ד. הכרעת בית הדין בתובענה
הערות מקדמיות ומבוא
27. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה, כי לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, כמו גם בכלל הראיות שהונחו לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעתה של התובעת בכללותה. להלן נפרט בהרחבה את הבסיס למסקנתנו שבנדון, הנשענת על הטעמים הבאים –
ראשית, יש לדחות את טענותיה המקדמיות של התובעת. תחילה, יש לדחות את הטענה כי עצם העובדה כי התובעת וביתהּ אירין לא נחקרו, יש בה בהכרח כדי לקבל את גרסתו. לאחר מכן, יש גם לדחות את הטענה כי הנתבעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית כדין, ומשכך יש לראותם כמי שלא התגוננו כלל בתביעה שלפנינו.
שנית, וביחס לשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד ואשר לתביעתה של התובעת לגופו של עניין (תביעת הפרשי השכר והבונוס), הגענו למסקנה כי בין התובעת לבין הנתבעים כלל לא נכרתו יחסי עובד-מעביד, וכי לאמיתו של דבר המדובר היה במיזם משותף בין שותפים, שלא צלח.
שלישית, וביחס לשאלה האם היה הסדר חוזי מחייב בין הצדדים, הרי שבניגוד לטענת התובעת ואשר הסתמכה בתביעתה על מזכר הבנות ואשר נחתם לכאורה בין הצדדים, הרי שאין המדובר במסמך מחייב, שכן הוא נערך אל מול חברה שכלל לא קמה (דאבל פוינט) ולא אל מול הנתבעים. כמו כן, כאשר רק התובעת וביתהּ אירין חתמו עליו, ולא כל גורם אחר. מעבר לכך, קיים מסמך נוסף שממנו עולה בבירור שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. לבסוף, כך או כך, כלל התנאים הקיימים במסמכים שבנדון, וגם אם ניתן לראותם כמחייבים, לא התקיימו בסופו של דבר.
רביעית, הוכח כי תנאי בסיס ויסודי בהבנות שבין הצדדים – קיומה של השקעה, כלל לא התממש בסופו של דבר, ולא היתה כל השקעה במיזם העסקי. אלא, שהמיזם מומן באמצעות כספים "פנימיים" של חברי המיזם.
חמישית, וביחס לשאלה האם התובעת עבדה עבור הנתבעים, ואף ביחס לשאלה האם נכרת הסכם בעל-פה בין הצדדים על דרך של קיומו בפועל על ידי התובעת, הרי שהוכח כי בפועל התובעת ביצעה פעילות פחוּתה בהרבה מזו הנטענת על ידה. זאת ועוד, גם כאשר פנה הנתבע 1 וביקש שהתובעת תמשיך לסייע במיזם כמי שהיא שותפה בו (ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד), התובעת סירבה לכך.
שישית, וביחס לשאלת תום הלב ולשיקולי "צדק", הרי שהוכח כי התובעת ביססה את המיזם על בסיס טכנולוגיה שנלקחה שלא כדין מהטכניון ואשר הוחזרה לידי הטכניון במסגרת הליך משפטי שננקט בבית דין זה מצד הטכניון וכנגד התובעת, ביתהּ אירין והנתבעים. גם כתוצאה מכך (אך לא רק, אלא בשל מחדלים נוספים), המיזם כשל ולא יצא אל הפועל. זאת ועוד, לנתבעים נגרם נזק רב, על דרך של הוצאת כסף וממון רב מצידם, כאשר המיזם בכללותו ירד לטמיון.
שביעית, יש לדחות את תביעת לשון הרע של התובעת המתייחסת לפנייתם של הנתבעים לטכניון, בגינה החל להתגלגל "כדור השלג" שלאחריו החל הליך ה-אנטון פילר, כאשר בסופו של דבר התובעת פוטרה מהטכניון. הנתבעים העבירו לטכניון דיווח שהיה כן ואמיתי, ועומד בכללי חוק איסור לשון הרע. לאור האמור לעיל, דין טענתה הנוספת של התובעת, ולפיה על הנתבעים לפצות אותה בגין הפסדי שכר, כתוצאה מפיטוריה מהטכניון, דינה להידחות אף היא.
שמינית, יש לדחות את תביעתה של התובעת לפיצויים בגין עוגמת נפש, בהיעדר כל תשתית עובדתית ו/או משפטית לכך.
28. הערה מבואית נוספת – נוסף לכלל הדברים שצוינו עד כה, נוסיף ונדגיש כבר עתה, שלא ברור לנו מלכתחילה מדוע הנתבע 2 צורף לתביעה. התובעת צירפה לתיק בית הדין התכתבויות בטלפון הנייד ושיחות טלפון שנערכו ברובן המוחלט אל מול הנתבע 1, שהיה אחראי לצד הכספי של המיזם ולהבאת משקיעים. אשר לנתבע 2, הוא הגדיר את מעורבותו במיזם כך: "הייתי טכנאי באותה חברה שלא קמה. הייתי אמור להיות טכנאי.... טכנאי מחשבים, אני מתעסק במחשבים. זה מה שאני מבין וטוב בו" .
29. נציין, כי עדותו של הנתבע 2 היתה נאמנה עלינו בכללותה, וכך הוא הנכון גם ביחס לנקודה ספציפית זו. עולה איפוא, כי ניתן להגדיר את הנתבע 2 כגורם מינורי וזוטר במיזם, גם ביחסיו אל מול התובעת. כאמור לעיל, גם אין לנתבע 2 כמעט כל זכר ו/או ביטוי בראיות שהוגשו לתיק בית הדין, ובכלל זה על ידי התובעת עצמה. ודוק – האמור לעיל נאמר למעלה מן הצורך, שכן בהתחשב בכלל הדיון שייערך להלן, עולה כי יש לדחות את התביעה – גם כנגד הנתבע 1, וגם כנגד הנתבע 2.
ד.1. אשר לנימוק הראשון ולטענותיה המקדמיות של התובעת
30. במהלך דיון ההוכחות התברר כי הנתבעים, שלא היו מיוצגים, אינם מבקשים לחקור בחקירה נגדית את התובעת ואת ביתהּ אירין. למען הסר ספק, נציין כי אין בעובדה זו כדי להביא בהכרח לקבלת גרסת התובעת בכללותה, שכן נקבע זה כבר, כי העובדה שמצהיר לא נחקר על ידי הצד היריב היא עובדה שאפשר לייחס לה משקל, אך אין היא מחייבת קבלת הדברים שנאמרו בתצהיר כאמת. לכך, נחוץ גם שהשופט הדן בעניין ייתן אמון בדברי המצהיר . דהיינו, אי חקירה על התצהיר איננה מוסיפה לו את שאין בו.
31. עוד נציין, כי גם העובדה שהמסמכים שכונו תצהירי הנתבעים ואשר הוגשו לתיק בית הדין, לא נחתמו ואומתו לפני עורך-דין, אין בה מנגד כדי להביא לפסילת הצהרתם. במהלך דיון ההוכחות הסתמך ב"כ התובעת בטיעונו בעניין זה על הלכת גורסים . דא עקא, שהלכה זו ניתנה בנסיבות אחרות לחלוטין מענייננו, ובאותו מקרה נידון עניינו של צד שכן היה מיוצג על ידי עו"ד, אולם לא הגיע בעצמו להיחקר על תצהירו. המקרה שלפנינו הוא הפוך – הנתבעים לא היו מיוצגים בישיבת ההוכחות אלא רק בתחילת ההליך, אולם הם כן הגיעו להיחקר על המסמך שהוגש מטעמו של כל אחד מהם לתיק בית הדין.
32. מעבר לכך נוסיף ונציין, כי בית הדין הארצי לעבודה כבר קבע בעבר בעניין אשליק, וביחס לשאלת תוקפו של תצהיר עדות ראשית שנחתם מחוץ לגבולות המדינה ולא אומת כדין, כי תובע שהגיש תצהיר שנחתם ואומת מחוץ לגבולות המדינה שלא על פי ההסדרים הקבועים בדין, יידרש להופיע לפני בית הדין, להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו ולאשר במסגרת זו את אמיתות תוכן הצהרתו. זאת, כתנאי להיות התצהיר ראיה בהליך .
33. כך הוא הנכון גם בענייננו, שבו נערכה חקירה נגדית של כל אחד מהנתבעים באופן ארוך וממצה, וכאשר לתובעת ניתן יומה מבחינה דיונית בצורה מלאה ושלמה. לבסוף, יש לציין כי אותה הטענה הועלתה לראשונה על ידי התובעת רק בישיבת ההוכחות שנערכה ביום 18.3.2019, וכאשר המסמכים מטעמם של הנתבעים הוגשו לתיק בית הדין עוד ביום 4.12.2018. בנסיבות אלה, המדובר בטענה שהועלתה בשיהוי ניכר, וגם מטעם זה דינה להידחות.
34. לסיכום נושא זה והנימוק הראשון – דין טענותיה המקדמיות של התובעת להידחות בכללותן.
ד.2. אשר לנימוק השני וביחס לשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד
35. בפתח נימוק זה נציין כי המדובר בטיעון שהועלה בהאי לישנה מצד הנתבעים, ובכתב הגנתם ובעודם מיוצגים, נטען על ידם בפירוט כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיעדר סמכות עניינית; כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים; כי התובעת והנתבעים היו יזמים יחדיו במיזם שלא צלח; כי הנתבעים לא היו מעסיקיה של התובעת; כי אין יריבות בין הצדדים בקשר לתביעה; כי התביעה אינה נמצאת בסמכותו של בית הדין ויש לסלק אותה על הסף .
36. זאת ועוד, טענות דומות נטענו בהמשך ההליך מצידם של הנתבעים בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מצידם . לגופו של עניין, נציין כבר עתה – וכפי שיפורט להלן בהרחבה, כי שוכנענו שלא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים, וכי עסקינן במיזם עסקי שהוקם על ידם כשותפים, ביחד עם גורם נוסף – מר לב פינסקר ז"ל, שנפטר מאוחר יותר. מכל מקום, האמור לעיל יפורט בהמשך ביתר הרחבה.
37. התשתית הנורמטיבית – הפסיקה קובעת כי היותו של אדם בגדר "עובד" או לאו, הוא בבחינת דבר הקרוב לסטאטוס. בהתאם, הקביעה אם המדובר בעובד או בנותן שירותים עצמאי מושתתת על נסיבות המקרה ומאפייני מערכת היחסים בין הצדדים, מבחינה מהותית, ולא על פי המוסכם ביניהם או על פי התיאור שהם נתנו למערכת היחסים . עוד נפסק, כי כשם שאין העובד יכול לוותר על זכויות במפורש, כך לא ניתן לוותר על אותן זכויות בדרך של מתן כינוי למערכת היחסים, השולל קיומם של יחסי עובד-מעביד .
38. עוד נקבע, כי המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד או מעביד הוא "המבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות . למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. הפן החיובי קובע כי תנאי ל"השתלבות" במפעל, הוא שקיים מפעל יצרני לשירותים שניתן להשתלב בו, ושהפעולה המבוצעת על ידי פלוני נדרשת לפעילות הרגילה והשוטפת של המפעל, ושפלוני מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ולכן איננו "גורם חיצוני" .
39. כמו כן, יש ליתן את הדעת לסימני ההיכר של מבחן ההשתלבות כגון: פיקוח, תלות כלכלית משפטית וחובת השירות האישי . ככל שהתשובה לבחינת האמור לעיל היא חיובית, יש לבחון את הפן השלילי, במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני . סימן ההיכר העיקרי לעסק עצמאי הוא שכתוצאה מייעול העבודה ומהחיסכון בהוצאות, ייהנה בעל העסק – ולא המזמין. כמו כן, שההשקעות באמצעי הייצור ובהון חוזר יהיו של בעל העסק .
40. מבחני עזר נוספים, המהווים חלק מהמבחן המעורב, הם כדלקמן: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי העבודה; אופן ביצוע התשלום; תלות כלכלית במעסיק והאם המועסק נהנה מסיכויי רווח ומסיכוני הפסד; האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם; האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה; האם יש לקוחות נוספים; צורת תשלום השכר ואופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; סדירות הקשר, התמשכותו ורציפותו; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה. בהתאם לפסיקה, אף אחד מהמבחנים אינו מכריע לבדו, אלא יש לראות את התמונה בכללותה .
41. עוד נפסק, כי בבוא בית הדין להכריע בשאלת מעמדו של אדם, דהיינו – האם מדובר בעובד או בעצמאי, עליו לשקלל את כל הסממנים והעובדות המהווים חלק מהמבחן המעורב, ובמסגרת עריכת האיזון יכול שיינתן משקל שונה לכל אחד מהנתונים הרלוונטיים . ייתכן כי יהיו אינדיקציות שונות, שעשויות להצביע על היותו של אדם עובד, ואילו אינדיקציות אחרות עשויות להצביע על מסקנה הפוכה. המסקנה הסופית מהווה שקלול של מלוא האינדיקציות . לסיכום נושא זה, עולה כי ההכרעה בשאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד מתקבלת ממשקלם המצטבר של מכלול המבחנים לקיומם של יחסי עובד מעביד, כשכל מבחן מהווה סממן ואל ההכרעה מגיע בית הדין לאחר שקלול הצטברות הסממנים שבכל אחת מכפות המאזניים.
42. אשר לשותפות, הרי שזו הוגדרה בפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, כ"חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות". 'קשרי שותפות' מוגדרים בפקודה כקשר "שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים". על מנת לקבוע האם פלוני ואלמוני היו שותפים במיזם יש להגיע למסקנה כי מטרתם המשותפת היתה לשם ניהול עסק יחדיו לשם הפקת רווחים . במקביל, יש לזכור כי 'קשרי שותפות' אינם נושאים בחובם רק את 'חלוקת הרווחים', אלא הם מעניקים לשותף האחד את הכח לחייב את 'השותפות' ומכאן גם את 'השותף האחר'.
43. לפיכך, יש להבחין, הבחן היטב, בין 'קשרי שותפות' כמשמעם בפקודה לבין 'צורות שיתוף' שאינן עולות כדי קשרי שותפות. לעניין המאפיינים של קשרי השותפות אף נקבע כי: "חלוקת רווחים נטו והשתתפות בהפסדים המסכנים את ההשקעה הן מסימני ההיכר של השותפות"... לצורך הכרעה בדבר קיום שותפות, המבחן החשוב הוא זה של חלוקת הפסדים..." . עוד נציין, כי בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה אף נקבע כי יחסי שותפות אינם יחסי עובד-מעביד .
44. מן הכלל אל הפרט – בחינתם של המבחנים השונים לאור העובדות והראיות שבתביעה – לגבי הפן החיובי – בבואנו לבחון את השתלבותה של התובעת ב"מפעל" של הנתבעים, יש לקבוע ראשית מהו אותו "מפעל". כידוע, הפן החיובי של מבחן ההשתלבות כולל שלושה מרכיבים: קיומו של מפעל שניתן להשתלב בו; הפעולה המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה של המפעל; מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו בבחינת 'גורם חיצוני' . כמו כן, אחד הסממנים להשתלבותו של אדם במפעל עולה מתוך התשובה לשאלה אם הרחקתו של אותו גורם תפגע בפעילות הרגילה היומיומית והשוטפת של מקום העבודה, בשונה מגורם שפעילותו באה להשלים את פעולות המפעל או לאפשר אותה .
45. בענייננו, על פי מכלול הראיות אשר הוצגו לפנינו, מתברר כי הצדדים הקימו מיזם עסקי במציאות רבודה (Virtual and Augmented Reality), במסגרתם התובעת וביתהּ אירין (ובמיוחד התובעת) היו אמורות להעניק את הבסיס הטכנולוגי, ואילו הנתבעים ופינסקר היו אמורים להעמיד את הבסיס הפיננסי והאדמיניסטרטיבי. ודוק – לא הוכח כי התובעת מחד, או הנתבעים מנגד, ניהלו קודם לכן עסק דומה. כלומר, הפן החיובי כלל אינו מתקיים בעניינם של הנתבעים, ואין המדובר במקרה שבו התובעת "השתלבה" לתוך עסק קיים.
46. אשר לחברת "דאבל פוינט", הרי שאין חולק כי בפועל, חברה זו לא הוקמה מעולם. חברה זו היתה אמורה לקום בהמשך הדרך, כאשר כלל הצדדים היו אמורים להיות שותפים בה. כך העיד גם הנתבע 1, וכאשר הוא נשאל מי זו "דאבל פוינט", השיב בחקירתו הנגדית שזו "חברה שהיתה אמורה לקום בשותפות ביחד עם עוד מספר גורמים" . כאשר נשאל לאיזה גורמים הוא מכוון, הוא השיב ש"התובעת לב פינסקר שהכיר בינינו, אני, אולג ועוד גורמים נוספים" .