האם התובעת היתה רשאית להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת
195. לטענת הנתבעת, התובעת הפרה את ההסכם עימה כאשר ביטלה את ההסכם עימה והפסיקה לספק לה בקבוקים.
196. לטענת התובעת, כאמור בתצהירו של איציק שלא נסתר, ביום 14.1.14 הוא פנה בהודעת דוא"ל למנכ"ל הנתבעת ודרש לתאם מולו את הפקדת השיקים שהיו ברשות התובעת וכן דרש שיקים לתשלום בגין הסחורה שסופקה בחודשים אוגוסט וספטמבר 2014.
197. ביום 21.10.14 שלח מנכ"ל הנתבעת דוא"ל לתובעת ובו הודיע כי השיקים מוכנים. התובעת לקחה את השיקים שזמן פירעונם 1.11.14, 1.12.14 ו-1.1.15. והסחורה סופקה לנתבעת, בטרם נפרעו השיקים.
198. ביום 1.11.14 הפקידה התובעת בבנק את השיק שזמן פירעונו 1.11.14, אולם השיק חולל עקב ביטולו על ידי הנתבעת. התובעת הודיעה לנתבעת כי אם לא יוסדר התשלום, לא ניתן יהיה להמשיך ולספק לה סחורה.
199. ביום 18.11.14 התקיימה פגישה בין הצדדים ובפגישה זו טענה הנתבעת כי מגיעים לה זיכויים בשל בקבוקים פגומים שסופקו לה, אם כי באותה פגישה ביקשה שהתובעת תמשיך לייצר עבורה בקבוקים.
200. התובעת דחתה את הטענות לגבי הפגמים, שכן לא שהוצגה לה כל הוכחה בדבר קיומם והודיעה לנתבעת, כי באם לא ישולם החוב בהקדם, היא תאלץ להפסיק את פעילות הייצור.
201. לטענת התובעת, הנתבעת הוציאה מסמך שכונה "סיכום פגישה", אשר לא שיקף את הנאמר בפגישה, וביום 26.11.14 שלחה התובעת לנתבעת מייל נוסף עם דרישה להסדיר את החוב הפתוח שאם לא כן, לא תוכל להמשיך בייצור. על מייל זה השיבה הנתבעת במייל מיום 26.11.14, ובו הודיעה כי היא מסרבת לשלם את החוב נוכח טענותיה.
202. ביום 30.11.14 שלחה הנתבעת מכתב נוסף ובו העלתה טענת קיזוז. בעקבות טענה זו שלחה התובעת לנתבעת ביום 11.12.14 הודעת דוא"ל, בה דחתה את טענת הקיזוז.
203. ביום 25.12.14 התקיימה פגישה נוספת בין איציק לבין טמיר ובפגישה זו הודיעה הנתבעת כי אין לה כוונה לשלם את החוב הפתוח וכי היא עוברת לעבוד עם יצרן אחר, ובכך הסתיימו היחסים המסחריים בין הצדדים.
204. לאור האמור לעיל, עולה כי הנתבעת סירבה לשלם לתובעת את תמורת הבקבוקים שכבר סופקו לה, וזאת עקב טענת הקיזוז שהעלתה.
205. השאלה הנשאלת הינה, האם חייבת התובעת להמשיך ולקיים את חיוביה לפי החוזה, כאשר הצד השני הפר ועודנו מפר את התחייבויותיו שלו.
206. סעיף 43א(3) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע:
"(א) המועד לקיומו של חוב נדחה –
(1) אם נמנע הקיום במועדו מסיבה תלויה בנושה - עד שהוסרה המניעה;
(2) אם תנאי לקיום הוא שיקויים תחילה חיובו של הנושה - עד שקויים אותו חיוב;
(3) אם על הצדדים לקיים חיוביהם בד בבד - כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו."
207. מקובל להבחין בין שלושה סוגים של חיובים: חיובים עצמאיים, חיובים מותנים וחיובים מקבילים, כאשר במקרה שבפני מדובר בחיובים מקבילים.
208. כותבת על כך ג. שלו בספרה "דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה)" בעמ' 455-456 כדלקמן:
"מעצם טיבו כולל כל חוזה חיובים חוזיים. בחוזה הדדי (סינאלגמטי) מוטלים על שני הצדדים חיובים, ומולם ניצבות זכויות חוזיות....חיובי הצדדים בחוזה הדדי יכולים להיות עצמאיים זה מזה, מותנים זה בזה או שלובים זה בזה....
"חיובים שלובים (אשר יש המכנים אותם "חיובים מקבילים") הם חיובים נגדיים בחוזה הדדי אשר הדין קבע שיש לקיימם בד בבד....סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים הכללי קובע במשפטנו את דין השילוב. סעיף זה מאפשר לצד לחוזה הדדי לדחות ולעכב את הקיום מצידו, עד שהצד שכנגד יהיה מוכן לקיים את חיובו....כאשר צד לחוזה עושה שימוש בזכות לדחות את קיום חיובו כל עוד אין הצד השני מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו, הוא מפעיל סעד עצמי, הניתן להפעלה אוטונומית ומיידית."
"בחוזה שחיוביו שלובים זה בזה אין צד אחד חייב לקיים את חיוביו קודם שהצד האחר יהא נכון לקיים את חיוביו שלו. לא נדרש קיום בפועל, באשר דרישה כזו היתה מביאה לידי מעגל שוטה שיסכל את קיום החוזה."
209. בע"א 765/82 משה אלתר נ' יחזקאל אלעני (פורסם בנבו, מיום 21.06.84) נקבע בעניין חיובים שלובים כי:
"במובן מסוים החיובים השלובים אינם אלא סוג של חיובים מותנים, אך בשל אופיים המקביל והשלוב, יש תמיד הדדיות המעוגנת בתנאים שמילויים הוא בגדר חיוב של הצדדים לחוזה. הווה אומר, החיובים ההדדיים קיימים ותקפים, וההתנאה אינה מופנית להשתכללותו של חיוב, אלא השפעתה אך על חובת הדדיות בביצוע החיובים. לצד קיום החיוב צמחה ההכרה בנכונות לקיים חיוב, כאחת מצורות הקיום של החיוב השלוב, כפי שנאמר: "מקום בו על שני צדדים או יותר, לקיים חיובים מקבילים, אין האחד יכול לתבוע את רעהו בשל הפרתו של החוזה אלא אם קיים - או לפחות היה נכון לקיים - את חלקו הוא בחיובים המקבילים" .....עיקרו של דבר, להבדיל מחיובים מותנים רגילים, הרי נוסף כאן אלמנט חשוב, והוא, חובת קיום חיובי הצדדים בו-זמנית, בגדר "טול לי ואטול לך" באותו מעמד."
210. לעניין חיובים שלובים עוד נקבע בה"פ 32100-04-10 דסאו נ' ברוך ואח' (פורסם בנבו, מיום 22.7.10):
"כך, שעה שמדובר בחיובים שלובים (או מקבילים), מורה סעיף 43 (א) (3) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") כי צד אחד לחוזה (החייב) רשאי לעכב את ביצוע חיובו, כל עוד הצד השני (הנושה) אינו מוכן לקיים את חיובו-שלו. במילים אחרות, הנושה אינו יכול לטעון כי דחיית ביצוע חיובו של החייב, מהווה הפרה של החוזה. טעמו של דבר הוא שכל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את חיובו, זכאי החייב לדחות את ביצוע התחייבותו. בנסיבות שכאלה, החיוב המקביל אינו משתכלל והחייב פטור מחובתו (ראו שלו ואדר דיני חוזים 120 ה"ש 46 (2009)). עם זאת, אם נכון הנושה לקיים את חיובו ואילו החייב אינו נכון לקיים את המוטל עליו, עולה התנהגותו של האחרון כדי הפרת החוזה (ראו ע"א 6276/95 מגדלי באך נ' חוזה, פ"ד נ (1) 562, 568 (1996); ע"א 204/91 זרי נ' זרי, פ"ד מו (3) 552, 556 (1992))."
211. בת"א 13600/04 סמל דורון נ' גרינבאום דורון (פורסם בנבו, מיום 22.5.08) נקבע כי:
"במקרה שלפני שני הצדדים טוענים כי ההסכם הופר על ידי הצד האחר. ישנם מקרים של חיובים מותנים, בהם אין הצד הנפגע יכול כלל לקיים את התחייבותו הוא, כל עוד לא קוים חיובו של הצד שכנגד, אפילו רצה בכך (ע"א 368/83 מסיקה ואח' נ. ועקנין ואח' פ"ד מ(2) 477 בעמ' 480). ישנם מקרים אחרים, וזה המקרה שלפני, בהם יוכל הצד הנפגע, תיאורטית ומעשית, לקיים את חיובו, אלא שאין לדרוש ממנו בנסיבות העניין לעשות יותר מאשר לתת ביטוי לנכונותו לקיים את החיוב (ראה: ע"א 674/83 דניאלה ס.א. חברה זרה נ' "גד שט" שותפות פ"ד מא (4), 113 עמ' 125 – 126)."
212. ניתן גם ללמוד מתא"ק 16342-10-09 ס.ד.מ לסביבה 2006 בע"מ נ' מועצה מקומית כפר יאסיף (פורסם בנבו, מיום 5.4.2012):
"מטיבם וטבעם של דברים, מתן השרות ותשלום התמורה כמוסכם בין הצדדים, הינם חיובים שלובים ועל כן לא ניתן לבקר את החלטת התובעת להפסיק את איסוף ופינוי האשפה אור ליום 20.10.08 לאחר חודשים ארוכים של מתן שרות ללא תמורה. ניתן אפוא לקבוע כי הנתבעת היא זאת אשר הפרה באופן יסודי את ההסכם שבין הצדדים. על אף זאת נראה שהתובעת נזהרה מנקיטת צעד חריף של ביטול ההסכם בעקבות ההפרה ובחרה בצעד מתון יותר של הפסקת השרות עד למציאת פתרון, בעיתוי רגיש של ערב בחירות מוניציפאליות, צעד שלא היה מקובל על הנתבעת אשר הודיעה לתובעת כי היא מפסיקה את עבודת התובעת בתחומה. מקובלת עלי עמדת התובעת כי האחריות להפרת ההסכם מוטלת לפתחה של הנתבעת."
213. לאור כל המפורט לעיל, התחייבותה של הנתבעת לשלם בגין המוצרים והתחייבותה של התובעת להמשיך ולספק בקבוקים הם בגדר חיובים שלובים, ואין לצפות מהתובעת להמשיך ולספק סחורה לנתבעת כאשר היא אינה משלמת עבור הסחורה כמוסכם ואף מודיעה במפגיע כי אין בכוונתה לשלם, שכן לא יעלה על הדעת כי התובעת תמשיך לספק סחורה לנתבעת המסרבת לשלם עבור הסחורה שסופקה לה.