83. כאמור, המדינה לא פעלה לשיקום האתר. הדעת נותנת כי שיקום האתר בסמוך לאחר סילוק ידם של הנתבעים בשנת 2004 היה כרוך בעלויות נמוכות יותר מהעלויות המפורטות בחוות הדעת של מר אבנון, עליה נסמכת התביעה. הדעת נותנת כי מצבו של האתר באותם ימים היה טוב יותר, לפני ההטמנה הפיראטית, פעילות הנברנים להוצאת מתכות והיווצרות בעירות פנימיות בקרקע. בכך הפרה המדינה את חובת הקטנת הנזק.
84. לא אוכל לסיים את פסק הדין מבלי להעיר, כי התמונה שנגלתה לעיני בהליך המשפטי מטרידה מאוד. עולה ממנה כי במשך שנים, המקרקעין השייכים למדינה ומצויים בחזקתה מהווים מטרד מסוכן. במקרקעין מתבצעת הטמנה פיראטית של פסולת ופעילות ערה של גנבי מתכות. האתר נטוש ופרוץ, אינו מגודר באופן מספק ואין עליו שמירה. הפסולת באתר בוערת בבעירה פנימית, דבר הגורם לריחות צחנה כבדים ולהתמוטטות של פני השטח. חמור מכך הוא החשש מפני התלקחות של ביו-גז, דבר שעלול להוות סכנה של ממש, בשל תשתיות גז טבעי ודלק שנמצאות בקרבת מקום. מטרידה בעיני העובדה כי חרף היות האתר מפגע בטיחותי, סביבתי ובריאותי, המדינה הפנתה את משאביה רק להליך המשפטי נגד הנתבעים - אותו יזמה כשבע שנים לאחר סילוק ידם מהאתר והשבת החזקה בו למדינה - ולא עשתה דבר לכיבוי הבערות ולשיקום השטח, בהתאם לחובתה כלפי הציבור. יש לקוות כי הגורמים הרלוונטים יתנו דעתם לכך וכי שיקום האתר יתבצע במהרה.
סוף דבר - אני מורה על דחיית התביעה נגד נתבע 2.
התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 50,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג אדר א' תשע"ט, 28 פברואר 2019, בהעדר הצדדים. תוקן על פי החלטה מיום 6.3.2019.
גאולה לוין