בית דין אזורי לעבודה בחיפה
סע"ש 19289-12-17
לפני
כב' השופט טל גולן
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב בן הר
נציג ציבור (מעסיקים) גב' רויטל לוין
התובעת: טטיאנה (תמי) גלפלד
ע"י ב"כ: עו"ד גיא קונפורטי
–
הנתבעים: 1. דימיטרי (דני) זקון
2. אולג וייס
פ ס ק ד י ן
א. מבוא וסקירת ההליך
1. מונחת לפנינו תביעתה של התובעת, גב' טטיאנה (תמי) גלפלד (להלן: "התובעת"), כנגד הנתבעים – מר דימיטרי (דני) זקון (להלן: "הנתבע 1"), ומר אולג וייס (להלן: "הנתבע 2"). התובעת בת 64, הועסקה במוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ (להלן: "הטכניון") החל משנת 2007 בתפקיד מהנדסת מעבדה. ביום 1.1.2009 החלה התובעת לעבוד בצוות המחקר בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה.
2. במסגרת תפקידה בטכניון, עיקר עבודתה של התובעת נסובה סביב מחקר ופיתוח אפליקציות ואלגוריתמים, לרבות ניתוח ועיבוד נתונים. התובעת עבדה בטכניון עד ליום 23.5.2017, מועד שבו היא פוטרה מעבודתה. כפי שיצוין ויפורט במהלך פסק הדין, התובעת סיימה את עבודתה בטכניון בנסיבות הקשורות להליך זה.
3. הנתבעים 1 ו-2 הם יזמים העוסקים בהשקעות ובפיתוח טכנולוגיות שונות. במסגרת מיזם משותף שהוקם על ידי שני הצדדים להליך (להלן: "המיזם"), כמו גם גורמים נוספים, פיתחה התובעת במהלך תקופה מסוימת פרויקט של הדמיה תלת ממדית של בן אדם לרמה של טכנולוגיה, המכונה בשם "אווטאר". בבסיס התביעה עומדת הטענה כי הנתבעים, כמעסיקים של התובעת במיזם וכמי שמייצגים חברה בשם "דאבל פוינט", חתמו עם התובעת על מזכר הבנות (להלן: "המזכר"), שם התחייבו לשלם לה עבור הפיתוח שלה, ולבסוף לא שילמו לה את הסכומים המובטחים.
4. עילות התביעה הן כדלקמן: סך של 350,000 ₪ בגין חודשי עבודתה של התובעת במיזם, ובהתאם למזכר; תשלום פיצוי חד פעמי של 120,000 ₪, גם כן בהתאם למזכר; סך של 168,000 ₪ בגין הפסדי שכר מהטכניון ולאור סיום עבודתה של התובעת שם; סך של 42,437 ₪ בגין זכויות סוציאליות ועבור 10 חודשי העבודה; סך של 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע; סך של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
5. הסך המצטבר של התביעה שהוגשה על ידי התובעת עומד על 840,437 ₪. מנגד, הנתבעים הכחישו מכל וכל את טענותיה של התובעת וטענו כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, וכי המיזם היה יוזמה משותפת ביניהם, במסגרת יחסי שותפות. כמו כן, הנתבעים טענו לדחייה על הסף של התביעה. מעבר לכך, הנתבעים התייחסו לטענות התובעת לגופו של עניין.
6. לאחר שהוגשו כתבי הטענות בהליך לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, הופנו הצדדים להליך פישור, אך בשל סירובם הוא לא התקיים. על כן, נערך דיון ביום 7.6.2018 לפני כב' השופטת מאירי, שהעבירה את התיק לבית הדין בחיפה, מטעמי היעדר סמכות מקומית. ביום 12.9.2018 נערך דיון מוקדם לפני אב"ד. יוער, כי החל מאותו השלב, הנתבעים לא היו מיוצגים.
7. לאחר הדיון המוקדם הוגשו ביום 15.11.2018 תצהירי התובעת, ותצהירי הנתבעים הוגשו ביום 4.12.2018. ביום 18.3.2019 נערך דיון ההוכחות לפנינו, כאשר במסגרתו העידו רק עדי הנתבעים, שהם הנתבעים בעצמם. הנתבעים ויתרו על חקירתה הנגדית של התובעת ושל העדה מטעמה – ביתהּ, הגב' אירין (אירנה) גלפלד (להלן: "ביתהּ של התובעת" ו/או "אירין"). לאחר מכן סיכמו הצדדים בעל פה והתיק הופנה לכתיבת פסק דין .
ב. התשתית העובדתית והשתלשלות העניינים
8. השתלשלות העניינים וכן התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת היא מועטה יחסית. ביחס לתשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת – כאמור לעיל, התובעת עבדה בעבר בטכניון. החל משנת 2007 היא עבדה בתפקיד מהנדסת מעבדה, במעבדה של פרופ' ריינר, העוסקת במציאות מדומה ונוירו-קוגניציה. עד לחודש 1/2009 הועסקה התובעת כעובדת ארעית בשכר שעתי, ומאותו מועד הועסקה כחוקרת בצוות המחקר. לאחר תקופה היא החלה לתת שירותי תכנות למעבדה ולחוקרים העובדים בה. מינויה של התובעת היה לתקופה קצובה שהוארכה מעת לעת, כמקובל בצוות החוקרים.
9. במסגרת עבודתה, התובעת הכירה את מר לב פינסקר ז"ל (להלן: "פינסקר"). בחודש 8/2015 פנה פינסקר לתובעת והציע לה להיפגש עם הנתבעים, יזמים אשר מחפשים להשקיע בפיתוח טכנולוגיות חדשות. התובעת וביתהּ נפגשו עם הנתבעים מספר פעמים. לאחר מכן החלו הצדדים לפעול יחדיו. לאחר זמן-מה, וכפי שיתואר בהרחבה בהמשך פסק הדין, נוצר ביניהם קרע, כאשר לקראת שנת 2016 למעשה נוצר נתק מוחלט .
10. ביום 5.3.2017 שלחו הנתבעים דואר אלקטרוני למספר נמענים בטכניון, בו צוין כי התובעת ניסתה להונות את הטכניון וכי הם שוקלים להגיש תביעת ענק נגדה, כמו גם תלונה במשטרה. כמו כן, הציע הנתבע 1 להיפגש עם מי מבין הנמענים. בין היתר, נכתב באותו דואר אלקטרוני כי "אחד העובדים בטכניון כך מסתבר ובחברה שלנו החליט לעשות הונאה בסדר גודל עצום שגרם לנו נזק בלתי הפיך ואני מעריך שגם לטכניון".
11. בהמשך לכך, הטכניון ערך מספר שיחות עם התובעת, כדי לברר את הנושא. לאחר מכן, הטכניון הגיש ביום 23.3.2017, תביעה כנגד התובעת, ביתהּ וכנגד הנתבעים, שנידונה במסגרת סע"ש 53461-03-17 (מותב בראשות כב' השופט הראל). במסגרת אותו הליך, הגיש הטכניון ביום 24.3.2017 בקשה למתן סעדים זמניים, שנידונה במעמד צד אחד. באותה בקשה, בית הדין אף התבקש להוציא צו 'אנטון פילר' לתפיסת ראיות שנמצאות בידי הנתבעים (באותו הליך), כמו גם צווים למניעת שימוש בסודותיו המסחריים של הטכניון, וכן צו מניעה לשימוש במידע שהגיע לידי הנתבעים (באותו הליך).
12. ביום 26.3.2017 התקיים דיון לפני בית הדין, במעמד צד אחד (הטכניון), במסגרתו ניתנו הצווים הזמניים המבוקשים, וביניהם צו 'אנטון פילר', לרבות על דרך של מינוי כונס נכסים. ביום 2.7.2017 הגיע הטכניון להסכם פשרה עם הנתבעים (בהליך שלפנינו), כך שהוסכם כי הצווים הזמניים שניתנו על ידי בית הדין יהפכו לצווים קבועים, והוסכם כי הנתבעים לא יוכלו להעביר לצד ג' וכן לא לעשות שימוש במסמכים שהגיעו אליהם בכל דרך שהיא, השייכים לטכניון. להסכמות אלה ניתן תוקף על ידי בית הדין.
13. ביום 31.7.2017 הגיע הטכניון להסכם פשרה גם עם התובעת וביתהּ, בו הוסכם כי התובעת וביתהּ מתחייבות אף הן שלא לעשות שימוש ולא להעביר לצד ג' מסמכים השייכים לטכניון. כמו כן, הצדדים הסכימו שלאף צד לא יהיו דרישות או טענות מהצד השני. גם להסכמות אלה ניתן תוקף על ידי בית הדין. בין ובין, ביום 30.4.2017 נערך לתובעת שימוע בטכניון, וביום 23.5.2017 פוטרה התובעת מעבודתה בטכניון.
ג. טענות הצדדים
14. טענות התובעת – כטענה מקדמית ואשר הועלתה בסיכומיה, התובעת טוענת כי עדותה לא נסתרה במהלך ההליך, שכן היא והעדה מטעמה – ביתהּ, לא נחקרו על ידי הנתבעים. כמו כן, לשיטתה התצהיר של הנתבעים אינו מהווה תצהיר כדין, שכן הוא לא אומת על ידי עורך דין, והנתבעים אף לא הוזהרו בדבר חובתם לומר אמת, דבר פסול כשלעצמו.
15. לגופו של עניין טוענת התובעת, כי היא היתה עובדת במיזם שהוקם על ידי הנתבעים. בבסיס התביעה עומד לטענתה המזכר, שעליו היא חתמה אל מול הנתבעים, שם נקבע כי היא תהיה זכאית במסגרת עבודתה למשכורת חודשית בסך של 35,000 ₪, כמו גם למענק. החברה שחתומה על המזכר היא חברת דאבל פוינט (יצוין כי אין חולק שאותה חברה בסופו של יום לא התאגדה ולא נרשמה ברשם החברות).
16. לטענתה של התובעת, הנתבעים הם אלה שחתומים בפועל על כל המסמכים מטעם חברת דאבל פוינט, ועל כן הם אלה שחבים בחובות החברה. התובעת מוסיפה ומציינת כי לאורך עבודתה אצל הנתבעים היא לא קיבלה כל תמורה באשר היא עבור עבודתה, על אף המוסכם במזכר. לטענתה, היא פנתה מספר רב של פעמים אל הנתבעים בנוגע לשכרה, והנתבע 1 הבטיח לה כי היא תקבל את שכרה באופן רטרואקטיבי, ברגע שתהיה השקעה ממונית בפרויקט.
17. לטענתה הנוספת של התובעת, היא כל הזמן התבקשה להמתין כאשר היא שאלה על הכסף שמגיע לה, אולם מעולם לא נאמר לה שלא מגיע לה כסף. התובעת מוסיפה וטוענת כי במהלך היחסים בין הצדדים, הנתבעים הגיעו אליה כדי שהיא תחתום על הסכם חדש. משביקשה זמן לעבור על תוכן ההסכם, החלו הנתבעים לאיים עליה. נוסף על כן, משלא נחתם הסכם חדש בין הצדדים, יש להיצמד ללשון המזכר שנחתם בתחילת הדרך.
18. אשר לקיומם של יחסי עובד-מעביד, טוענת התובעת כי אלה התקיימו באופן חד משמעי, בינה לבין הנתבעים. לטענתה, הנתבעים היו מבקשים ממנה לקחת חופש מעבודתה בטכניון (שנעשתה במקביל לעבודה במיזם), או להגיע לעבודה על המיזם בשעה מוקדמת יותר, וכן לבצע עבודות כאלה או אחרות. כמו כן, ביחס לטענה כי היא המשיכה לעבוד בטכניון על אף שהתחייבה לעזוב את העבודה שם, התובעת גם טוענת כי המשך עבודתה בטכניון, לא היה בגדר סוד שהוסתר מהנתבעים והם אף ביקשו ממנה – כאמור לעיל, כי היא תיקח חופש מעבודתה בטכניון כדי לעבוד על המיזם, כך שטענה זו לא יכולה לעמוד להגנתם.
19. אשר לתביעה ללשון הרע, טוענת התובעת כי יש לקבל את התביעה, עקב כך שהנתבעים פנו לטכניון רק כדי להזיק לה וממניעים אישיים ונקמניים. ביחס לפנייתם היא אף טענה, שאילו הידיעה על מעשיה – וכפי הנטען על ידם, היתה כה מרעישה לשיטתם של הנתבעים עצמם, הרי שלא היה נחתם כתב ויתור טענות הדדי בין הצדדים, והנתבעים גם לא היו מחכים 3 חודשים מעת מועד סיום היחסים בין הצדדים ועד למועד פנייתם אל הטכניון. בהתאם, יש לקבוע כי הנתבעים פגעו בשמה הטוב ובמוניטין שרכשה לאורך תקופת עבודתה בטכניון. אשר לזכויותיה בטכניון, טוענת התובעת כי עקב התנהלותם של הנתבעים היא איבדה את מקום עבודתה.
20. טענות הנתבעים – מנגד לכלל טענותיה של התובעת, טוענים הנתבעים תחילה כי יש לדחות את התביעה על הסף, וזאת בשל היעדר יריבות והיעדר סמכות עניינית. לטענתם, הם עצמם, כמו גם התובעת ומספר אנשים נוספים, בחנו את האפשרות להקים מיזם הייטק משותף בתחום ההדמיה התלת מימדית, כאשר מי שקישר ביניהם היה פינסקר ז"ל. הצדדים בחנו יחדיו את כדאיות המיזם ובמסגרת זו שקלו להקים חברה משותפת, וכן ניהלו שיג-ושיח על חלקו ומעמדו של כל יזם במיזם העתידי. כמו כן, התובעת היא שהציגה ליתר היזמים כי יש בידיה קניין רוחני משמעותי שיכול להוות הבסיס הטכנולוגי למיזם.
21. בסופו של יום המיזם לא יצא לפועל, החברה לא קמה ולא נוצרו כל תוצרים למיזם. הסיבה העיקרית לכך היא כי מצגיה של התובעת בקשר לקניין הרוחני שהיא יכולה לספק למיזם, נשענו כולם על גניבת מידע סודי של הטכניון. לשיטת הנתבעים, מעשיה של התובעת התגלו רק כאשר הם ניסו ליצור קשר עם התובעת, ללא הצלחה, כדי לראות איך ניתן לקדם את המיזם. אז הם החלו לחשוד בהתנהלותה. כאשר בדקו את הנושא עלה כי התובעת אכן ניסתה לקדם את המיזם תוך שימוש במידע סודי ובלעדי של הטכניון.
22. לטענתם של הנתבעים, לא מתקיים המבחן הכפול של זהות הצדדים (עובד ומעסיק) ושל מהות העילה (יחסי עבודה). לטענתם, גם התובעת וגם הנתבעים היו יזמים שפעלו יחדיו להקמת מיזם משותף שבסופו של יום לא יצא לפועל. כמו כן, גם אם עשתה התובעת דבר-מה בכדי לקדם את המיזם, הרי שפעולות אלו נעשו מכוח שותפות עסקית. בהתאם לכלל האמור לעיל, וכפי שכבר צוין, הנתבעים טוענים כי בינם לבין התובעת לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, וכי לא נחתם ביניהם כל הסכם, וממילא – התובעת לא ביצעה עבורם עבודה כלשהי. כמו כן, התובעת לא הציגה כל הסכם עבודה, וגם המזכר שהוצג על ידה, לא נערך עם הנתבעים, אלא הוא נחתם אך ורק על ידי התובעת.
23. עוד טוענים הנתבעים, כי נערכו מספר טיוטות של מסמכים משפטיים, ביניהן טיוטות של מזכרי הבנות שהשתנו לאחר מכן, בהתאם להתקדמות השיחות בין היזמים. לטענתם, התובעת מנסה להטעות את בית הדין משום שהיא מציגה רק את טיוטת המזכר הראשון שנערך בעניינה, אך לא מציינת כי מדובר בטיוטה בלבד, אשר בה אף נכתב מפורשות כי היא אינה מחייבת מבחינה משפטית. כמו כן, הם טוענים כי הטיוטה נחתמה רק על ידי התובעת ולא על ידם, או על ידי כל גורם אחר. כמו כן, בסופו של דבר, אף טיוטה לא קיבלה תוקף משפטי.
24. זאת ועוד, ממילא אותה טיוטה לא נערכה בין התובעת לנתבעים, אלא בין התובעת לבין חברה שעתידה היתה לקום אם המיזם היה יוצא לפועל – מה שלא אירע בסופו של דבר. הנתבעים אף טוענים כי אין ממש בטענתה של התובעת כי היא עבדה באופן מאומץ במשך 10 חודשים, משום שכל אותה תקופה היא עבדה במקביל במשרה מלאה בטכניון. כמו כן, אין לנתבעים כל מידע אם התובעת אכן ביצעה עבודה כלשהי עבור המיזם. עוד הם טוענים, כי ככל שהתובעת ביצעה עבודה כלשהי, היא לא עשתה זאת עבורם אלא עבור המיזם עצמו.
25. אשר לשכרה של התובעת, טוענים הנתבעים כי מעולם לא הובטח לתובעת שכר כלשהו או תשלום רטרואקטיבי. הנתבע 1 אף טוען כי הוא היה שותף של התובעת ולא מעסיק שלה, ועל כן אין לו כל סמכות להבטיח לתובעת דבר-מה. אשר לנזקיה הנטענים של התובעת אל מול הטכניון, טוענים הנתבעים כי המידע שהיה בידם נשלח לטכניון על ידם, דבר אשר הוביל בסופו של דבר לפיטוריה, תוך שלילת זכויות רבות ובשל התנהלותה החמורה. בהתאם לכך, טענתה של התובעת כי היא לא פוטרה מהטכניון בעקבות המידע ובעקבות מעשה גניבת הקניין הרוחני על ידה, כלל איננה נכונה.
26. הנתבעים מפרטים כי הטכניון לא המשיך את ההליכים כנגד התובעת לאחר פיטוריה, מטעמיו שלו עצמו, אך אין בכך כדי לשנות את העובדה כי הטכניון הוא זה שאכן פיטר את התובעת. אשר לפגיעה הנטענת בשמה הטוב של התובעת, הנתבעים טוענים כי התובעת בעצמה היא שפגעה בשמה הטוב, וכל מה שאמרו הנתבעים לטכניון התברר כאמת לאמיתה. כמו כן, ניסיונה של התובעת להעביר את האחריות לנתבעים היא חסרת תום לב. לטענתם, התובעת היא זו שגרמה להם עוגמת נפש רבה, וכמעט סיבכה אותם בפלילים. כמו כן, התובעת גרמה בהתנהלותה לנזקים חמורים לנתבעים, כמו גם עלויות משפט גבוהות, שהם נאלצו להוציא בהליך מול הטכניון, וגם בפגיעה במוניטין שלהם.