12. ביום 26.3.2017 התקיים דיון לפני בית הדין, במעמד צד אחד (הטכניון), במסגרתו ניתנו הצווים הזמניים המבוקשים, וביניהם צו 'אנטון פילר', לרבות על דרך של מינוי כונס נכסים. ביום 2.7.2017 הגיע הטכניון להסכם פשרה עם הנתבעים (בהליך שלפנינו), כך שהוסכם כי הצווים הזמניים שניתנו על ידי בית הדין יהפכו לצווים קבועים, והוסכם כי הנתבעים לא יוכלו להעביר לצד ג' וכן לא לעשות שימוש במסמכים שהגיעו אליהם בכל דרך שהיא, השייכים לטכניון. להסכמות אלה ניתן תוקף על ידי בית הדין.
13. ביום 31.7.2017 הגיע הטכניון להסכם פשרה גם עם התובעת וביתהּ, בו הוסכם כי התובעת וביתהּ מתחייבות אף הן שלא לעשות שימוש ולא להעביר לצד ג' מסמכים השייכים לטכניון. כמו כן, הצדדים הסכימו שלאף צד לא יהיו דרישות או טענות מהצד השני. גם להסכמות אלה ניתן תוקף על ידי בית הדין. בין ובין, ביום 30.4.2017 נערך לתובעת שימוע בטכניון, וביום 23.5.2017 פוטרה התובעת מעבודתה בטכניון.
ג. טענות הצדדים
14. טענות התובעת – כטענה מקדמית ואשר הועלתה בסיכומיה, התובעת טוענת כי עדותה לא נסתרה במהלך ההליך, שכן היא והעדה מטעמה – ביתהּ, לא נחקרו על ידי הנתבעים. כמו כן, לשיטתה התצהיר של הנתבעים אינו מהווה תצהיר כדין, שכן הוא לא אומת על ידי עורך דין, והנתבעים אף לא הוזהרו בדבר חובתם לומר אמת, דבר פסול כשלעצמו.
15. לגופו של עניין טוענת התובעת, כי היא היתה עובדת במיזם שהוקם על ידי הנתבעים. בבסיס התביעה עומד לטענתה המזכר, שעליו היא חתמה אל מול הנתבעים, שם נקבע כי היא תהיה זכאית במסגרת עבודתה למשכורת חודשית בסך של 35,000 ₪, כמו גם למענק. החברה שחתומה על המזכר היא חברת דאבל פוינט (יצוין כי אין חולק שאותה חברה בסופו של יום לא התאגדה ולא נרשמה ברשם החברות).
16. לטענתה של התובעת, הנתבעים הם אלה שחתומים בפועל על כל המסמכים מטעם חברת דאבל פוינט, ועל כן הם אלה שחבים בחובות החברה. התובעת מוסיפה ומציינת כי לאורך עבודתה אצל הנתבעים היא לא קיבלה כל תמורה באשר היא עבור עבודתה, על אף המוסכם במזכר. לטענתה, היא פנתה מספר רב של פעמים אל הנתבעים בנוגע לשכרה, והנתבע 1 הבטיח לה כי היא תקבל את שכרה באופן רטרואקטיבי, ברגע שתהיה השקעה ממונית בפרויקט.
17. לטענתה הנוספת של התובעת, היא כל הזמן התבקשה להמתין כאשר היא שאלה על הכסף שמגיע לה, אולם מעולם לא נאמר לה שלא מגיע לה כסף. התובעת מוסיפה וטוענת כי במהלך היחסים בין הצדדים, הנתבעים הגיעו אליה כדי שהיא תחתום על הסכם חדש. משביקשה זמן לעבור על תוכן ההסכם, החלו הנתבעים לאיים עליה. נוסף על כן, משלא נחתם הסכם חדש בין הצדדים, יש להיצמד ללשון המזכר שנחתם בתחילת הדרך.