מר דוד הוסיף והצהיר כי ניתן לשקם את האתר ללא הוצאה כספית כלשהי למדינה. לדבריו, לאור החומר הקיים במטמנה ניתן לשקם את כל האתר בהתליך של מיחזור החומר שהוטמן, בדרך של גריסה, מיחזור ושיווק החומר הגרוס. בתהליך כזה, הזכיין אף יהיה מוכן לשלם למדינה כספים עבור השיקום. כיום, לדבריו, יש דרישה לחומר הגרוס, במיוחד לצורך בניית הנמל החדש באשדוד. מר דוד הצהיר כי חברתו יכולה, מוכנה ומסוגלת לבצע שיקום האתר בדרך זו, ללא הוצאה כספית כלשהי למדינה, תוך עמידה בתנאי המשרד להגנת הסביבה ותוך העמדת בטחונות כמקובל.
80. בעדות של צביקה דוד בבית המשפט הוא הדגיש כי קיימת הזדמנות מאקרו-כלכלית לשקם את האתר מחד, ולספק חומר לבניית נמל אשדוד מאידך, ובכך לחסוך מיליון טון של כרייה וחציבה והובלת החומר מגב ההר אל נמל אשדוד (עמ' 187 לפרוט' מיום 5.4.2017). לדבריו, כשפנה לרשויות לקדם את הרעיון, הובהר לו שהעניין נמצא בהליך משפטי.
81. המדינה לא הביאה ראיות לסתור את עדותו של צביקה דוד אודות האפשרות לשקם את האתר בדרך של מיחזור, תוך ניצול הפוטנציאל הכלכלי והסביבתי שטמון בכך. היא לא התייחסה לתהליכי שיקום עדכניים להיום, עם ההתקדמות בנושא המיחזור, והתבססה על חוות דעת משנת 2011.
בניגוד לחוות הדעת של מר אבנון, שמתבססת על אומדנים והשערות (ר' עדותו של מר אבנון, עמ' 48 לפרוט' מיום 28.6.2015), מר דוד העיד על עלויות ממשיות של כיבוי בעירות. בין השניים קיימים פערים משמעותיים מאוד.
כאמור, המדינה לא הביאה נתונים לסתור את עדותו של צביקה דוד ולא הציגה שום נתונים לגבי עלויות כיבוי ושיקום בהם נשאה בפועל, באתר זה או באתרים דומים אחרים.
יש לזכור שמלבד תשלום עבור סקר בעירות, המדינה לא שילמה דבר. המדינה לא ביצעה כיבוי בעירות ושיקום של האתר. התביעה אינה מושתתת על כספים שבפועל המדינה הוציאה לטובת טיפול במפגעים הקיימים באתר ושיקומו. בכך מגיעה אני לעניין אי הקטנת הנזק.
82. חובתו של הניזוק היא לעשות להקטנת נזקו (סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א-1970). נטל זה נקלט גם בדיני הנזיקין (ר' ע"א 252/86 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(4) 45, 51). הניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק, אך עליו לעשות את שצפוי שאדם סביר יעשה להקטנת נזקו (רע"א 868/17 שוהם אבן נ' רחל שוקר (ניתן ביום 23.2.2017). נטל זה מוטל על הניזוק גם מתוך התחשבות באינטרסים של המזיק, מהם הוא אינו רשאי להתעלם.
המחשה של העיקרון, שיפה גם לענייננו, מצויה בדברי כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 2063/16 הרב יהודה קליק נ' משטרת ישראל (ניתן ביום 19.1.2017):
"מבחינה זו דומה המבקש למי שמים שמקורם בדירת השכן חודרים לדירתו, ותחת לנסות ולעצור את מלכם על-ידי סגירת הברז הראשי, הוא יושב באפס מעשה אל מול הנזק ההולך ומתעצם, בהנחה כי בסופו של יום יפסק לו פיצוי הולם בגין מלוא הנזק. ברי כי אין להשלים עם הילך זה של הניזוק הפוטנציאלי, ותביעתו על מלוא הנזק תידחה נוכח מחדלו הזועק שבאי הקטנתו".