פארמה החזקות בע"מ (נספח 11 לתשובת המשיבים), כדי לשלול את מסקנותיי שלעיל.
13. אכן, על פי הוראות ההסכם נותר יצחק בעל זכות חתימה יחיד מטעם החברה, אולם זאת, מכוח הסכם הרכישה ולא בשל מעמדו כבעל מניות או דירקטור, לפי שכפי שפורט לעיל, המניות נרכשו על ידי המבקשת כדין והמוכר התפטר מתפקידו כדירקטור (סעיף 47 להסכם הרכישה) וחדל לנהל בפועל את החברה. משעה שמניותיו של יצחק נמכרו על פי הסכם הרכישה לא יכול היה הוא למכור את המניות לאריה, וככל שעשה כן למרות שלא נמצא הסכם למכירת מניות בכתב, אין תוקף למכירה כאמור. יצוין, כי טענה זו נטענה בתשובה להמרצת הפתיחה ובתצהיריהם של יצחק ואריה אולם המשיבים לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם, ועל כן, יש לראות את המשיבים כמי שזנחו טענה זאת.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי אין לראות ביצחק ובאריה מוכר וקונה תמי לב, לפי שיצחק היה צד להסכם הרכישה ולמרות עדותו של אריה, כאילו לא ידע על הסכם הרכישה והסתמך על מרשם החברות (ש' 26 ע' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 15.10.2018), סביר להניח שעניין זה הובא לידיעתו של אריה בטרם רכש לכאורה את המניות. תמיכה למסקנה זו, ניתן למצוא בכך שבעדותו אישר אריה ש"במסגרת הבדיקות הכלכליות" הראה לו רו"ח שוורצמן סכום הקרוב ל – 110,000 ₪ (שם, ש' 23 ע' 12). עוד אישר אריה בעדותו: "הוא אמר לי במהלך הזמן שהיו דיבורים אבל המניות שלו" (שם, ש' 20 ע' 16). דהיינו מבחינת אריה צריכה הייתה "להידלק מנורה אדומה" המחייבת בדיקה במרשם בעלי המניות בחברה ולא להסתפק ברישומי רשם החברות, שאינם מהותיים אלא הצהרתיים בלבד. לכך יש להוסיף, כי בחקירתו אישר אריה שמדובר בהסכם בעל פה והוא לא הכחיש שלא שילם כל תמורה בעד המניות (שם, ע' 14), וגם בכך יש כדי לעורר חשד. לציין, כי בהמשך טען אריה שהזרים לחברה הלוואה בסך 60,000 ₪ (שם ע' 14).
14. נוכח מסקנותיי עד כאן ובהתחשב בסעד ההצהרתי המבוקש, איני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים באשר לאופן בו נוהלה החברה או לטענות הצדדים באשר לכספים שהושקעו או הוצאו מקופת החברה על ידי מי מהצדדים.
15. אשר לסעד המבוקש בסעיף א לפרק הסעדים שלעיל, נראה כי נוכח האמור לעיל, אין כל מניעה להצהיר כמבוקש.
16. אשר לסעד המבוקש בסעיף ב לפרק הסעדים שלעיל, נראה כי נוכח האמור לעיל, אף אם יצחק אינו דירקטור בחברה (ראה סעיף 47 להסכם הרכישה), הוא נותר בעל זכות חתימה יחיד בשם החברה, ומתן הסעד המבוקש עלול ליצור מצג לפיו נשללה מיצחק זכות החתימה, ועל כן, איני רואה לנכון להיעתר לסעד המבוקש כלשונו.
17. אשר לסעד המבוקש בסעיף ג' לפרק הסעדים שלעיל. סעיף 5 (א) לחוק השליחות, התשכ"ה – 1965, קובע:
"השליחות חלה – באין הגבלה בהרשאה – על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות, אולם אין היא חלה – באין הרשאה מפורשת לכך – על הליכים לפני בית משפט, בית דין או בורר, ולא על פשרה או ויתור או פעולה בלי תמורה".
סמכותו של יצחק לחתום בשם החברה, אינה מכוח היותו בעל מניות או דירקטור בחברה, אלא מכוח הוראות סעיף 55 להסכם הרכישה לפיו מונה על ידי החברה לחתום בשמה. סעיף 1 (א) לחוק השליחות קובע: "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". בהתאם, יש לראות את יצחק כשלוח לעניין החתימה בשם החברה, עליו חלות הוראות סעיף 5 (א) לחוק השליחות, אשר בהעדר הרשאה מפורשת, מגבילה את תחולת השליחות על הליכים לפני בית משפט. נוכח כל אלה, מקובלת עליי טענת המבקשת, לפיה ככל שמדובר בהגשת תביעה לבית המשפט נדרשת החלטה מפורשת המסמיכה את יצחק להגיש תביעה בשם החברה, ובהעדר הרשאה כאמור, יצחק לא היה מוסמך להגיש תביעה בשם החברה. על כן יש להיעתר לסעד המבוקש בסעיף ג' לפרק הסעדים שלעיל. הוא הדין באשר לסעד המבוקש בסעיף ד ו – ה.
18. בתשובתם להמרצת הפתיחה ובסיכומיהם טענו המשיבים כי יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות או שיהוי כבד. דיני ההתיישנות חלים על יחסי נאמנות ובמקרה כזה מועד התגבשות העילה הוא המועד בו מסתיימים יחסי הנאמנות או כאשר נודע לנהנה כי הנאמן הפר כלפיו את חובותיו כנאמן (ראה אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה אחת עשרה בע' 188). נוכח מסקנתי לפיה לאחר כריתת הסכם הרכישה נהגו הצדדים בהתאם להוראות הסכם הרכישה "כלל העובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד" נוצרו במועד בו הוגשה התביעה בשלום ובה התנער יצחק מהסכם הרכישה ומזכותה של המבקשת כבעלת מניות בחברה, דהיינו מיום 22.11.2015 או מיום המצאת התביעה בשלום למבקשת. כך או כך, נראה כי טרם חלפה תקופת 7 שנים להתיישנות התובענה ואף לא ניתן לומר שמדובר בשיהוי כבד בהגשת התובענה, לפי שהעובדה שיצחק נותר בעל זכות חתימה בשם החברה היא ביטוי לקיום הוראות סעיף 55 להסכם הרכישה, ואין לראות בכך חוסר תום לב או מצג מצד המבקשת כאילו "מר ארבוס הוא דירקטור ומנהל מוסמך".
סוף דבר
אני מקבל את התובענה, בעיקרה ומצהיר כאמור בסעיפים א', ג', ד, ה ו – ו לפרק הסעדים שלעיל.
משיבים 2, 4 ו – 5, ישלמו למבקשת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 37,000 ₪. כן יישאו הם באגרת בית המשפט ששילמה המבקשת.
מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים
ניתן היום, ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
מגן אלטוביה