91. כאמור לעיל, חלק נכבד מטיעוניה של התובעת מבוססים על כך שלשיטתה, וגם אם לא היו הסכמות חוזיות בין הצדדים, הרי שבפועל נכרת בין הצדדים הסכם בהתנהגות הצדדים. התובעת טוענת שבמסגרת אותו הסכם, היא עבדה באופן סדיר במיזם, עשתה מאמצים ניכרים והשקיעה זמן רב. דא עקא, שגם טיעון זה איננו מדויק, וגם אותו יש לדחות. כפי שנראה להלן, נמחיש כיצד התובעת ביצעה בפועל פעילות שהיא פחותה בהרבה מזו הנטענת על ידה. זאת ועוד, גם כאשר פנה הנתבע 1 וביקש שהתובעת תמשיך לסייע במיזם (ולא במסגרת יחסי עובד-מעביד), התובעת סירבה לכך.
92. בפתח הדיון שלהלן, נציין כי המדובר בטיעון שהועלה בהאי לישנה מצד הנתבעים, ובכתב הגנתם ובעודם מיוצגים, נטען בפירוט על ידם כי לצד העובדה שהתובעת טוענת שהיא עבדה במאומץ עבור הנתבעים, הוכח שהיא עבדה במקביל במשרה מלאה בטכניון, ומה גם שלנתבעים אין כל מידע האם התובעת אכן ביצעה עבודה כלשהי עבור המיזם.
93. עוד נטען על ידי הנתבעים, כי הטענה שהתובעת עבדה כביכול 10.5 חודשים על המיזם מהשעה 18.00 – 22.00, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות, וככל שהתובעת עשתה כן, ממילא היא עשתה זאת על דעת עצמה, וללא כל הוראה מהנתבעים שלא היו ממונים עליה, לא ניהלו אותה, ובוודאי שלא היו מעסיקיה . טענות דומות נטענו מצידם של הנתבעים גם בהמשך ההליך, בתצהירי העדות הראשית .
94. אשר לדיון לגופו של עניין, נבהיר תחילה כי אין חולק לשיטתנו כי התובעת אכן השקיעה זמן ומאמצים במיזם. דא עקא, שאין בעובדה זו, בפני עצמה, כדי להוביל לקבלת תביעתה. ראשית, מהטעם שלא התקיימו כאמור לעיל יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבעים, וכפי שצוין דלעיל בהרחבה, המדובר היה במיזם עסקי שבו כל הצדדים תרמו מניסיונם, יכולותיהם, זמנם ועוד. כך, ובעוד שהתובעת היתה אחראית על הפיתוח הטכנולוגי, הרי שהנתבע 1 היה אחראי לגיוס הכספים ולקשר עם המשקיעים. אשר לנתבע 2, הוא אמור היה לשמש כטכנאי במיזם.
95. מעבר לכך, אין חולק שחלק מהפעילות במיזם – כזה או אחר – נעשה במשרדים שנשכרו על ידי הנתבע 1 , אשר שכנו במת"מ – מרכז תעשיות מידע הנמצא במבואות חיפה. חלק אחר נעשה ככל הנראה בביתהּ של התובעת, ואולי אף במקומות אחרים (ייתכן שחלק מהעבודה בוצע בטכניון). מכל מקום, לא הובאה בפנינו אינדיקציה של ממש, מלבד טענות כלליות שצוינו בשמה של התובעת בתצהירי העדות הראשית, שטענה כי היתה עבודה יומיומית רציפה.