68. רביעית, חיזוק נוסף לכך שהמדובר בהסכם עתידי, שלא התממש בסופו של דבר, הוא שאותו הסכם תלוי במספר תנאים שניתן לראותם כתנאים מתלים. כך למשל, הוסכם שהתובעת תעבוד במשרה מלאה עבור החברה, ואף נקבע כי התובעת "(ו)לא תעניק שירותים אחרים (לרבות שירותי ייעוץ) לכל גורם אחר". אין חולק שנתון זה לא התממש, שכן אף לשיטתה של התובעת, במקביל לפעילותה עבור המיזם, היא המשיכה לעבוד בטכניון, מסיבותיה שלה .
69. תנאי נוסף שלא התקיים (וכפי שנבהיר ונפרט להלן, בהמשך פסק הדין), הוא התנאי בדבר קבלת מימון לחברה, ואילו המזכר מציין כי הוא ייכנס לתוקף "לאחר המימון הראשוני", כאשר גם הובהר כי "מימון ראשוני יהא העסקה או סדרת העסקות שבהן החברה תגייס לפחות 2 מיליון דולר". לבסוף, תנאי נוסף שלא התקיים, והמדובר בתנאי עיקרי וראשוני, הוא הבאת הטכנולוגיה מצידה של התובעת. נשוב ונזכיר כי התובעת היתה למעשה הגורם הטכני העיקרי, שלא לומר הבלעדי, הבלבדי והעיקרי, במיזם שבנדון.
70. אלא, שהתברר מאוחר יותר (וגם על כך נעמוד בהמשך פסק הדין), כי הטכנולוגיה שעליה ביססה התובעת את המיזם, היתה למעשה של הגורם שהעסיק אותה מזה שנים רבות – הטכניון. אין ולא היה המדובר בטכנולוגיה שהתובעת היתה רשאית להשתמש בה, וכאשר הטכניון כלל לא היה מודע למיזם, ולפעילותה של התובעת בו.
71. חמישית, נציין כי לכתב ההגנה צירפו הנתבעים מסמך שנטען כי הוא מאוחר יותר למזכר שבנדון. המדובר במסמך שגם הוא נקרא בשם "מזכר הבנות", וצוין בו בין היתר ש"טטיאנה ואירן מצהירות בזאת כי הן מודעות ומסכימות לכך שבכל מהלך תקופת שיתוף הפעולה וייסוד החברה לא יתקיימו יחסי עובד מעביד בינן לבין החברה" .
72. אותו מסמך זה אומנם אינו חתום על ידי חברת דאבל פוינט ו/או מי מטעמה, אולם הוא כן חתום על ידי התובעת ועל ידי ביתהּ אירין. התובעת אומנם טענה כי חתימתה וחתימת ביתהּ אירין זויפו , אך נטל ההוכחה לעניין זה, שהוא רב יותר מהמקובל במשפט האזרחי , מוטל על כתפיה – והוא לא הורם כלל. לעניין זה, לא שוכנענו כי ניתן היה להסתפק בטענות שהועלו מצידה בתצהיר, ותו לא.
73. שישית, ואם לא די בדברים שנאמרו עד כה, נציין ונמחיש להלן בהרחבה, כי התובעת הכחישה במקום אחר, ושבה והכחישה, כי היה הסדר חוזי מחייב כלשהו בינה לבין גורם כלשהו. נפנה למסמכים שהוגשו בתביעת ה-אנטון פילר שנוהלה בבית הדין בין הטכניון (סע"ש 53461-03-17), כאשר הנתבעים באותו הליך היו התובעת, ביתהּ אירין, הנתבע 1 והנתבע 2.
74. נדגיש ונציין, כי המדובר בהליך שאליו התובעת עצמה התייחסה, כבר בכתב התביעה בהליך זה . מעבר לכך, עניינו של אותו הליך עלה גם בדיון המוקדם שנערך בהליך זה לפני אב"ד, וגם בדיון ההוכחות. מכל מקום, במסגרת המסמך שפתח את הליך ה-אנטון פילר (ונדגיש גם כי לפי החלטת כב' השופט הראל מיום 2.4.2017, ההליך התנהל בדלתיים פתוחות), הוגשה ביום 24.3.2017 בקשה לסעדים זמניים במעמד צד אחד, על ידי מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ.
75. לאותה בקשה צורפו תמלילים של שתי שיחות ארוכות שנערכו ביום 13.3.2017 וביום 14.3.2017. השיחה הראשונה נערכה בין התובעת לבין פרופ' מרים ריינר, הממונה על התובעת בעבודתה בטכניון ועו"ד נילי וייצמן, היועצת המשפטית של מוסד הטכניון. באותה שיחה נכחה עובדת בשם פאינה שסייעה בתרגום, כאשר חלק מהדברים בשיחה נאמרו מצידה של התובעת עצמה בעברית, וחלק נאמרו על ידי פאינה, שסייעה בהעברת דבריה של התובעת. אשר לשיחה השניה, הרי שזו נערכה בין התובעת וביתהּ אירין, לבין עו"ד וייצמן.
76. והנה, במסגרת אותן שיחות, התובעת הכחישה, שוב ושוב, כי היה הסכם מחייב כלשהו, באשר הוא, בינה לבין הנתבעים. נציין כבר עתה, כי כלל ההכחשות שיפורטו להלן, גם הן מביאות אותנו למסקנה כי גרסתה העובדתית של התובעת אינה יכולה להתקבל. כך למשל, במהלך השיחה הראשונה אמרה התובעת, ולאחר שנשאלה "הוא אומר שהוא יש לו הסכם איתך", והתובעת עונה "וזה שטויות" .
77. התובעת שוב נשאלת "... הוא אמר שיש הסכם איתך, איתך ועם הבת שלך", ובתגובה התובעת מתוארת כצוחקת . לאחר מכן, התובעת שוב נשאלת "... הוא אמר שיש הסכם איתך ועם הבת שלך על הטכנולוגיה ושאת העברת לו מסמכים מהמעבדה של מרים. זה מה שהוא אמר". בתגובה, שוב התובעת מכחישה ואומרת "זה שטות, זה שטות על הפנים" . שוב התובעת נשאלת האם המדובר בחתימתה (כפי הנראה הראו לה את מזכר ההבנות), והיא עונה ש"כנראה לא, לא, זה לא חתימה שלי וזה לא חתימה של הבת שלי" .
78. בהמשך, פאינה, שנכחה כזכור בשיחה וסייעה לתרגום מהשפה הרוסית, מציינת בשמה של התובעת "היא לא מזהה את החתימה הזאת והיא אומרת שהוא נוכל" . התובעת מוסיפה ואומרת (בשפה העברית) "אני לא חושבת שזה שלי" , ואף אומרת "אין לי מושג" , ולבסוף גם מוסיפה ש"אני לא הסכמתי" . בהמשך השיחה התובעת אף נשאלת אם הנתבעים (וליתר דיוק הנתבע 1) הבטיחו לה דבר-מה, ופאינה משיבה בשמה ש"היא אומרת שהוא לא הבטיח לה" . לאחר מכן פאינה מוסיפה ואומרת ש"... לא היה הסכם חתום בנייר" .
79. לבסוף, התובעת נשאלת האם היא אכן ביקשה מהנתבעים עבור 10 חודשי עבודה סך של 35,000 ₪ בכל חודש, וכפי שכתוב בחוזה שלה (וכפי שמצוין במכתב מטעם עורך-דינה של התובעת, שפנה בשעתו לנתבעים). במענה לכך, התובעת עונה בבירור ש"שמה לא כתוב, לא בחוזה, בעל פה" . גם אחרי ששבים ומקשים על התובעת, ונאמר לה שעורך-דינה כתב שיש התקשרות בין הצדדים, התובעת אומרת ש"יכול להיות שהעורך דין לא מבין שזה היתה בעל פה, אני לא רשמתי כלום" , וגם "שמה לא כתוב קשור לכסף" .
80. תמונת המצב המסתמנת מעלה בבירור, שהתובעת ציינה מספר רב של פעמים באותן השיחות, כי לא היה כל הסדר חוזי באשר הוא בינה לבין הנתבעים, וביתר פירוט עם הנתבע 1. ודוק – אנו מודעים לכך כי חלק מהשיחה נסוב על מזכר ההבנות השני, שעליו הסתמכו כזכור הנתבעים, ולא התובעת. אלא, שהנקודה החשובה היא שהתובעת שבה ומכחישה קיומו של הסדר חוזי באשר הוא, בינה לבין הנתבעים.
81. כאשר נשאל ב"כ התובעת ביחס לאותה הנקודה במהלך דיון ההוכחות, והתבקש להסביר בעייתיות זו, והוא ענה כדלקמן: "אני משיב שלא שמענו היום את התובעת ואני ממש מצטער על זה שלא נחקרה. אסביר מדוע – אם בית הדין היה שומע את התובעת מעידה היה רואה שהעברית אינה שגורה בפיה בצורה מוחלטת, בית הדין היה רואה שהתובעת הרבה פעמים לא מבינה את השאלה שהיא נשאלת. הרבה פעמים התובעת נשאלת שאלה ועונה על משהו אחר, יש לה קושי בהבנת השפה. לכן, אני מבהיר שאני תולה את זה חד משמעית באי הבנת השאלות שהופנו אליה ע"י גורמי הטכניון" .
82. עם זאת, דין טענה זו להידחות על ידינו, בשל כמה וכמה טעמים –
ראשית, שכן המדובר בהכחשה חוזרת ונשנית מצידה של התובעת באותן השיחות שצוינו דלעיל. כלומר, אין המדובר בהכחשה חד-פעמית – ההפך הוא הנכון;
שנית, שכן בשיחה הראשונה שנוהלה בין התובעת לבין גורמי הטכניון נכחה כאמור גב' פאינה, וכלל לא נטען כי אותו גורם העביר בצורה שלא נכונה את דברי התובעת;
שלישית, תצהירה הארוך והמפורט של התובעת כתוב בשפה העברית, ולא נרמז בו ולוּ במילה כי לתובעת יש קשיי שליטה בשפה העברית;
רביעית, התובעת לא ביקשה לזמן לדיון ההוכחות מתורגמן לשפה הרוסית. כלומר – היא יצאה מנקודת הנחה כי היא תוכל להעיד לפנינו בצורה שוטפת בשפה העברית;
חמישית, אם לא די בכל מה שנאמר עד כה, נזכיר כי מעבר לשיחה הראשונה בין התובעת לבין גורמי הטכניון ואשר נערכה ביום 13.3.2017, נערכה למחרת שיחה נוספת ביום 14.3.2017, כאשר ביתהּ של התובעת, אירין, נכחה בה.
ודוק – אירין מתוארת במסמכי בית הדין (גם בתיק זה, וגם בתביעת ה-אנטון פילר) כמהנדסת העובדת בתחום ההיי-טק בחברה בטחונית ישראלית, וניתן לצאת מנקודת הנחה כי היא שולטת כדבעי בשפה העברית (מכל מקום, לא נטען אחרת על ידי התובעת).
והנה, גם הבת אירין אומרת באותה שיחה, ממש בדומה לתובעת, ש"זה ההסכם שהם עשו בעל פה, ביקשנו ממנו כמה פעמים שיביא הסכם חדש. הוא לא עשה את זה" . כלומר, גם היא מסכימה שהיו בין הצדדים הסכמות בעל-פה, ולא בכתב. הנה, שוב ושוב מוצגת גרסה מטעם התובעת ולפיה אין הסכמות חוזיות בכתב בין הצדדים.
83. לסיכום נושא זה והנימוק השלישי – לא הוכח כלל ועיקר כי "מזכר ההבנות" שצורף לכתב התביעה, ואשר היווה בסיס מרכזי ועיקרי בתביעתה של התובעת, נחתם על ידי הנתבעים, והמדובר במסמך בלתי מחייב ולא סופי, שתנאיו ממילא לא התקיימו. התובעת אף שבה והכחישה לפני גורמי הטכניון שהיה סיכום חוזי בכתב, בינה לבין הנתבעים. על כן, טענותיה של התובעת ביחס לכך דינן להידחות בכללותן.
ד.4. אשר לנימוק הרביעי וביחס לשאלה האם היתה השקעה כספית במיזם
84. כפי שכבר ציינו דלעיל, הן המזכר שעליו הסתמכה התובעת עצמה (שבו עוגנו לכאורה יחסי עובד-מעביד), ואשר בו כבר דנו בהרחבה בפסק הדין, והן המזכר השני שעליו הסתמכו הנתבעים (שבו נשללו יחסי עובד-מעביד), מחייבים שניהם השקעה במיזם. בין היתר, מצוין במזכר הראשון, כי המיזם יגייס כמימון ראשוני "לפחות 2 מיליון דולר", ורק "לאחר המימון הראשוני טטיאנה תעבוד במשרה מלאה עבור החברה".
85. על כן, יש לבחון עתה האם המיזם בכלל גייס סכום זה, שכן במידה שלא גויסו כספים, ברי כי תנייה יסודית ובסיסית במסמך שעליו הסתמכה התובעת, לא התקיימה. כלומר, אם הכספים לא גויסו, הרי שגם בכך יש כדי להוות בסיס לדחיית טענות התובעת. נציין עתה, שגם בנקודה זו מצאנו לדחות את טענותיה של התובעת, ואנו קובעים בזאת כי לא גויס מימון למיזם. תחילה נציין, כי התובעת עצמה לא הביאה כל ראיה מוחשית וממשית באשר היא ביחס להשקעה כלשהי.
86. מעבר לכך, גם הנתבע 2 וגם הנתבע 1 הכחישו בעדותם שהיתה השקעה כספית כלשהי, במובן של השקעה חיצונית של מעבר לגורמים שייסדו את המיזם. כך למשל, כאשר נשאל הנתבע 2 בעדותו האם בוצעה השקעה במיזם, הוא אמר ש"לא היתה. עובדה שלא קיבלתי שכר" . אשר לנתבע 1, ראו עדותו להלן :
"ש. האם המיזם גייס משקיע?
ת. לא.
ש. מפנה אותך לשיחה השניה שהוקלטה, עמ' 4 שורה 80 ואילך. אתה אומר שיש משקיע, איך זה מתיישב עם אמירתך שלא היה משקיע?
ת. אם היו מתקיימים תנאים כמו מצגת, מוצר, פטנט וטכנולוגיה אמיתית אז הם היו באמת יוצאים לפועל ומשקיעים והיו באמת עובדים איתנו, תלשת את זה מההקשר, לא היה כלום. בהחלט עשינו את המיטב שלנו כדי לנסות ולעניין גורמים אבל בפועל לא היה למה לעניין, לא היה שום דבר."
87. האמור לעיל עולה גם משיחות שנעשו ב'זמן-אמת'. כך למשל, בשיחה הטלפונית שנערכה ביום 13.11.2016 בין הבת אירין לבין הנתבע 1, ואשר תמלול שלה הוגש כאמור על ידי התובעת לתיק בית הדין, אירין שאלה אותו במפורש "אז לא הבנתי, יש כבר השקעה של 2 מיליון?". תשובתו של הנתבע 1 מלמדת כי המדובר בכספים שנבעו מהשקעה פנימית של חברי המיזם (ובכלל זה, ככל הנראה, של לב פינסקר ז"ל).
88. בכלל זה, הנתבע 1 אמר ש"אני משקיע, אני וגוף מוסדי שעובד איתנו, אלה שהיו כבר אצלנו במשרד, היא הכירה אותם גם כן" . כלומר, המדובר בגורמים פנימיים של המיזם, שהתובעת כבר התוודעה אליהם. בשיחה טלפונית נוספת שנערכה בין הבת אירין לבין הנתבע 1, מיום 19.12.2016, שגם היא הוקלטה על ידה והוגשה לתיק בית הדין, המימון שהושג אף הוגדר על ידי הנתבע 1 כ"ההשקעה הפנימית שלנו, שאנחנו בעצם קיבלנו מגורמים אישיים שלנו" .
89. ודוק – למען הסר ספק, והגם שהתובעת לא העלתה טיעון בהקשר זה, נציין כי לא ניתן לראות באותו "מימון פנימי" כנסיבה שיש בה כדי לקיים את התנאי החוזי שצוין דלעיל. שהרי, אין כל טעם ואין כל היגיון שהנתבעים עצמם יאלצו לגייס מיליוני דולרים ממקורותיהם שלהם (ולהבדיל ממקורות חיצוניים), וכך יאלצו לממן את המיזם בכוחות עצמם. אנו סבורים כי קריאה מלאה ושלמה של מזכרי ההבנות, בין אם הראשון ובין אם השני, מלמדת כי הכוונה היא למימון חיצוני, כמקובל בגיוס הון בענפי הטכנולוגיה העילית (היי-טק).
90. לסיכום נושא זה והנימוק הרביעי – לא הוכח כלל ועיקר כי התקיים תנאי בסיס ויסודי בהבנות שבין הצדדים – קיומה של השקעה. אלא, שהמיזם מומן באמצעות כספים "פנימיים" של חברי המיזם. בנסיבות אלה, וכאשר תנאי מתלה במזכר (וגם אם הוא מחייב – והוא אינו מחייב, כפי שציינו דלעיל), איננו מתקיים, הרי שממילא לא ניתן לתת תוקף להסכמות החוזיות הנטענות שבין הצדדים.
ד.5. אשר לנימוק החמישי וביחס לשאלה האם התובעת "עבדה" במיזם
91. כאמור לעיל, חלק נכבד מטיעוניה של התובעת מבוססים על כך שלשיטתה, וגם אם לא היו הסכמות חוזיות בין הצדדים, הרי שבפועל נכרת בין הצדדים הסכם בהתנהגות הצדדים. התובעת טוענת שבמסגרת אותו הסכם, היא עבדה באופן סדיר במיזם, עשתה מאמצים ניכרים והשקיעה זמן רב. דא עקא, שגם טיעון זה איננו מדויק, וגם אותו יש לדחות. כפי שנראה להלן, נמחיש כיצד התובעת ביצעה בפועל פעילות שהיא פחותה בהרבה מזו הנטענת על ידה. זאת ועוד, גם כאשר פנה הנתבע 1 וביקש שהתובעת תמשיך לסייע במיזם (ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד), התובעת סירבה לכך.
92. בפתח הדיון שלהלן, נציין כי המדובר בטיעון שהועלה בהאי לישנה מצד הנתבעים, ובכתב הגנתם ובעודם מיוצגים, נטען בפירוט על ידם כי לצד העובדה שהתובעת טוענת שהיא עבדה במאומץ עבור הנתבעים, הוכח שהיא עבדה במקביל במשרה מלאה בטכניון, ומה גם שלנתבעים אין כל מידע האם התובעת אכן ביצעה עבודה כלשהי עבור המיזם.