45. בענייננו, על פי מכלול הראיות אשר הוצגו לפנינו, מתברר כי הצדדים הקימו מיזם עסקי במציאות רבודה (Virtual and Augmented Reality), במסגרתם התובעת וביתהּ אירין (ובמיוחד התובעת) היו אמורות להעניק את הבסיס הטכנולוגי, ואילו הנתבעים ופינסקר היו אמורים להעמיד את הבסיס הפיננסי והאדמיניסטרטיבי. ודוק – לא הוכח כי התובעת מחד, או הנתבעים מנגד, ניהלו קודם לכן עסק דומה. כלומר, הפן החיובי כלל אינו מתקיים בעניינם של הנתבעים, ואין המדובר במקרה שבו התובעת "השתלבה" לתוך עסק קיים.
46. אשר לחברת "דאבל פוינט", הרי שאין חולק כי בפועל, חברה זו לא הוקמה מעולם. חברה זו היתה אמורה לקום בהמשך הדרך, כאשר כלל הצדדים היו אמורים להיות שותפים בה. כך העיד גם הנתבע 1, וכאשר הוא נשאל מי זו "דאבל פוינט", השיב בחקירתו הנגדית שזו "חברה שהיתה אמורה לקום בשותפות ביחד עם עוד מספר גורמים" . כאשר נשאל לאיזה גורמים הוא מכוון, הוא השיב ש"התובעת לב פינסקר שהכיר בינינו, אני, אולג ועוד גורמים נוספים" .
47. עוד נוסיף, כי סממנים 'קלאסיים' נוספים לקיומם של יחסי עובד-מעביד, כגון הנפקת תלושי שכר – ולמעשה, תשלום שכר כלשהו, כלל לא התקיימו. אין גם חולק כי התובעת מעולם לא קיבלה שכר במסגרת המיזם, לא הונפקו לה תלושי שכר וכך היתה ההתנהלות במשך 10 חודשים. ראו בסיכומי הנתבע 1: "ואם בן אדם באמת "עובד" אם לא מקבל כסף חודש ראשון או שני או שלישי או רביעי וכו' ורק עכשיו מה עשה?" .
48. לבסוף, גם מבחני השליטה והכפיפות כלל אינם מתקיימים בענייננו. ביחס לכך, התובעת צירפה לתצהירהּ התכתבויות נרחבות שנערכו בינה לבין הנתבע 1, ואלה מראות כי הנתבע 1 נאלץ "לרדוף" את התובעת, וכי התובעת סירבה לבקשותיו פעמים רבות, באופן שאיננו מאפיין כלל ועיקר יחסי עובד-מעביד. כך למשל, ביום 10.8.2016 ביקש הנתבע 1 כי התובעת תמתין במשרדי המיזם, והתובעת השיבה שתחכה עד השעה 19.00.
49. בתגובה, כתב לה הנתבע 1 כי הוא יגיע רק בשעה 19.30, וציין ש"אני אומר לך שרוצים לקנות אותנו ולך לא אכפת ואת מוכנה עד 19.00 לחכות, גישה מעניינת. כנראה שבטכניון את מרוויחה מיליונים ושם את שותפה. מעניין. אנחנו רק היום שילמנו 20,000 ₪ עבור גולולנס (ככל הנראה המדובר במשקפיים שמקרינים מציאות רבודה – בית הדין). עם גישה כזאת רחוק לא נגיע וזה מאוד מאכזב ומדכא". במענה לכך, השיבה התובעת ש"אני אחכה עד 19.30 מקווה מקסימום עד שעה. אני מאוד עייפה" .