58. אין המדובר גם בסכום זניח ויתרה מכך, גם אם לא היה מדובר בסכום משמעותי יש לפעול לפי העיקרון כי הסכמים יש לכבד. כאמור, במועד מכתב ההתראה סכום החוב עמד על סך של 20,000 ש"ח, כעשירית מסכום דמי השכירות. במועד מכתב הביטול הראשון, עמד כבר הסכום על סך של 220,000 ש"ח ובמועד הגשת התביעה עמד הסכום על סך של 240,000 ש"ח. מכאן, שלכל המאוחר ביום הגשת התביעה אין חולק כי לא היה מדובר בסכום זניח.
59. אכן, דרישת התובעות לפינוי המושכר בתקופת זמן של כחודש ימים, הייתה מענה תקיף להפרת החוזה, לא כל שכן שעה שעסקינן במושכר מסחרי כבענייננו, על כל המשתמע ובכלל כך, התחייבויות כלפי צדדי ג', פרנסת כלל משפחות העובדים וכיוצ"ב. עם זאת נדמה כי בנסיבות ולאור עמדת הנתבעת במכתב התשובה מיום 3/12/2017 בו הביעה האחרונה את עמדתה כי לשיטתה עליה לשלם דמי שכירות מופחתים, נראה כי "הפוסל, במומו פוסל" וכי שאלה לא פחות לגיטימית הינה שאלת תום ליבן של הנתבעים.
במבחן התוצאה – חלפה כשנה והנתבעת עודנה מחזיקה במושכר, וזאת, מבלי לשלם את דמי השכירות. יתכן אפוא שהתובעות לא היו תקיפות דיין. מכל מקום, אין פסול שדבק בהן בשל חוסר תום לב.
מועד הפינוי
60. הגעתי אפוא כדי המסקנה כי הנתבעת הפרה את חוזה השכירות הפרה מהותית המקנה לתובעות את הזכות לביטול חוזה השכירות וכי חוזה השכירות בוטל כדין.
61. שאלה נפרדת עניינה במועד הפינוי ובהתייחס אליה יש ליתן את הדעת לעובדה כי הנתבעים יידרשו לשהות על מנת למצוא מקום חליפי; כי מדובר בפרנסה של משפחות רבות; כמו גם בהתקשרות עם צדדי ג'; ובמידה מסוימת גם לציפיית הנתבעים לשהות ממושכת במושכר.
62. אכן, מחד, אין ליתן לנתבעים ליהנות מדרך התנהלותם ואין גם להוסיף ולפגוע בתובעות. עם זאת ומאידך, ההשלכות של פינוי המושכר חורגות מגדר הסכסוך שבין הצדדים, סכסוך שהתרופה לו תהא בסופו של דבר כספית.
63. תוצאת האמור אני סבורה כי יש ליתן לנתבעת שהות לפינוי, על מנת שתוכל להיערך לו כנדרש. משכך אני קובעת את מועד הפינוי ליום 15/9/19.
64. בתוך כך אני דוחה את הטענה לפיה מכיוון שהוגשה תביעה לתשלום דמי שכירות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, יעיל וצודק לא לפנות את הנתבעים מהמושכר. ככל שהיו הנתבעים משלמים את דמי השכירות כנדרש מהם בחוזה השכירות, ממילא הייתה מתייתרת התביעה בבית המשפט המחוזי, כמו גם התביעה שבפניי. טענה זו איננה אלא ניסיון להחזיק את המקל משני קצותיו.