126. אותה הסכמה אף ניתנה ביחס לשתי פעילויות: פעילות המכונה "אווטאר" (צילום ודיגיטציה תלת מימדית של גופים ודמויות, ושידורן בזמן אמת, אלגוריתמים לאינטגרציה של אותות לצורך אחסון ואחזור, וכן ניתוח אותות פיזיולוגיים, כגון תנועות עיניים, פעימות לב ו-EEG. זאת ועוד, הוסכם שכלל הנתבעים באותו הליך התחייבו להשמיד את כל המידע, הנתונים והקבצים הנמצאים בידיהם ואשר מקורם במחשבי הטכניון.
127. לכאורה, ניתן לטעון שמשעה שלא נוהל הליך עיקרי בתביעת ה-אנטון פילר, ומשעה שהתובעת לא הסכימה לדבר וחצי דבר במסגרת אותו הליך , הרי שאין בכך כדי ללמד דבר לענייננו. אלא, שהמדובר בעמדה צרה וחלקית, שכן כלל הראיות מעידות כי התובעת הודתה למעשה, ובפועל, בטענתו של הטכניון כי נלקח קניין רוחני ומידע סודי על ידי התובעת, שלא שייך לה, אלא לטכניון. זאת ועוד, התובעת אף הודתה שאותו קניין רוחני הועבר כבסיס למיזם.
128. נשוב עתה לטענה הבסיסית של התובעת, שטענה כזכור בהליך שלפנינו, בצורה לקונית וללא כל ביסוס, כי בטכניון לא היה עיסוק בטכנולוגיית תלת מימד. ואם כך, ישאל השואל – מדוע ולמה הוסכם במפורש בינה לבין הטכניון, בהסכם הפשרה בתביעת ה-אנטון פילר, כי הטכניון הוא בעל הקניין בפעילות המכונה "אווטאר" שכוללת צילום ודיגיטציה תלת מימדית של גופים ודמויות?
129. נסכם בעניין זה, ונאמר כי כלל הראיות מצביעות בבירור כי הבסיס הטכנולוגי למיזם, היה אכן שייך לטכניון. בהינתן כך, המדובר בפרויקט שהיה נועד לכישלון מלכתחילה, שכן המיזם בוסס על טכנולוגיה שכלל לא היתה שייכת לתובעת. משכך, לא ניתן היה לעשות כל שימוש מסחרי באותה הטכנולוגיה. על כן, הוכח כדבעי כי התובעת ביססה את המיזם על בסיס טכנולוגיה שנלקחה שלא כדין מהטכניון, ואשר אף הוחזרה מאוחר יותר לידי הטכניון. כתוצאה מכך (גם, אך לא רק, אלא בשל מחדלים נוספים), המיזם כשל ולא יצא אל הפועל.
130. נעבור עתה למחלוקת נוספת שבין הצדדים, והיא הטענה שעלתה מפי ב"כ התובעת בסיכומיו בעל-פה לפני בית הדין, והוא אמר ש"בן אדם שמשקיע את מיטב זמנו וכפי שראינו במקרה הזה גם את בריאותו צריך לקבל על כך שכר, זה החוש הטבעי, חוש ההגיון ומציאות החיים" . אל מול דברים אלה, יש לזכור כי הבסיס הרעוע וחסר הסיכוי-מלכתחילה, מבחינה קניינית, שעליו הובנה המיזם מצידה של התובעת. זאת, שכן המדובר היה – כאמור לעיל –בטכנולוגיה שמלכתחילה לא היתה בבעלותה, ונפנה לדברים שצוינו זה עתה.