פסק דין
1. התובעת, חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ הגישה תביעה, במסגרתה עתרה להורות לנתבעת לסלק ידה ולפנות את המסוף הדרומי בנמל חיפה.
2. כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהתובעת היא חברה ממשלתית, האחראית על פיתוח תשתיות נמליות וניהול הנכסים והמקרקעין בתחום הנמלים והיא נכנסה בנעליה של רשות הנמלים. לתובעת זכויות חכירה במקרקעי נמל חיפה, היא זכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה בהם ומוסמכת לפעול במקרקעין, לרבות במסוף הכימיקלים הדרומי, הידוע כ"גדות דרום". התובעת היא בעלת הזכויות במקרקעין ובשטח הכוללים, בין היתר, את המסוף בו מחזיקה הנתבעת.
הנתבעת מחזיקה מזה עשרות שנים במסוף הדרומי מכוח חוזה שנערך בין רשות הנמלים לבין גדות, אשר הקימה במסוף מתקנים שונים לצורך אחסון ושינוע כימיקלים בנוזל. ביום 12.3.1984 נחתם הסכם בין רשות הנמלים לבין גדות מיכליות ומאגרים לכימיקלים בע"מ, לפיו הורשתה גדות להשתמש בשטח האתר והמתקנים שבו. ביום 25.12.1996 הוארכה ההרשאה והוארך תוקף החוזה עד ליום 31.3.2014.
התובעת הבהירה, כי בין לבין, בשנת 1986 הוסב החוזה לחברה בשם גדות מסופים לכימיקלים (1985) בע"מ ובהמשך, החל מיום 12.8.1998, הוסב החוזה פעם נוספת לנתבעת (העתקי החוזים, לרבות ההסכם עם הנתבעת, צורפו לכתב התביעה).
נטען, כי לאחר סיום ההתקשרות החוזית בין התובעת לנתבעת, ניהלו הצדדים מגעים בכל הנוגע לאופן סיומה של ההתקשרות ובכלל זה הדרך והמועד בו תופסק פעילותה של הנתבעת במסוף, אולם הם לא הגיעו לידי הסכמות. משכשלו הניסיונות להגיע לידי הסכמות, פנתה התובעת ביום 22.6.2017 במכתב לנתבעת ודרשה ממנה לפנות את המסוף ולחדול מכל פעילות בו בתוך 180 ימים. מתשובתה של הנתבעת, באמצעות ב"כ, עלה כי אין בדעתה לפנות את המסוף ולסלק ידה ממנו במועד בו נדרשה.
התובעת טענה, כי הנתבעת התחייבה במסגרת ההסכם העיקרי, על תוספותיו, לפנות את המסוף עד ליום 31.3.2014 וכי במועד זה תסיים את הפעלת המסוף. נטען, כי משגלתה דעתה כי אין בכוונתה לפנות את המסוף, הרי שההפרה של החוזה הינה הפרה צפויה, שיש בה כדי להקנות לתובעת את הזכות להגיש תביעתה כבר בשלב זה. התובעת טענה, כי בניגוד לטענת הנתבעת, אין ולא היתה לאחרונה זכות להאריך את ההתקשרות החוזית בין הצדדים לפרק זמן נוסף וכי ההרשאה המשתמעת שניתנה לנתבעת להמשיך ולהפעיל את המסוף, נועדה אך כדי לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע להבנות והיה עליה להיערך לפינוי. עוד נטען, כי התראה בת 180 ימים (הקבועה בהסכם העיקרי), לאחר שההסכם הגיע לקיצו, כמועד בו יש לפנות את המסוף, היא סבירה בנסיבות העניין. ממילא, אין התובעת רשאית להעניק זכויות במקרקעין ללא הליכי מכרז.