בפועל סיכום העבודה נערך ביום 2.4.14 בפרוטוקול בו היה שותף מטעם העירייה יוסי טל. מסמך זה לא מתייחס במפורש להצעת המחיר ומצין רק כי העלות היא 180,000 ₪ וההכנסות הן מהעירייה 100,000 ש"ח, קרלסברג 70,000 ₪ והשתתפות תלמידים 30,000 ₪. בסיפא מסמך זה נקבע כי נושא התשלום יסוכם על ידי התובע ומר גיאת ביידוע של מר טל. במסמך נוסף שערך התובע וצורף לאותו פרוטוקול, הבהיר לקרן כיצד ערך את התמחור המגיע לסך של 189,400 ₪.
מכל האמור לעיל עולה כי עלה בידי התובע להוכיח כי נקשר הסכם בינו לבין העירייה, למרות הפגמים בדבר עריכתו שמשמעותם תידון בנפרד. לעירייה היה ברור מה טיבו של המיזם ומה שיעור השקעתה, ואף עדכנה התחייבות זו בתקציבה. אמנם אין משמעות הדבר כי התקציב ינוצל, אולם פירוט התקציב מתייחס במפורש למיזם זה (לא כפי שטענה הגזברית מטעם הנתבעת) ועובדה זו מעידה כי המיזם היה על דעת ראשי העירייה.
11. אשר לשאלה האם היה על העירייה להסדיר את מלוא התשלום מול התובע או שמא היה על הקרן לשלם את חלקה במישרין לתובע, מעדותו של מר גיאת עלה כי מבחינת הקרן היה ברור שקיים חוזה מול התובע מטעם העירייה. גם עדי הנתבעת לא ידעו להסביר מה חלקה של הקרן ומדוע העירייה ביקשה לחזור אל הקרן בהודעה לצד שלישי, אשר נדחתה לבקשת העירייה. למרות שמהמסמכים משתמע כי הקרן משלמת את חלקה במישרין לתובע, חלקה של הקרן הסתכם בסופו של יום בהתחייבותה לגייס תורם, עד לסכום המרבי שהוסכם.
גם מראיות העירייה לפיהן עולה כי התרומות עברו אליה, תוך שהקרן מקבלת תקורה, משתמע כי היה על העירייה להסדיר את ההסכם מול התובע ולכן נושאת היא במלוא הסיכון הכלכלי כנגדו. הסתבר מהראיות כי היום הקשר של מעבר תרומות דרך הקרן וקבלת התקורה על ידה זכה לביקורת מבקר המדינה עוד בשנת 2010 ולאור עמדת הגזבר בשנת 2014, נמנעה הקרן מלדרוש את התקורה שסברה כי זכאית היא מגיוס התרומה למיזם זה. עוד עלה מעדותה של ממלאת מקום הגזברית, גב' אוחנה, כי היום רוב עובדי הקרן נקלטו בעירייה או בחברה העירונית וממשק העבודה עם הקרן כמעט הסתיים. עובדות אלו, יחד עם וויתור העירייה על ההליך כנגד הקרן, מלמדות כי העירייה מנועה מלטעון כי לכל היותר אחראית היא כלפי התובע רק למחצית תביעתו. כפי שיובהר להלן, למסקנה זו אין משמעות אופרטיבית לאור שיעור התמורה שמצאתי כי התובע זכאי לקבל.
המחדלים ההדדיים של הצדדים באי עריכת הסכם
12. בעדותו ניסה התובע להוכיח כי העירייה נוהגת במשך השנים להתקשר איתו ללא שום הסכם, ולעיתים תוך הוצאת הזמנות עבודה בדיעבד. התובע אישר כי עובד עם רשויות אחרות וגם שם לא תמיד יש לו חוזה, אולם ברוב הרשויות טוען כי ההזמנות מגיעות טרם ביצוע העבודה. טענה עובדתית זו של התובע לא נטענה בתצהיריו ולא הוכחה, וגם במסמכים שהגיש בנוגע להזמנות עבודה אחרות (ת/1) יש בהן אישור של אגף רכש וגזבר. על כן טענה זו לא מוכיחה כי אין אשם לפתחו של התובע בגין המחדל לערוך הסכם, אלא רק מדגישה את מחדלו.