64. אף בעניננו, לא מצאתי כי נפלו פגמים בחקירה היורדים לשורשה ופוגעים בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.
הגנה מן הצדק
65. ארבע הן טענות הנאשמים המקימות להם, לטענתם, הגנה מן הצדק, אדון בהן להלן. הראשונה שבהן, ענינה שרשרת פגמים ומחדלים חמורים, כלשונם של הנאשמים, בניגוד לכללי מינהל תקין (ר' סעיפים 118-111 לסיכומי הנאשמים). טענת הנאשמים כוונה כלפי אי מסירת מלוא החומר הראייתי לנאשמים. ואולם, כפי שציינתי מוקדם יותר בהכרעת הדין, לא מצאתי כי נפלו פגמים היורדים לשורשו של ההליך ופוגעים בתחושת הצדק.
66. אזכיר, כי בענין שגיא חיה וולף קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי המפקחים של רשות ההגירה והאוכלוסין חרגו מהוראות הנהל והכניסה לחצרי המשיבה לוותה בפגיעה בפרטיות וללא שהנוכחים בבית הוזהרו כנדרש, ואף על פי כן לא מצאת בית הדין הארצי לעבודה לפסול את הראיות שהושגו חרף החריגה מהנוהל. וכך נקבע:
"בענייננו, נראה כי מחד המפקחים לא פעלו בזדון במטרה לפגוע בזכויותיהם של המשיבים, ולשיטתם אף ניסו לצמצם ככל האפשר את הפגיעה במשיבים, ומאידך כאמור, המפקחים חרגו באופן ניכר מהוראות הנוהל בו הם מחוייבים, ופרצו לבית המשיבים ללא מתן אזהרה. בשלב זה, ולאור הודעות המשיבים בחקירה, החלטנו להשאיר בצריך עיון את שאלת קבילות הראיות שהושגו באמצעות הכניסה לבית המשיבים. עם זאת, ובלי קשר לשאלת קבילות הראיות, אנו סבורים שיש להתחשב בפגמים שנפלו בעבודת המפקחים, בשלב גזירת עונשם של המשיבים".
67. בעניננו, ככל שהיתה פגיעה בהליך איסוף הראיות הרי שמדובר בפגיעה קלת ערך שאין בה כדי לפגום בראיות שהושגו ו/או בכללי מינהל תקין.
68. טענתם השניה של הנאשמים היא, כי המאשימה נמנעה מלהמציא לידיהם את מלוא חומר החקירה (ר' סעיף 120 לכתב האישום). הנאשמים מכוונים דבריהם לטענה, כי ברשות המאשימה נמצא תעוד חזותי של הביקורת, לאור עדותה של גב' לאדני, אלא שזה לא הועבר לידי הנאשמים. ואולם, כפי שציינתי קודם לכן, מאחר ולא צוין בדו"ח הפעולה ובאינדקס שבוצע תעוד חזותי, ומאחר ולא קיים נוהל המחייב ביצוע תעוד חזותי ואף הטכנולוגיה אינה מאפשרת זאת, שוכנעתי כי נפלה טעות מלפני הגב' לדאני אשר סברה כי הביקורת בעינננו לוותה בתעוד חזותי.
69. טענת השלישית של הנאשמים היא, כי "בחינת הדברים במקרה דנן ובפרט האישום הנוגע לעובד המצויין בסעיף 4א' (פישאי – י.ז.ג) לכתב האישום מלמדת כי עסקינן בזוטי דברים" (ר' סעיף 124 לסיכומי הנאשמים). עוד מציינים הנאשמים כי הוכח כי פישאי כלל לא עבד אצל הנאשמת (ר' סעיף 127 לסיכומי הנאשמים). ואולם, כפי שקבעתי מוקדם יותר, הנאשם עצמו ואף מר נחום, הודו כי פישאי הועסק על ידי הנאשמים יום אחד או יומיים.