93. עוד נטען על ידי הנתבעים, כי הטענה שהתובעת עבדה כביכול 10.5 חודשים על המיזם מהשעה 18.00 – 22.00, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, וככל שהתובעת עשתה כן, ממילא היא עשתה זאת על דעת עצמה, וללא כל הוראה מהנתבעים שלא היו ממונים עליה, לא ניהלו אותה, ובוודאי שלא היו מעסיקיה . טענות דומות נטענו מצידם של הנתבעים גם בהמשך ההליך, בתצהירי העדות הראשית .
94. אשר לדיון לגופו של עניין, נבהיר תחילה כי אין חולק לשיטתנו כי התובעת אכן השקיעה זמן ומאמצים במיזם. דא עקא, שאין בעובדה זו, בפני עצמה, כדי להוביל לקבלת תביעתה. ראשית, מהטעם שלא התקיימו כאמור לעיל יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים, וכפי שצוין דלעיל בהרחבה, המדובר היה במיזם עסקי שבו כל הצדדים תרמו מניסיונם, יכולותיהם, זמנם ועוד. כך, ובעוד שהתובעת היתה אחראית על הפיתוח הטכנולוגי, הרי שהנתבע 1 היה אחראי לגיוס הכספים ולקשר עם המשקיעים. אשר לנתבע 2, הוא אמור היה לשמש כטכנאי במיזם.
95. מעבר לכך, אין חולק שחלק מהפעילות במיזם – כזה או אחר – נעשה במשרדים שנשכרו על ידי הנתבע 1 , אשר שכנו במת"מ – מרכז תעשיות מידע הנמצא במבואות חיפה. חלק אחר נעשה ככל הנראה בביתהּ של התובעת, ואולי אף במקומות אחרים (ייתכן שחלק מהעבודה בוצע בטכניון). מכל מקום, לא הובאה בפנינו אינדיקציה של ממש, מלבד טענות כלליות שצוינו בשמה של התובעת בתצהירי העדות הראשית, שטענה כי היתה עבודה יומיומית רציפה.
96. זאת ועוד, בעוד שהתובעת טוענת שהיא הועסקה על ידי הנתבעים החל מיום 31.1.2016 ועד ליום 19.12.2016, במשך 10.5 חודשים, הרי שההתכתבות הראשונה שהוצגה בינה לבין הנתבע 1 בטלפון הנייד, ואשר הוצגה על ידי התובעת עצמה, היא רק מיום 29.7.2016 – חצי שנה לאחר תחילת ההעסקה הנטענת. ודוק – אין ולא הובאה לפנינו כל הוכחה, באשר היא, ביחס למועד מוקדם מכך.
97. כמו כן, עיון באותן התכתבויות אינו מלמד כלל על כך שהתובעת הגיעה למשרדים במת"מ מדי יום. למעשה – רחוק מכך, ונראה כי התובעת הגיעה למשרדים במועדים הבאים: ביום 3.8.2016, 10.8.2016, 22.8.2016, 24.8.2016, 25.8.2016, 31.8.2016, 1.9.2016, 4.9.2016, 5.9.2016, 6.9.2016, 7.9.2016, 8.9.2016, 11.9.2016, 12.9.2016, 13.9.2016, 14.9.2016, 15.9.2016, 18.9.2016, 19.9.2016, 21.9.2016, 22.9.2016, 28.9.2016, 5.10.2016.
98. כלומר, התובעת הגיעה למשרדים במת"מ במשך כ-23 פעמים לכל היותר, למספר שעות, ובמשך פרק זמן מוגבל מאוד. זאת ועוד, נציין שהתובעת הגיעה למשרדים במת"מ במועדים ובזמנים שהיו נוחים לה, וגם בהתאם לסיום יום עבודתה בטכניון. ברי כי המדובר, רחוק מזרח ממערב, מהתמונה שציירה התובעת, ולפיה היא שהתה במשרדי החברה מדי יום עבודה, במשך 10.5 חודשים .
99. מעבר לכך, נקודה חשובה נוספת לענייננו היא הנקודה הבאה: עיון בהתכתבויות שנעשו בין הטלפונים הניידים של התובעת ושל הנתבע 1, כמו גם שיחות הטלפון שהוקלטו בין הבת אירין לבין הנתבע 1, מלמדים כי הנתבעים, בכלל, והנתבע 1, בפרט, לא קיימו יחסי שליטה וכפיפות עם התובעת, וכפי שכבר צוין דלעיל בחלק קודם של פסק הדין. שהרי, התשתית הנורמטיבית שצוינה על ידינו מחייבת כי כניסה ליחסי עבודה מחייבת ציות לפררוגטיבה הניהולית המופעלת על ידי המעסיק כלפי העובד.
100. כך למשל, ביום 4.9.2016 הנתבע 1 כותב לתובעת "עם טכניון צריך לעשות משהו, ככה לא יכול להימשך. טכניון לוקח לך את כל הזמן והכוח.... אם בזמן הקרוב לא נגייס כספים לפרויקט שלנו נצטרך לסגור אותו. כל מה שתלוי בנו עשינו הכל. עכשיו הכל תלוי בך", וכן "... יש לנו פה הזדמנות להימכר לחברות ענקיות או לגייס כספים רבים בתור השקעה, ואצלך שי והניסויים בטכניון. איכשהו הכל מעוות. תחשבי איך תוכלי בצורה מוחלטת לעבור אלינו איתך פרויקט שבו אתה שותפה ולנו יש הז(ד)מנות רצינית".
101. עוד הוא ציין לפניה, ש"... אני פשוט מאוד מודאג מהעתיד הקרוב. הכל מסתבך מאוד. אנחנו מאבדים זמן והזדמנות", וגם "אנחנו הרי סיכמנו איתך כי ברגע שאנחנו נמכרים או מגייסים כספים, מעמידים את התהליך על הרגליים, הולכים איתך על שאר הפרויקטים שלך. וזאת עובדה. זאת המטרה המשותפת שלנו". בתגובה, התובעת השיבה לו, בין היתר, ש"אני משתדלת" .
102. תמונת המצב הברורה המסתמנת היא שהתובעת השקיעה מחד במיזם כפי רצונה שלה ולפי עצמאות החלטתה, וכי מנגד – אותה השקעה היתה מועטה מדי לשיטתו של הנתבע 1. אלא, שהתובעת סירבה שוב ושוב להגיע ולתת שירותיה בפרויקט, חרף פניותיו של הנתבע, תחנוניו ואפילו על דרך הפעלת לחץ ניכר מצידו של הנתבע 1, וחילופי הדברים בין הצדדים הובילו מאוחר יותר לכך שהתובעת למעשה "ניתקה מגע" עם הנתבע 1.
103. ודוק – האמור לעיל מוסכם למעשה גם על התובעת, וגם הבת אירין מתארת בתצהירה שהפיצוץ בין הצדדים החל בתחילת חודש 11/2016 . לשיטתה, במועד זה החלו הנתבעים לבקש לשנות את ההסכמות החוזיות שבין הצדדים. כלל הראיות מראות שמאותו רגע התובעת לא נתנה שירותים כלשהם למיזם, ולא עשתה במיזם פעילות כלשהי. בהמשך, בשיחה שנערכה ביום 13.11.2016 הבת אירין אומרת לנתבע 1 ש"כרגע הקושי מבחינתה זה שקשה לה, הדברים האלה גורמים לה באמת להרגיש לא טוב.... "הסיטואציה הזאת מלחיצה אותה" .
104. הבת אירין אף אומרת "יש אפשרות שתנסו לעשות דמואים בלעדיה?" , וכן "נכון לעכשיו, היא לא מרגישה טוב" . לצד דברים אלה, הבת אירין לא הכחישה שהתובעת הלכה במקביל מדי יום לעבודתה בטכניון, והיא אף מוסיפה ואומרת ש"היא כרגע מרגישה שהיא לא יכולה להמשיך" . כלומר, התובעת היא זו שהחליטה באותה עת בכוחות עצמה ובאופן עצמאי, להמשיך לעבוד בטכניון – ולא במיזם.
105. ואם לא די במה שנאמר עד כה, נשוב ונזכיר את השיחה הראשונה בין התובעת לבין גורמי הטכניון ואשר נערכה ביום 13.3.2017, ואשר צוינה ואוזכרה במסמך שפתח את הליך ה-אנטון פילר (סע"ש 53461-03-17). במהלך השיחה שואלת פרופ' ריינר את התובעת אם "היא לא עשתה בשבילו שום עבודה", ועל כך עונה פאינה בשמה, ולאחר שהיא שאלה את התובעת בשפה הרוסית, ש"היא הראתה לו את הדמו וזהו".
106. זאת ועוד, התובעת אף הוסיפה ואמרה מפיה שלה "שאני עשיתי בבית", ופאינה מוסיפה ואומרת "היא עשתה בבית איזשהו דמו והיא הראתה" . במקום אחר בשיחה התובעת אומרת ש"... אני עשיתי עבודה הזאת רק בבית" . לבסוף, במקום נוסף ושלישי בשיחה, וכאשר עו"ד ויצמן שואלת את התובעת "את היית אצלו במשרד?", התובעת אומרת "פעם אחת, לא היתה שם אף אחד" .
107. כלומר, שוב ושוב באותה השיחה, התובעת לחלוטין לא מציינת, ואף מכחישה לחלוטין, קיומה של עבודה סדירה עבור המיזם ו/או עבודה סדירה במשרדי המיזם. גם בכך, פעם נוספת, יש לקעקע במידה רבה את גרסתה, תוך כדי הטלת צל כבד על אמינותה. נסכם איפוא את תמונת המצב העובדתית שעולה עד כה – התובעת לא עבדה במשרדי המיזם מדי יום ובמשך 10.5 חודשים, אלא הובאו ראיות לכך שהפעילות היתה לכל היותר בחודשים 8-10/2016.
108. במהלך אותה תקופה התובעת הגיעה מדי פעם למשרדי המיזם, בעת ובזמן שהיו נוחים לה. לעתים, התובעת ביצעה פעילות נוספת – שאת היקפה קשה מאוד לשער (והוא ממילא לא הוכח), גם בביתהּ. מעבר לכך, התובעת סירבה לבקשות מצד הנתבע 1 להשקיע זמן ומאמץ רב יותר במיזם, ובאופן כללי – נהגה ביחס לשעות עבודתה לפי רצונותיה שלה. נציין שוב, כי אין המדובר במערכת יחסים שאופיינית לקיומם של יחסי עובד-מעביד, ולמעשה – ההפך הוא הנכון.
109. לסיכום נושא זה והנימוק החמישי – התובעת כלל לא הוכיחה את אחת מטענותיה העובדתיות העיקריות, והיא הטענה שהיא עבדה בכל יום ובמשך כ-10.5 חודשים במשרדי המיזם. למעשה, הוכח שהתובעת ביצעה פעילות פחותה בהרבה מזו הנטענת על ידה. זאת ועוד, גם כאשר פנה הנתבע 1 וביקש שהתובעת תמשיך לסייע במיזם כמי שהיא שותפה בו (ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד), התובעת סירבה לכך, באופן שאיננו מאפיין כלל יחסי עובד-מעביד, כי אם יחסים של שותפים (שלמעשה, במידה רבה התנכרו האחד לשניה, ולהפך).
ד.6. אשר לנימוק השישי וביחס לשאלת תום הלב ושיקולי צדק
110. נפנה עתה לשאלת תום הלב ולשיקולי "צדק", שאין חולק כי זו נמצאת, אף היא, במוקד המחלוקת שבין הצדדים. בשלב זה נתייחס לשתי שאלות. תחילה, נתייחס לשאלה מהי הטכנולוגיה שעליה מבוסס המיזם שבו היו מעורבים הצדדים. בפתח הדיון שלהלן, נציין כי המדובר בטיעון שהועלה בהאי לישנה מצד הנתבעים. כך למשל, בכתב הגנתם ובעודם מיוצגים, נטען בפירוט על ידם, כי מצגיה של התובעת בקשר לקניין הרוחני שהיא יכולה לספק למיזם נשענו על מידע סודי של הטכניון.
111. עוד נטען על ידי הנתבעים, כי משעה שהתגלה כי המדובר בטכנולוגיה גנובה, חדלו יתר היזמים מקידום המיזם ועשו את המוטל עליהם בהיותם אזרחים הגונים והודיעו לטכניון אודות מעשיה החמורים של התובעת . מנגד, התובעת טענה כי קיים שוני מהותי בין הפרויקטים שעליהם היא עובדת בטכניון, לבין הרעיונות שלה, שהמיזם התבסס עליהם. לשיטתה, בטכניון פותחה טכנולוגיה "פשוטה יחסית", שהיתה מפורסמת במאמרים רבים ולא נדרשו משאבים כדי להטמיע אותה.
112. התובעת אף טוענת, כי במסגרת זאת, פותחה בטכניון שיטת שילוב מדידים פיזיולוגיים ונוירולוגיים לצורך תצוגה על בן-אדם ואינדיקציה של מצב רוחו, טכנולוגיה המכונה "אווטאר". התובעת הוסיפה וטוענת, כי בטכניון לא היה עיסוק בטכנולוגיית תלת המימד, אלא עסקו שם בתצוגה פשוטה יחסית. לשיטתה, המעבדה שבה היא עבדה לא פעלה לפיתוח טכנולוגיה למידול תלת מימד. לכן, היא מסכמת כי הרעיונות והפיתוחים שבסופו של דבר בוצעו במסגרת עבודתה אצל הנתבעים, היו שלה עצמה, ולא היה להם כל קשר לטכניון .
113. טענותיה של התובעת דינן להידחות על ידינו לחלוטין, מכל וכל, מכמה וכמה טעמים. נסביר להלן את הבסיס למסקנתנו שבנדון. תחילה, נשוב ונזכיר את השיחה הראשונה בין התובעת לבין גורמי הטכניון ואשר נערכה ביום 13.3.2017, ואשר צוינה ואוזכרה במסמך שפתח את הליך ה-אנטון פילר (סע"ש 53461-03-17). במהלך השיחה שואלת פרופ' ריינר את התובעת האם לנתבע 1 "... יש את הקוד של האוואטר", ועל כך התובעת עונה "כן בטח", וגם "יש אצלו הכל". כאשר התובעת נשאלת "את נתת לו את הקוד?", התובעת מתחמקת ועונה "אני לא נתתי, הוא לקחתי, הוא לקח ממני".
114. בשלב זה התובעת הוסיפה טענה – שלא חזרה בהליך שלפנינו, וממילא גם לא הוכחה – ולפיה הנתבע 1 פרץ לרשתות הדואר האלקטרוני של הטכניון. טענה זו מתקבלת בביטול ובחוסר-אמון על ידי פרופ' ריינר ועו"ד וייצמן . לאחר מכן התובעת מעלה טענה אחרת, כי הנתבע 1 פרץ לה לחשבון הדוא"ל הפרטי שלה. כך או כך, עולה בשלב זה תמיהה רבתי, מגרסתה של התובעת עצמה בשלב זה – מדוע ולמה הנתבע 1 יחפוץ בטכנולוגיה "פשוטה" (וכפי שקראה לה התובעת בהליך זה).
115. תמיהה נוספת, היא מדוע הנתבע 1 יחפוץ בטכנולוגיה הזאת, כאשר המיזם – לשיטת התובעת, מבוסס על טכנולוגיה שהיא טכנולוגיה אחרת מזו שבה היא עוסקת בטכניון, שהיא גם מפותחת יותר. מכל מקום, באותה שיחה, התובעת היא זו ששבה ומקשרת בין הטכנולוגיה שעליה היא עבדה במעבדה של פרופ' ריינר בטכניון (פרויקט ה-אווטאר), לבין המיזם שבנדון. היא אף אומרת על הנתבע 1 ש"הוא רצה בדיוק מה שאת רוצה לעשות, להיפטר לי בחוץ לטכניון ואחר כך הוא לוקח לי כי בלי אליי אי אפשר לעשות התקדמות עם אווטאר" .
116. עוד נציין, כי באותה שיחה, ואף בשיחה הנוספת שנערכה למחרת עם התובעת וביתהּ אירין, הודתה התובעת כי היא אכן העבירה לידי הנתבע 1 מסמכים מתוך המעבדה בטכניון . בתגובה לכך, מגיבים נציגי הטכניון בזעזוע ניכר, והם מבהירים לה כי המדובר בהפרה קשה ובעייתית ביותר של זכויות הטכניון בקניין רוחני, בתור המעסיק של התובעת ולאור העובדה שבעניין זה אף נחתם הסדר בין התובעת לטכניון.
117. למותר להעיר, כי במהלך שתי השיחות הארוכות הנ"ל, "יצא המרצע מן השק", והתובעת מגלה כי למעשה היא החלה את המיזם בכללותו, בשל מספר סיבות:
תחילה, לאור רגשות קיפוח שיש לה כמי שמרוויחה משכורת נמוכה של 7,000 ₪ ;
לאחר מכן, בשל בעיות ומתחים שהי לה למול פרופ' ריינר ואף לאור כך שהאחרונה קיבלה 80% מהאחוזים על פטנט ה-אוואטר אבל "לא עשתה כלום" ;
ולבסוף, לאור העובדה שהיא סברה כי הטכנולוגיה שייכת לה: "...זו שאלה חשובה, האם נתת את זה כי את חושבת שזה שלך ולא של הטכניון", ועל כך עונה התובעת "כן בטח" .
118. נסכם איפוא, כי שיחותיה של התובעת מוכיחות כי התובעת הודתה שהיא העבירה מידע סודי מתוך הטכניון, שהוא בגדר קניין רוחני של הטכניון, לידי הנתבע 1. נוסף לכך, התובעת קישרה באופן מובהק בין פרויקט ה-אווטאר שפותח בטכניון, לבין הטכנולוגיה שעמדה בבסיס המיזם. לכך נוסיף, כי האמור לעיל נובע מנתונים נוספים, שיתוארו להלן.
119. בכלל זה, בבקשה לסעדים זמניים שהוגשה במעמד צד אחד, שהיא המסמך הפותח את תביעת ה-אנטון פילר (סע"ש 53461-03-17), ציין הטכניון בעצמו – ובניגוד לטענות התובעת בהליך שלפנינו – כי התובעת עסקה בפיתוח של "אלגוריתמים לדיגיטציה תלת מימדית של דמויות וגופים", וכי המדובר במידע טכנולוגי ייחודי, חדשני וסודי שנצבר לאורך שנים במסגרת מעבדת מחקר אקדמית של הטכניון .
120. הנה כי כן, גם הטכניון עצמו קישר בין הטכנולוגיה שפותחה במעבדתו, לבין הטכנולוגיה שבבסיס המיזם. למעלה מכך, ואם לא די בכך, האמור לעיל קיבל גם תוקף וגושפנקא משפטית. בדיון שנערך ביום 26.3.2017 במעמד צד אחד לפני בית הדין, בבקשה למינוי כונס נכסים, העידה פרופ' ריינר לפני בית הדין, ובעדותה היא ביצעה חיבור ישיר, ברור וחד-משמעי בין הטכנולוגיה שפותחה במעבדה בניהולהּ, לבין הטכנולוגיה שבבסיס המיזם :
"ביה"ד מפנה אותי לסעיפים 4.4 ו-8 לבקשה, ושואל מהם תחומי העיסוק של המעבדה, אני משיבה כי הנתבעת 1 היתה מעורבת בכל תחומי פעילות המעבדה מכח תפקידה כמהנדסת המעבדה. שני העיסוקים העיקריים של המעבדה, הם אכן אווטארים ו-אלגוריתמים לניתוח אותות פיזיולוגיים. המעבדה עוסקת בתחומים הרבה יותר רחבים.
האווטארים הם ייצור תלת מימדי של אדם, בזמן אמת. אני יכולה לבנות תעתיק של אדם תלת-מימדי. כמו שיש וידאו, הוא יהיה בתלת מימד ואני יכולה לשדר דרך המרשתת ולבנות אותו במקום מרוחק. שם התעתיק יחקה את האדם המקורי בתנועות ובדיבור. נושא זה כולל גם אלגוריתמים לאינטגרציה של אותות לצורך אחסון ושחזור.
פרויקט האווטאר מתבצע במסגרת BEAMING - זה פרויקט באיחוד האירופאי בו הגשתי בקשה לקבל תקציבים כדי לפתח את האווטאר. התקבלו התקציבים משם.
אלגוריתמים לניתוח אותות פיזיולוגיים - באמצעות מצלמה מיוחדת אני יכולה לעבד את השינויים באישון ומתוכם להסיק על מצב מנטלי, על פעילות מוחית. גם אותות של פעימות לב וגם אותות של EEG, וכדומה. ע"י ניתוח תגובת האישון אני אוכל לדעת אם האדם בלחץ ולדעת אם הוא אומר דברים מדויקים או פחות מדויקים.
המצגת של מבחן האמינות הוא מסמך שהוכן ע"י אדם שקשור למעבדה, הוא שלח את זה בהעתק אלי ולנתבעת 1. המסמך נעשה יחד איתי. אני נתתי הוראות.
הגרף של תוצאות הניסוי נעשה בתוך המעבדה, בחדר שבו יושבת הנתבעת 1. היא עשתה את זה.
הנתבעת 1 הריצה את הניסוי - את הניתוח אני עשיתי. לא היא.
לשאלת ביה"ד, האם יש חפיפה בין תחום עיסוק המעבדה בה היתה מעורבת הנתבעת 1 לבין תחומי המחקר, כעולה ממזכר ההבנות מיום 31.1.16 שנכרת בין הנתבעים - אני משיבה כי :
AUGMEMTED REALITY - זה טכנולוגיה שתארתי קודם. זה קשור לאווטארים. מעבר לכך, גם בניתי עולמות וירטואליים.
SIGNAL PROCESSING - זה כאשר אני אוספת אותות מהאישונים או מה-EEG למשל, זהו התחום.
VIRTUAL REALITY - זה עולם לגמרי דמיוני שאני יכולה לבנות. אנו בונים זאת במסגרת האווטארים ועוד המון דברים אחרים."