ההסבר לכך ניתן בדב"ע (ארצי) לא/5-2 יוסף כהן - עיריית ירושלים, [פורסם בנבו] פד"ע ג 169 (1971) (להלן: "פסק הדין בעניין יוסף כהן") לפיו גמול שעות נוספות אינו נכנס לגדר סעיף 9 או 10 אלא משולם בשילוב שני הסעיפים האמורים באופן שלא ניתן לומר כי "נקבע מועד לתשלומו". יצוין, כי בית הדין הארצי לעבודה סמך ידיו על הסבר זה אך לאחרונה בפסק הדין בעסק (ארצי) 41472-06-16 ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת חיפה נ' אוניברסיטת חיפה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 24.4.18).
37. על יסוד הרציונל שבבסיס פסק הדין בעניין יוסף כהן ניתן להוסיף, כי אף תשלומים בגין ימי מחלה, ימי חופשה, ארוחות צהרים ועמלות נכנסים לגדר תקנות הגנת השכר, כאשר לעניין התחולה על העמלות, הדבר אושר בשורה של פסקי דין (וראו בין השאר ת"צ 45467-09-15 חיים כהן ואח' נ' איי.די. איי חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21.5.18) וכן ע"ע 1194/01 עגיב נ' המגן חברה לביטוח, [פורסם בנבו] פד"ע מ 241 (ניתן ביום 11.2.04), שאושר בבג"צ 3512/04 שזיפי נ' בית הדין הארצי, פד"י נט (4) 70 (ניתן ביום 29.12.04)). תימוכין נוספים לכך ניתן למצוא ב"הנחיה לאכיפה פלילית של חוק הגנת השכר – תיקון 24" שנערך על-ידי המחלקה המשפטית של משרד הכלכלה בשנת 2009 כפי שהובאה בפסק דין קסטרו באזורי:
"המועד לתשלום השכר הינו המועד שנקבע בסעיפים 9 עד 13 לחוק ועל כן ייתכן כי רישומים כגון גמול שעות נוספות או פרמיות (תשלומים על פי דיווח) יופיעו בתלוש שלאחר החודש שבו ניתן תלוש השכר המשקף את התשלום בעד שעות העבודה הרגילות. לכן, במידה ובתלוש נרשמה התקופה הקלנדארית שבגינה משולם השכר, והתשלום עצמו כלל משכורת בסיס נכונה לחודש זה, אך לא כלל דיווח לתשלומים משתנים לחודש זה (כגון שעות נוספות, מחלה, חופשה וכיו"ב) אך כן כלל דיווח נכון ומלא לתשלומים משתנים אלו לחודש עבור החודש הקלנדארי הקודם לחודש שבגינו משולם השכר (ולא לחודש שבינו משולם השכר) – אזי אין בעצם הרישום הזה עבירה, ואין לנקוט הליכים פליליים אלא בעקבות חשד לא אמיתות הרישום" [ההדגשה אינה במקור, ס.ק.].
הנה כי כן, אם נותר ספק בדבר תקינות ביצוע התחשבנויות לגבי רכיבים משתנים על-ידי הנתבעת בחודש לאחר מסירת התלוש בעד ביצוע שעות עבודה רגילות לאותו חודש, הרי שהנחיית משרד הכלכלה מבהירה כי מדובר בנוהל תקין ועל כן, יש לדחות את טענת התובע בהקשר זה.
38. לפי טענתו השניה של התובע בפרק זה, הנתונים שנרשמו בתלושי הנתבעת לא שיקפו את שעות העבודה בפועל. כתימוכין הביא התובע בכתב תביעתו שלוש דוגמאות אשר לטענתו מצביעות על אי-סדרים בשעות הרשומות בדו"חות הנוכחות. יוער כבר עתה, כי דוגמאות אלה לא היו מובנות וזכרן לא בא בהמשך ההליך, לא בתצהיר התובע ולא בסיכומיו. על כן, יש לקבוע כי טענות אלה נזנחו על-ידי התובע.
39. מעבר לנדרש יוער, כי עדת הנתבעת גב' טנצר העידה בפרוטרוט בדבר הנהלים שהנהיגה הנתבעת בקשר לרישום שעות העבודה: קיומו של שעון נוכחות אלקטרוני, החובה להעביר כרטיס בכל כניסה ויציאה, העברת דו"חות הנוכחות לעובדים מבעוד מועד תוך מתן אפשרות לערוך תיקונים וכן העובדה כי התובע מעולם לא הלין על אי-סדרים כאלה או אחרים בעניין התלושים ודו"חות הנוכחות, זאת על אף שתחומי אחריותו כללו עיסוק בשכר עובדי מחלקתו. אף בהקשר הזה מצאתי עדותה אמינה ולכן ניתן לקבוע כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להוכחת פיקטיביות הדו"חות והתלושים.
40. אשר על כן ולאור האמור לעיל נמצא, כי יש לדחות את התביעה לסעד מכוח חוק הגנת השכר.