152. הנתבעים הסתמכו בכתב הגנתם על ס"ק (2), (3) ו-(8). ס"ק (2) מתייחס להגנה הנובעת מכך ש"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום", ס"ק (3) מתייחס להגנה הנובעת מכך ש "הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר", ואילו ס"ק (8) מתייחס להגנה הנובעת מכך ש"הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה...".
153. לגבי פרסומים מעין אלה, נקבעה בסעיף 16(א) לחוק לשון הרע "חזקה" עובדתית שלפיה פרסום שנעשה בנסיבות האמורות היה בתום לב, ככל שהוא "לא חרג ממתחם הסביר". מאידך – סעיף 6(ב) לחוק לשון הרע קובע חזקה הפוכה של חוסר תום לב אם "הדבר שפורסם לא היה אמת", וככל שהמפרסם "לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא", או "אם הוא "נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15".
154. יש גם לזכור, כי על הנתבעים להוכיח ארבעה מרכיבים שהנטל להוכחתם מוטל עליהם – ראשית, עליהם להראות שהייתה עליהם חובה לבצע פרסום; שנית, עליהם להראות כי החובה חלה כלפי כל מי שאליו הופנה הפרסום; שלישית, יש להוכיח שהחובה נגעה לתוכנו של הפרסום המסוים המהווה את עילת ההליך, דהיינו כי יש "קשר הגיוני" בין החובה לפרסם לבין הפרסום שבמחלוקת; ורביעית – יש לעמוד בדרישת תום הלב שפורטה לעיל .
155. אנו סבורים כי התנאים שבנדון מתקיימים בענייננו. תחילה, אין חולק שחלה חובה על הנתבעים לדווח לטכניון בגין מעשיה של התובעת, שהיו בניגוד להוראות הדין ("לבצע פרסום"), והא ראיה כי הטכניון – כבעל הזכויות בקניין הרוחני ("החובה חלה כלפי כל מי שאליו הופנה הפרסום") פתח בהליך משפטי דחוף כנגד התובעת, שבסופו של דבר הסכימה התובעת להחזיר את הקבצים והמידע שנלקח על ידה שלא כדין, לידי הטכניון ("שהחובה נגעה לתוכנו של הפרסום המסוים המהווה את עילת ההליך").
156. גם איננו סבורים כי הנתבעים לקו בצורה כלשהי בהתנהגותם, ואנו סבורים שהם פעלו בתום-לב. עוד נזכיר, כי המלומד שנהר מציין בספרו, כי יש להכיר בקיומה של חובה לפרסם, גם "במקרים שבהם האינטרס החברתי בכך שאדם ימסור לזולתו מידע מהסוג שבגינו הוגשה התביעה הינו חשוב כל כך, עד שיהיה זה מוצדק לפרסם את הדברים למרות לשון הרע שבהם, גם אם יתברר בדיעבד שתוכן הפרסום אינו אמת" .