11. הכרעת בימ"ש קמא נעשתה במקרה דנן על בסיס חומר הראיות (הסכם השכירות), הוראת הדין (סעיף 22) והפסיקה (ע"א 15/87 מדינת ישראל נ' וייס, פ"ד מה (1) 342).
בימ"ש קמא נימק מדוע בנסיבות העניין תנאי בדבר תשלום בסך של 40,000 ₪ כדי לאפשר למשיב להשתחרר מהסכם השכירות, אינו בגדר תנאי סביר.
בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות, לקח בחשבון את השיקולים הרלוונטיים והגיע למסקנה ולפיה אין מדובר בתנאי סביר ויש לקבל את תביעת המשיב ולהורות על השבת תשלום "הפיצוי" בגין העזיבה המוקדמת לידי המשיב.
בימ"ש קמא נימק הכרעתו ולא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות במסקנתו.
12. לסיכום:
א. לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
ב. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.
ג. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ד. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.
אביגיל כהן