121. לאחר מכן, הוסיף ב"כ הטכניון ואמר כך: "מעבר לחפיפה בין מזכר ההבנות לתחום פעילות המעבדה, יש הודיה מפורשת של הנתבעת 1 שהיא הציגה דמו במחשבים של הנתבעים 3 ו-4 והדמו מבוסס על הקוד של המעבדה, ושגם אותו קוד נמצא במחשבים של הנתבעים 3 ו-4" . עוד הוא אמר, ש"לפי מה שידוע לנו כרגע בוודאות הנתבעת 1 העבירה לנתבעים 3 ו-4 את הדמו והקוד בנוגע לאווטאר וכן את שאלון מבחן האמינות ותוצאות גרף האמינות בניסוי. הנתבעת 1 מסרה שהיא משתמשת בביתהּ בציוד כמו מצלמה משוכללת שגם במעבדה אין אותה, מה שמעיד שהיא מבצעת עבודה מקצועית" .
122. מצידה של עו"ד ויצמן מהטכניון, היא הוסיפה ואמרה כדלקמן :
"ברגע שהנתבעת 1 העבירה את הדמו - היא בהכרח העבירה גם את הקוד. העברת הקוד מאפשרת את המשך הפיתוח, שינויים. לשאלת ביה"ד, כיצד התובעת מגנה על הפיתוחים המפותחים במעבדת פרופ' ריינר ומדוע יש לומר כי מדובר בסוד מסחרי, אני משיבה כי מרבית הפיתוחים בטכניון, אם ניתן להגן עליהם, מוגנים באמצעות פטנטים. תוכנות שזה האלגוריתמים, שזה הקודים, הדעה חלוקה אם נכון לרשום עליהם פטנט ואם אפשר בכלל. מרבית העולם טוען שאין טעם לרשום פטנט כי הוא לא מגן. הוא מתפרסם אחרי 18 חודשים. במעבדה של פרופ' ריינר רשמנו פטנט בתחילת הדרך, שלא החזיק כל כך, לכן העדפנו לשמור על זה כסוד מסחרי. לשאלת ביה"ד, על סמך מה מבוססת טענת התובעת כי כל פיתוח של הנתבעת 1, גם בביתהּ, הינו קניינה של התובעת אני משיבה שזה מבוסס על חוק הפטנטים וכן על תקנון הקניין הרוחני של התובעת, שהובא לידיעת הנתבעת 1. בנוסף הנתבעת 1 רשומה כממציאה משותפת יחד עם פרופ' ריינר והיא מודעת להליך ולתקנון הקניין הרוחני ואף נפגשה איתי בעניין וביקשה לדעת את הזכויות שלה."
123. בהחלטה שניתנה בתום הדיון, קיבל בית הדין את הבקשה במעמד צד אחד, וקבע כדלקמן:
"1. בפני בקשה, במעמד צד אחד, ליתן צו כינוס נכסים לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן - החוק) וכן בקשה לסעד זמני במעמד צד אחד האוסר על הנתבעים לעשות שימוש בקניינה של התובעת ובסודותיה המסחריים. לאחר שקיימתי דיון במעמד התובעת, באתי לכדי מסקנה כי יש לקבל את הבקשה כפי שיפורט להלן. אטעים, כי כל קביעותי להלן הן לכאוריות על בסיס החומר שהוצג בפני במעמד צד אחד.
2. כעולה מהבקשה ומהנספחים שצורפו לה, הנתבעת 1 היא עובדת התובעת מאז שנת 2007 (נספח 2 לבקשה). היא מועסקת כחוקרת, מתכנתת במעבדת המחקר של פרופ' מרים ריינר בטכניון (סעיף 3 לתצהיר ריינר) (להלן - ריינר ו-המעבדה, בהתאמה). שני התחומים המרכזיים בהם עוסקת המעבדה הם צילום ודיגיטציה תלת מיימדית של דמויות וגופים ושידורן בזמן אמת, אלגוריתמים לאינטגרציה של אותות לצורך אחסון ואחזור (להלן - אווטארים); וכן אלגוריתמים לניתוח אותות פיזיולוגיים כגון תנועות עיניים, פעימות לב ו-EEG לצורך חקר המוח. הנתבעת 1 מחויבת בשמירת סודיות כלפי התובעת ואף חתמה על התחייבות בכתב בעניין זה (נספח 3 לבקשה).
3. נקודת המוצא לדיון הינה כי כל מה שהנתבעת 1, בתוך עובדת התובעת, ממציאה תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה בתובעת - הוא קניינה של התובעת (סעיף 132(א) לחוק הפטנטים, התשכ"ז - 1967; תקנון הקניין הרוחני של התובעת - נספח 15 לבקשה - בסעיף 6.1 ובהגדרה "המצאה").
4. מהודעת הדואר האלקטרוני ששלחו הנתבעים 3 ו-4 לתובעת ביום 5.3.17 ומתמלילי שיחות שקיימו נציגות התובעת עם הנתבעות 1 ו-2 בימים 13-14.3.17 - עולה התמונה הבאה: בין הנתבעות 1 ו-2 לבין הנתבעים 3 ו-4 נכרתו, תוך כדי עבודתה של הנתבעת 1 בתובעת, הסכמים בכתב בחודש 12/16. במסגרת הסכמים אלו התחייבו הנתבעות 1 ו-2 כלפי הנתבעים 3 ו-4 או חברה שלהם, לעסוק במחקר ופיתוח בתחומים של מציאות מדומה; עיבוד אותות ומציאות רבודה (AUGMENTED REALITY) וזאת ביישומים שונים כגון צבא, טלויזיה, בריאות ועוד. הוסכם בחוזים אלו כי הבעלות הבלעדית בפיתוחים תהיה של הנתבעים 3 ו-4 או החברה שלהם; וכי כנגד זאת תהיה הנתבעת 1 זכאית לתשלום שכר חודשי, מענק חד פעמי ו-10% ממכירות נטו של החברה (נספחים 5-7 לבקשה; תמליל שיחה עם הנתבעת 1 מיום 13.3.17 בעמודים 9-10, 24, 25, 33; תמליל שיחה מיום 14.3.17 בעמוד 7). את העבודה ביצעה הנתבעת 1 עבור הנתבעים 3 ו-4 הן בביתהּ והן במשרדי הנתבעים 3 ו-4 (תמליל שיחה מיום 13.3.17 עמוד 25; תמליל שיחה 14.3.17 עמוד 8). עוד עולה כי הנתבעת 1 מסרה לנתבעים 3 ו-4 דמו-בדיון התברר כי הדבר מתייחס לתחום הפעילות של האווטאר - וזאת על מנת שהנתבעים 3 ו-4 יוכלו לגייס השקעות (תמליל שיחה 13.3.17 עמוד 32). הנתבעת 1 מסרה לנתבע 3 את האווטאר לאחר שהנתבע 3 ביקר אצלה במעבדה בטכניון (תמליל שיחה 13.3.17 עמוד 24). עוד עולה כי בין הנתבעות 1 ו-2 לנתבעים 3 ו-4 התגלע סכסוך כספי; וכי הנתבעים 3 ו-4 פנו לתובעת בהודעת דואר אלקטרוני מיום 5.3.17 בה דיווחו כי הנתבעת 1 הונתה אותם ואת הטכניון תוך שהם מצרפים להודעה זו מסמכים שונים.
הבקשה לצו למינוי כונס נכסים במעמד צד אחד, לפי סעיף 17(א) לחוק
5. מהחומר שהוצג בפני עולה לכאורה כי חומרים שפותחו במעבדתה של ריינר הועברו לנתבעים 3 ו-4. מדובר בדמו (DEMO) של האווטאר (תמליל שיחה מיום 13.3.17) וכן מצגת ותוצאות ניסוי של מבחן האמינות שעניינם עיסוקה של המעבדה בתחום לניתוח אותות פיזיולוגיים לשם חקר המוח (המסמכים צורפו להודעת הנתבעים 3-4 מיום 5.3.17).
6. לכאורה עולה כי חומרים אלו הועברו לנתבעים 3 -4 ע"י הנתבעת 1. זאת ניתן ללמוד מכך שהיה לה קשר עסקי עמם במסגרתו נדרשה לפתח פיתוחים בתחומים החופפים את תחום עיסוקה של מעבדת ריינר; מהודאתה המפורשת של הנתבעת 1 לגבי הדמו של האווטאר כעולה מתמליל השיחה מיום 13.3.17; ומהעובדה כי מצגת ותוצאות ניסוי מבחן האמינות היו בידי הנתבעים 3 ו-4 והועברו על ידם לתובעת בהודעתם מיום 5.3.17.
7. החומרים שהועברו הם סודות מסחריים. מטרת פעילות מעבדת ריינר והמחקר שבה הם גם לגרום למסחור המצאות. כך עולה מפורשות מתקנון קניין הרוחני שחל בתובעת. מכאן שבאותם נושאים שאין בכוונת המעבדה לפרסמם לשם תועלת הציבור, יש חשיבות מרבית לשמירת סודיות, שכן בהעדרה לא יתאפשר מסחור ההמצאות והפיתוחים. שמירת הסודיות ביחס למידע נלמדת מההתחייבות לסודיות עליה חתמה הנתבעת 1 (נספח 3 לבקשה) ומהסברי ריינר בדיון לפיהם לעובדים במעבדה אין גישה מלאה לכל תחומי פעילותה, פרט לנתבעת 1, לה היתה גישה כזאת מכח תפקידה כמהנדסת המעבדה. מתמלילי השיחות עם הנתבעת 1 לא עולה כי זו סברה שהמידע הינו סודי. כך, למשל, בנוגע למצגת מבחן האמינות לא טענה כי מדובר במידע פומבי אלא כי הנתבעים 3 ו-4 השיגו אותו תוך חדירה לתיבת הדואר האלקטרוני שלה. טענת התובעת בתמלילים לא התמקדה בהעדר סודיות, כי אם בבעלותה במידע. אשר על כן, אני קובע כי החומרים שהועברו הם סוד מסחרי וכי מדובר במידע שהוא קניין התובעת (סעיף 132 לחוק הפטנטים; תקנון הקניין הרוחני שחל בתובעת). לכאורה, העברה של המידע ע"י הנתבעת 1 לנתבעים 2-4, מבלי שהתובעת, ריינר או גורם אחר בטכניון מודע לה - היא גזל סוד מסחרי (סעיף 6 לחוק).
8. לאור האמור לעיל - ומהודאת הנתבעת 1 בתמלילים ומהודעת הדואר האלקטרוני של הנתבעים 3-4 לתובעת - הוכח חשש של ממש לביצועה של עוולת גזל סוד מסחרי מהתובעת ומתקיים התנאי להוצאת צו כינוס נכסים לפי סעיף 16 לחוק. יש מקום להוצאת הצו במעמד צד אחד, מאחר ומדובר במידע, ברובו ממוחשב, אשר ניתן יהיה להעלימו ללא קושי. חלוף הזמן ממועד השיחה שקיימה התובעת עם הנתבעות 1-2 או מהמועד בו קיבלה את הודעתם הכתובה של הנתבעים 3-4 לא מפחית חשש זה, מאחר ואלה לא מודעים כי התובעת נקטה נגדם בהליך המשפטי דנן."
124. הנה כי כן, גם בית הדין עצמו קישר במפורש בין הטכנולוגיה שפותחה בטכניון, לבין הטכנולוגיה שעליה מבוסס המיזם. מאוחר יותר, הודיעו התובעת וביתהּ אירין לבית הדין ביום 30.3.2017, באמצעות בא-כוחן, כי הן מסכימות שצו המניעה הארעי שניתן על ידי בית הדין בתום הדיון, כאמור לעיל, יעמוד בתוקפו עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית, ומבלי להודות בכל טענה.
125. עוד נציין, כי הליך ה-אנטון פילר הסתיים בכך שגם התובעת וביתהּ אירין הגיעו להסכם פשרה עם הטכניון, וכך גם הנתבעים, בהסכם פשרה נפרד. הסכמי הפשרה בסופו של דבר הם דומים, ובמסגרתם הוסכם, בין היתר, כי הצדדים מסכימים שהצווים הזמניים שניתנו במסגרת ההליך יהפכו לצווים קבועים. עוד הוסכם, כי כלל הנתבעים באותו הליך התחייבו שלא להעביר לצד ג' כלשהו ולא לעשות שימוש, בעצמם או באמצעות אחרים, במידע כלשהו שהגיע אליהם בכל דרך שהיא ממחשבי הטכניון. כמו כן הוסכם, כי כלל הנתבעים באותו הליך התחייבו שלא להעביר לצד ג' כלשהו ולא לעשות שימוש, בעצמם או באמצעות אחרים, בקניינו של הטכניון ובסודותיו המסחריים.
126. אותה הסכמה אף ניתנה ביחס לשתי פעילויות: פעילות המכונה "אווטאר" (צילום ודיגיטציה תלת מימדית של גופים ודמויות, ושידורן בזמן אמת, אלגוריתמים לאינטגרציה של אותות לצורך אחסון ואחזור, וכן ניתוח אותות פיזיולוגיים, כגון תנועות עיניים, פעימות לב ו-EEG. זאת ועוד, הוסכם שכלל הנתבעים באותו הליך התחייבו להשמיד את כל המידע, הנתונים והקבצים הנמצאים בידיהם ואשר מקורם במחשבי הטכניון.
127. לכאורה, ניתן לטעון שמשעה שלא נוהל הליך עיקרי בתביעת ה-אנטון פילר, ומשעה שהתובעת לא הסכימה לדבר וחצי דבר במסגרת אותו הליך , הרי שאין בכך כדי ללמד דבר לענייננו. אלא, שהמדובר בעמדה צרה וחלקית, שכן כלל הראיות מעידות כי התובעת הודתה למעשה, ובפועל, בטענתו של הטכניון כי נלקח קניין רוחני ומידע סודי על ידי התובעת, שלא שייך לה, אלא לטכניון. זאת ועוד, התובעת אף הודתה שאותו קניין רוחני הועבר כבסיס למיזם.
128. נשוב עתה לטענה הבסיסית של התובעת, שטענה כזכור בהליך שלפנינו, בצורה לקונית וללא כל ביסוס, כי בטכניון לא היה עיסוק בטכנולוגיית תלת מימד. ואם כך, ישאל השואל – מדוע ולמה הוסכם במפורש בינה לבין הטכניון, בהסכם הפשרה בתביעת ה-אנטון פילר, כי הטכניון הוא בעל הקניין בפעילות המכונה "אווטאר" שכוללת צילום ודיגיטציה תלת מימדית של גופים ודמויות?
129. נסכם בעניין זה, ונאמר כי כלל הראיות מצביעות בבירור כי הבסיס הטכנולוגי למיזם, היה אכן שייך לטכניון. בהינתן כך, המדובר בפרויקט שהיה נועד לכישלון מלכתחילה, שכן המיזם בוסס על טכנולוגיה שכלל לא היתה שייכת לתובעת. משכך, לא ניתן היה לעשות כל שימוש מסחרי באותה הטכנולוגיה. על כן, הוכח כדבעי כי התובעת ביססה את המיזם על בסיס טכנולוגיה שנלקחה שלא כדין מהטכניון, ואשר אף הוחזרה מאוחר יותר לידי הטכניון. כתוצאה מכך (גם, אך לא רק, אלא בשל מחדלים נוספים), המיזם כשל ולא יצא אל הפועל.
130. נעבור עתה למחלוקת נוספת שבין הצדדים, והיא הטענה שעלתה מפי ב"כ התובעת בסיכומיו בעל-פה לפני בית הדין, והוא אמר ש"בן אדם שמשקיע את מיטב זמנו וכפי שראינו במקרה הזה גם את בריאותו צריך לקבל על כך שכר, זה החוש הטבעי, חוש ההגיון ומציאות החיים" . אל מול דברים אלה, יש לזכור כי הבסיס הרעוע וחסר הסיכוי-מלכתחילה, מבחינה קניינית, שעליו הובנה המיזם מצידה של התובעת. זאת, שכן המדובר היה – כאמור לעיל –בטכנולוגיה שמלכתחילה לא היתה בבעלותה, ונפנה לדברים שצוינו זה עתה.
131. זאת ועוד, ברי כי באופן שבו התובעת התנהגה, היא פעלה בניגוד לחובת תום הלב המוטלת עליה כלפי הנתבעים. נזכיר גם את הכלל הידוע במשפט, לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח תרופה", ובלשון חכמינו: "שלא יהא חוטא נשכר" – תביעה שנולדה כתוצאה ממעשה אסור, הרי שלא תצמח ממנה תועלת בין כותלי בית הדין, והתובעת אינה יכולה להתבסס על עילה שמקורה במעשה אסור.
132. על כן, וגם לו היתה קמה סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתובענה (כאמור, סברנו שלא כך), הרי שאין כל בסיס מוסרי או חוש צדק שמובילים לכך שיש לפצות את התובעת באופן כלשהו. זאת ועוד, אל מול טענותיה של התובעת כי נגרם לה נזק, יש להזכיר מנגד שגם לנתבעים נגרם נזק רב, כאשר הם הוציאו כסף רב מצידם, ומה גם שהמיזם בכללותו ירד בסופו של דבר לטמיון.
133. על הנזקים הרבים שנגרם לנתבעים יעידו לפנינו שוב המסמכים שהגישה התובעת עצמה, ובין היתר השיחות שערך הנתבע 1 עם הבת אירין. כך למשל, בשיחה הטלפונית שנערכה ביניהם ביום 19.12.2016, הוא אמר ש"... כשאימא שלך קמה ועזבה והשאירה אותנו בלי שום דבר עם חובות של כמיליון שקל, זה לא רציני!" . עוד הוא אמר, כך: "אני לא רוצה לגמור את העסק הזה, אני מנסה להסביר לך מאיפה בא הזעם הזה. כשבן אדם משקיע כמעט מיליון שקל, ואני יכול להראות לך חשבוניות על הכל, על ציוד, על המשרדים, על עורכי פטנטים, על עורכי דין, על נסיעות ועל הזמן ועל הדברים האלה, מצטבר סכום מטורף, אוקיי?..." .
134. אשר לנתבע 2 (ובניגוד לנתבע 1), הרי שככל הנראה לא היתה השקעה כספית מצידו. עם זאת, בדיון ההוכחות הוא ציין לפנינו ש"אני גם עבדתי וגם לא קיבלתי את השכר" , וגם "עובדה שלא קיבלתי שכר" . למותר גם להעיר, כי נזקים אלה מצידם של הנתבעים, לא הוכחשו על ידי התובעת. על כן, גם מהטעם שאין המדובר בנזק חד-צדדי של התובעת מכלל הפרשייה, אלא בנזק רב מאוד שנגרם גם לנתבעים, הרי שגם בכך יש כדי לתמוך במסקנה כי "שיקולי הצדק" אינם מחייבים מתן פיצוי כלשהו לתובעת.
135. לסיכום נושא זה והנימוק השישי – הוכח כי התובעת ביססה את המיזם על בסיס טכנולוגיה שנלקחה על ידה שלא כדין מהטכניון, ואשר גם הוחזרה, גם על ידה, לידי הטכניון במסגרת הליך משפטי שננקט בבית דין זה מצד הטכניון וכנגד התובעת, ביתהּ אירין והנתבעים. גם כתוצאה מכך (אך לא רק, אלא בשל מחדלים נוספים), המיזם כשל ולא יצא אל הפועל. זאת ועוד, לנתבעים נגרם נזק רב, על דרך של הוצאת כסף וממון רב מצידם, כאשר המיזם בכללותו ירד לטמיון. לאור האמור לעיל, גם שיקולי צדק אינם מחייבים מתן פיצוי כלשהו לתובעת.
ד.7. אשר לנימוק השביעי וביחס לשאלה האם הנתבעים חבים בפיצוי לתובעת בגין הוצאת לשון הרע, ובפיצוי בגין הפסדי שכר בגין פיטוריה מהטכניון